יפת והעיר שלא מתעייפת (1)

 

(פוסט ראשון מתוך שלושה)

 

אם ליושבי מאהל המחאה מותר לאכול סושי, לי מותר לצאת לטייל ביפו. אחרי הכל זו העיר שבמשך שנים היתה שער הכניסה לארץ ישראל, מכאן כל הסיפור שלנו התחיל. זה שכרגע הסיפור נתקע עם כמה פיתולים קשים בעלילה, זה אולי נכון. אבל למה לא לנסות להיזכר איך הכל התחיל? והסיור שלנו ביפו, עם המדריכה מיכל ששון, התחיל בכבוד של יהורם גאון, כלומר של קזבלן. כמה סמלי.

האמת היא שבאנו כדי לראות תמונות יפואיות מעיר בת 4,000 שנה, יש האומרים עתיקה יותר מירושלים, ועד היום חיה ובועטת. על פי האגדה העיר הוקמה על ידי יפת, ולכן היום אחד הרחובות הראשיים בה נקרא על שמו. אם לקפוץ כמה שנים טובות קדימה – גם תנועת הדיליג'נסים (שירות כרכרות) התחילה כאן, והמשיכה לירושלים, לעזה ולמושבות – פתח תקווה, נס ציונה וזכרון יעקב.

כבר הייתי ביפו יותר פעמים ממה שאפשר לספור, וחשבתי: מה עוד יתחדש כאן. ובכן, מה שהתחדש זה תשומת הלב שהופנתה לפרטים הסמויים מהעין, והסיפורים שלא הכרתי, וכל זה מתובל בשירים. קודם הזכרתי את קזבלן, עכשיו אני יכולה להגיד ש"חלון לים התיכון" קיבל את הטוויסט שלו (תמיד חשבתי שזה שיר על חיפה, משום מה פספסתי את השורה "אחרי שהגעתי ליפו").

 

הנקודה הפיזית שבה מתחיל הסיור היא הקניון הראשון של ארץ ישראל (לא להתבלבל עם הקניון הראשון של ישראל, שעליו יש ויכוח – האם זה איילון או דיזנגוף סנטר). זהו השוק היווני בעל שבע הכניסות, חלקן מקורות. אפילו בנימין זאב הרצל עצר כאן בדרכו לירושלים, ככל הנראה כדי לקנות נעליים לאשתו. היום תמצאו כאן באחת הכניסות את ד"ר שקשוקה. אוכל עממי, שהולך טוב עם מחאה.

 

מהקניון של הרצל והשקשוקה של הדוקטור עברנו למגדל השעון, הממוקם בין שתי מבנים חשובים:

מבנה ראשון, קישלה – תחנת משטרה ובית מעצר, נבנה בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19. שם הוחזק אייכמן בימים הראשונים לאחר תפיסתו והבאתו לארץ. להבדיל אלף אלפי הבדלות, שם צולמו הסצנות המפורסמות של "השוטר אזולאי". כיום נמצא המבנה בבעלות האחים נקש (ארקיע, מלון אורכידיאה ועוד כמה עסקים. אבל להם אף אחד עוד לא קרא טייקונים) שמתכננים לפתוח פה מלון בוטיק. תודו שזה יהיה מוזר.

אגב, מספרים שהם שמו על המכרז הזה פי 8 מכל מתמודד אחר – אחד האחים הסביר שכנער הוא היה עצור בקישלה אחרי שפרץ לחנויות ביפו, והוא נשבע לעצמו שיום אחד כל בית המעצר הזה יהיה שלו. אז בשנים האחרונות זה באמת שלו. ב-2007 "קבוצת אורכדיאה" מימנה חפירות ארכיאולוגיות שרשות העתיקות ערכה במקום, כדי שאפשר יהיה להתחיל שם את הבנייה (כאן מפורטים ממצאי החפירות). אבל אז אנשי המסגד הסמוך התלוננו, והבנייה הוקפאה. עכשיו זה מחכה להכרעת בית המשפט.

אגב, המסגד הסמוך = מסגד מחמודיה בעל המינרט הגבוה, שנפרצה אליו כניסה מהרחוב הראשי, כדי לאפשר לסולטן חיים קלים בדרך לתפילה. איזה סולטן? עוד נגיע לזה. יש למסגד גם כניסה צדדית, שבה נהגו עולי הרגל לשתות מים. קוראים לזה סביל, ויש כזה גם בכניסה לעיר העתיקה של ירושלים, ממש ליד בריכת הסולטן.

מבנה שני, סראייה אל ג'דידה – מבנה ששימש את השלטון העותמאני ואת הסולטן, ומאוחר יותר, בתקופת המנדט הבריטי, ישב פה הוועד הערבי העליון. אנשי הלח"י ביצעו פיגוע בבניין, ולכן נותר רק חלק ממנו, ושוחזרו רק העמודים. מה שמפתיע הוא שהבניין עדיין נמצא בבעלות הטורקים, שהתכוונו לפתוח כאן מוזיאון לאמנות אבל משום מה לא הגשימו, וכעת הבניין עומד ריק ולא קורה איתו כלום. עד לפני שנתיים התנוסס מעליו דגל טורקיה, אולם בעקבות היחסים המתוחים בין שתי המדינות הוא הוסר.

ומה עם מגדל השעון, אתם בוודאי שואלים. ובכן, הוא נבנה לכבוד 25 שנות שלטונו של עבדו אלרחמן השני. אלא שעד שסיימו לבנות, כבר היה מדובר ב-30 שנות שלטון. שנה אחר כך התקיימה הפיכה בטורקיה, והרחמן עף מהכיסא שלו. אנחנו נשארנו עם השעון עד עצם היום הזה, והאמת הוא נראה לא רע בכלל.

 

כשחוצים את הכביש לכיוון מערב, מגיעים לשער העיר שנקרא "שער ירושלים", והיה נסגר עם שקיעת החמה. משם הגענו אל הסראייה אל ענתיקה, שהפך לתיאטרון יפו. מאחוריו היה החמאם, ששירת כמובן רק גברים. ה"יציאות" של הגברים זרמו לבורות שלפני החמאם, ומשם אל הפרדסים – מה שהפך את תפוזי ג'אפה לתפוזי ג'יפה. זו כבר לא צרה שלנו: היום המותג ג'אפה נמצא בידי ספרד.

 

מהטיילת אנחנו משקיפים על רובע בתי הבושת, שראויים יותר לכינוי "בתי הבושות". נחום גוטמן הכין כאן סדרת ציורים, וקרא לה "הפרדס האירוטי". לא רחוק מאיתנו נמצא "קיוסק" שכרגע נמצא בשחזור (מזכיר את ה"קיוסק" בכניסה לאיה סופיה שבאיסטנבול). מאחורינו בית חרושת לסבון שהפך למעון לעטלפים. בכל פעם שאנחנו מתקדמים קצת צץ סיפור חדש. אין פה ביפו העתיקה אבן בלי סיפור, רחוב בלי אגדה.

הסיפור האהוב עליי ביותר מגיע מהנצרות, והוא מתייחס לסמטת שמעון הבורסקאי. וכך זה הולך: הנערה טביתה מתה בבית של שמעון הבורסקאי, וקרוביה, בצעד של ייאוש, קראו לפטרוס מהעיר לוד (גרסה אחרת אומרת שהוא ממילא היה ביפו). הוא נוגע בה, אומר 'טביתה קומי', והיא אכן קמה לתחייה.

לאחר ההצלחה נערכת סעודה, ואלוהים סידר לפטרוס ידידנו גם שרצים וטריפות. הוא, כיהודי טוב, סירב לאכול את הזוועות שירדו מהשמיים, וזה הרגיז את אלוהים, שהיתרה בו: "את אשר טיהרתי לא תטמא". כך נולד אחד ההבדלים המהותיים בין היהדות לנצרות – ההבדל הקולינרי. וגם אם הסיפור לא מדויק, ההבדל נשאר עד עצם היום הזה. ופטרוס? מאחד השליחים שהפיצו את תורת ישו הנוצרי הוא הפך לאפיפיור הראשון.

לסיכום, חייבים לפתור סוגיה מטרידה: למה ביפו העתיקה נותנים כל כך הרבה כבוד לא לקזבלן, אם כי לנפוליאון בונפרטה, שפסליו מפוזרים בכל כך הרבה מקומות. הלא האיש הרעיל כאן 500 מחייליו שחלו בדבר, במקום לספק להם טיפול. ובכן, מתברר שב-1799, כשבא לכבוש את יפו (והתאכסן בחדר העגול שליד כנסיית פטרוס הקדוש), הבטיח ליהודים שאם יעזרו לו, ייתן להם מדינה.

 

סיורים ביפו עם מיכל ששון – טלפון: 052-6620190. זה האתר שלה.

 

בפוסט הבא: אוכלים.

ובינתיים, עוד קצת תמונות:

גם בנתניה יש רחוב חלפנים, אבל לא קוראים לו ככה, קוראים לו שמואל הנציב

*

למה "עסקו"? למה לא עוסקים היום?

*

אותי זה משעשע

*

מי מכיר את האיש שבקיר?

*

פה אפילו הג'יפה אמנותית

*

דבר כזה נקרא גרפיטי או לא נקרא גרפיטי?

*

מסגד ליד הנמל. מתחיל להחשיך

*

אורות יפו

*

עד כאן להערב, וחבל ששלט מכוער הורס את התמונה. מצד שני, אופייני ליפו: תמיד יש משהו מכוער שיהרוס את היפה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On 14 באוגוסט 2011 at 6:01

    עד לאחרונה היה על מגדל השעון בכיכר שלט שסיפר את סיפורו: הוא נבנה לרגל יום הולדת 80 של הסולטן התורכי, וכמוהו מגדלים בעכו ובירושלים. לאחרונה הוסר השלט לטובת שלט זיכרון ללוחמי האצ"ל ששחררו את יפו. מרגיז? מרתיח.

    • galithatan  On 14 באוגוסט 2011 at 9:48

      זה באמת מעצבן! כאילו, מה הקשר? הרי רק לא רחוק משם נמצא בית האצ"ל עצמו, אי אפשר היה לסדר שההנצחה תהיה במוזיאון?

  • עמי סלנט  On 14 באוגוסט 2011 at 7:59

    תודה על פוסט נהדר וצילומים מקסימים, מלאכת מחשבת.

    עמי סלנט

  • רוני ה.  On 14 באוגוסט 2011 at 15:03

    כידוע, בירושלים מוצבת ברחבת המשביר ה"טליתא קומי" – אתר פגישות ידוע ושריד לביה"ס "כל ישראל חברים" שנהרס בטרם עת. נדמה לי שהקריאה "טביתה קומי" של פטרוס היא הדהוד לקריאה "טליתא קומי" של ישו, שקדמה לה.

    • galithatan  On 14 באוגוסט 2011 at 21:14

      אם אני לא טועה היה זה אלתרמן שכתב שיר על "טליתא קומי" (אני אומר לך: קומי). אני לא יודעת אם טביתא קומי קשור לזה באיזשהו אופן, למרות שגם אני חשבתי על כך כששמעתי את הסיפור 🙂

      • רוני ה.  On 14 באוגוסט 2011 at 21:51

        טוב, לא לומדים בארץ את הסיפורים הנוצריים האלה אז לא פלא שאנחנו לא יודעים. כתבתי את התגובה הקודמת (על ישו ופטרוס) לפי מה שמצאתי בחיפוש שטחי ברשת, אבל אין לי עכשיו זמן לחפש יותר לעומק. בכל אופן תודה על הרשימה המעניינת.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: