מסלול למטורללי לכת

 

מרחוק ראינו אותם – שני גברים בגיל של אבא שלנו. לבושים שחור מסורתי, כיסוי לבן על הראש. אחד מהם אחז בידו כמה ענפי מרווה וצמחי תבלין. שניהם צעדו במרץ, למרות שהם בעלייה ואנחנו בירידה.

– אהלן וסהלן. לאן מועדות פניכם?

– בדיוק רצינו לשאול: נראה לכם שנצליח להגיע למטה לפני שיחשיך?

– אם תלכו במסלול היפה, לא תספיקו. אם תלכו על השביל הראשי, חצי שעה תוכלו להסתדר ואחר כך צריך פנסים. יש לכם?

– יש פנס, אבל השארנו אותו באוטו, למטה, בקיבוץ יגור.

– אז הכי טוב שתחזרו איתנו לעוספיה.

– ואיך מגיעים משם ליגור?

– אני חונה בסוף השביל, אוכל לקחת אתכם ליציאה הראשית מהכפר. משם תיקחו אוטובוס לצומת האוניברסיטה ותמשיכו בטרמפים, או שתיקחו מונית.

החשיכה תכף יורדת. צריך להחליט מהר. האנשים האלו נראים לנו חביבים. אנשים טובים באמצע הדרך, כמו ששרה נעמי שמר. במדינה המשוגעת הזו כבר אי אפשר לדעת כלום, אבל אנחנו עדיין רוצים להאמין בטוב, אז הצטרפנו אליהם.

התברר שהם פנסיונרים של המשטרה. עשו לא מעט שעות וימים במקום סמוך לנתניה. מכירים את ראש העיר מרים פיירברג, מסכימים שיש לה הרבה במה ובמי להילחם. גם הם רואים בה בולדוזר. תוך כדי שאנחנו מדברים, אני מבחינה שלשניהם כושר מעולה. את מה שאנחנו עשינו בנחל יגור בשלוש שעות וחצי, הם עושים בשעתיים ביום חלש. מכיוון שעכשיו הצטרפנו אליהם בעלייה, צריך להדביק את הקצב. הם רואים שאני מתנשפת, מציעים להוריד הילוך. אני מודה להם.

– אתם זוג? נשואים? יש ילדים? יהיה לכם מה לספר לנכדים.

– אנחנו אחים.

– נו, אז יהיה לכם מה לספר להורים שלכם.

***

ההתחלה הייתה פשוטה: חיפשנו מסלול טיול, במרחק שלא יעלה על שעה נסיעה מנתניה ובאתר שלא מושך אליו מאות ואלפי מטיילים. באופן מעט מוזר, אתר כזה לעולם יהיה אתר חינמי. עם ישראל גודש אתרים שמתפעלת רשות שמורות הטבע והגנים, ושהכניסה אליהם עולה כסף. אבל יש בארץ לא מעט מקומות שווים לטיול שהכניסה אליהם חופשית, והנוף בהם לא פחות שווה. המחיר היחיד שצריך לשלם הוא מחיר הכושר – פדלאות בחוץ.

אז כשאח שלי הציע שנטייל בנחל יגור, חשבתי שמדובר ברעיון מצוין – מסלול מעגלי, 9 ק"מ, הרבה נוף, הרבה טבע, קפיצה קטנה לעוספיה להתרעננות, וחוזרים ליערות. ארזתי תיק, לקחתי כובע ובקבוק מים, הסתכלתי בספר המפות שלי (אני מאותגרת GPS, מסתכלת פעם אחת במפה ומתניעה את האוטו). דבר אחד שכחתי לבדוק – את הטופוגרפיה. למי שלא היה מדריך של"ח בנעוריו: לא עליתי בזמן על כך שמדובר במסלול טיפוס רציני. טרק דה לה טרק.

המסלול מתחיל מעט אחרי שער הכניסה לקיבוץ יגור. מחנים את האוטו במגרש שבין חוות הסוסים לבריכה של הקיבוץ, ועוברים דרך שער קטן שממנו מתחיל הטיפוס. בקצרה זה הולך ככה: עולים על הר, יורדים מן ההר, מקיפים הר אחר ("שביל השעורה"), עולים על ההר הזה, יורדים ממנו. באריכות – נופים מהממים של הגליל התחתון, עופות דורסים בדאייה שובת לב, הרבה שיחי מרווה עם ריח טוב, סימון שבילים ברור, ו… עליות מטורפות. מסלול למטורללי לכת. שביל השעורה קוראים לזה? שביל העוקצים יכול היה להיות שם הרבה יותר מתאים – על שום הקוצים שבדרך. למעשה, נראה היה שבחלק די גדול מהשביל אנשים לא דרכו לפחות כמה חודשים. כי מי משוגע לטפס 500 מטרים (גובה) עד עוספיה?

פה ושם היו פינות למנוחה, שנראו כמו copy-paste אחת של השנייה. מצד אחד ההר, מצד שני תהום, באמצע עצים שיוצרים צל, סלעים מזמינים לישיבה, רוח נעימה ותחושת ניתוק ששום צימר מאובזר לא יכול להציע באופן אותנטי. אלו היו הרגעים של "מנוחת הלוחם", אחרי "מסלול אתגרי ברמת קושי גבוהה המשלב נוף הררי, מצוקים וצמחיה עשירה".

העלייה למעלה הייתה קשה במלוא מובן המילה. באיזשהו שלב נגמר לי האוויר, הגוף כבר לא ידע מה לעשות עם עצמו. אולי הגוף שלי חטף איזה שוק, שאלתי בקול רם, ונעניתי בבוז. אח שלי הרבה יותר בכושר ממני. אין לו בעיה לטפס כמה מטרים רק כדי לבדוק אם השביל השני שראינו יותר מעניין, ואז לרדת ולטפס את השביל שלנו. אני, לעומת זאת, מתנשפפפפת כל הדרך למעלה.

עד שהגענו לאזור עין אל בלד, מעיין הכפר, אתר ששמענו כי הוא שווה ביקור, כבר פרחה נשמתי – ובגלל השעה, לא הספקנו לראות את המעיין עצמו. גם נגמרו לנו המים.

באתר האינטרנט שבו מצאנו את המסלול נכתב כי "בכיכר השכונה המזרחית בעוספיא נמצאת מרכולית והמוכרים בה אנשים סימפטיים מאוד". ובכן, לא הגענו למרכולית, אבל אנשי הכפר אכן היו נחמדים מאוד. במיוחד אלה שבנס פגשנו על הדרך.

 ***

 

המלאכים המושיעים שלנו הובילו אותנו לג'יפ חדש ויפה, שלא היה לי נעים ללכלך עם הבגדים המאובקים והנעליים המלוכלכות. שירקי (או שוקרי?), הנהג מביניהם, הסיע את השני לביתו, ואז לקח אותנו לסיור ברחובות הכפר העתיקים, למעלה מ-100 שנה עומדים שם הבתים שראו הרבה. סיפר לנו שאחרי שיצא לפנסיה מהמשטרה פתח עסק שמתמחה באירועים, כולל קייטרינג. היה מזמין אותנו לקפה, אלמלא היינו ממהרים. הוריד אותנו ליד מכולת נחמדה, שנוכל לקנות מים.

קנינו יותר ממה שצריך, בקושי הצלחנו ללגום כמות ששווה לכוס. מצאנו מספר טלפון של מוניות עוספיה, סגרנו על 100 שקל. המתנו כמה דקות בתחנת דלק, הסתכלנו על מוצאי שבת בכפר. המון אנרגיה הייתה שם. המונית הגיעה, חשבתי שזו תהיה נסיעה של דקות. טעיתי. 20 דקות זה לקח! 20 דקות של מפרץ חיפה בלילה, מואר, תמים, נקי. כל מה שהוא לא באור יום.

מסריחים אך מרוצים, חזרנו הביתה.

למשוגעים בלבד – המסלול המלא.

*

 ועוד תמונות:

מתפצלים

*

מלמטה זה נראה מאיים, אבל איך אמרו אצלנו בצבא, "קצת קשה אז נשברים?"

*

קיבוץ יגור

*

אזור הזיהום של חיפה

*

סימנים המעידים כי היו פה פעם מים

*

בקיץ אין פריחות אבל יש יופי מסוג אחר

*

למשל זה

*

ונסיים עם אחד שאין לו בעיות לעמוד בלוח זמנים: פרפר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קלקל  On 28 ביולי 2011 at 11:52

    בהחלט מסלול יפהפה, כמו שכנראה כל המסלולים שקשורים לכרמל.
    בזמנו עשינו רק כיוון אחד, בירידה, אבל אלו מותרות של טיול מאורגן שבו אפשר
    לשלוח את האוטובוס לחכות למטה…

    • galithatan  On 28 ביולי 2011 at 13:39

      הכרמל הוא אכן מקום מקסים לטיולים, וכמה עצוב שהוא הפך לאזור אסון בשנה שעברה…
      מותרות כאלה של טיול מאורגן אין לי. רק אם מטיילים עם שתי מכוניות ולא יותר מחמישה אנשים, יש סיכוי לעשות את הירידה בלבד (משהו שהייתי שמחה לעשות אבל לא בחום הנוראי הזה, אולי באוקטובר).

  • שלומית  On 28 ביולי 2011 at 15:27

    כבוד.

    יצאתם מזה באלגנטית

  • שרון רז  On 28 ביולי 2011 at 15:38

    אני מזיע רק מלקרוא על כל העליות הללו בחום הזה. גיהנום, בתוך גן עדן, שרצוי לראותו כמו שכתבת רק מאוקטובר והלאה. יש כמה תמונות מאוד יפות כמו הסלעים והפרחיות.

    • galithatan  On 28 ביולי 2011 at 15:53

      טוב, זה באמת לא מסלול לקיץ, אבל כאמור לא הבנתי את זה בזמן.
      חלק מהתמונות שלי (סלעים) וחלק של אחי (פריחות) – אז אמסור לו. תודה.

  • צמח בר  On 28 ביולי 2011 at 23:09

    אני מאותגרת GPS, מסתכלת פעם אחת במפה ומתניעה את האוטו

    אוהבת את הניסוח.

    גמני ככה.

    • galithatan  On 28 ביולי 2011 at 23:59

      ובסוף מצליחה להגיע, נכון?
      תחושת ההצלחה שווה את התהיות שבדרך 😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: