"לרוב אני עובדת בשקט מופתי" – ראיון עם האמנית לאה אביטל

לאה אביטל. צילומים: שלומי יוסף

(שלומי ואני שוב משתפים פעולה – הוא בצילומים ואני בטקסט)

המינימליזם הוא נר לרגליה של האמנית לאה אביטל. זהו פרט מעניין, מכיוון שהיא גדלה בירושלים יחד עם ששת אחיה. משפחה גדולה, עושר גדול, רעש ואנרגיה. האם זה מקרי שאביטל בחרה באמנות, מקצוע שבו את לבד בשקט שלך? והאם יש לזה קשר לבחירה שלה בקו הנקי? "מאוד יכול להיות שזה קשור באיזשהו אופן לזה שגדלתי עם הרבה אחים, והרבה רעש ובלגן", אומרת אביטל בראיון מיוחד לבלוג. "גם לשקט ישנה חשיבות בעבודה שלי. אבל העיקר הוא הרצון שלי לראות בהיר וחד". ובאמת, העבודות של אביטל מתאפיינות בניקיון. לקח לי זמן להתחבר אליהן, בלגניסטית צבעונית שכמותי, אבל בסוף זה הצליח.

* לא מתחשק לך לפעמים להתפרע ולהוסיף עוד הרבה צבעים?

"לא ממש. מתחשק לי להביע עצמי בתנועה מרוכזת אחת. לא תמיד זה הולך, אבל אין ספק ששם הנטייה שלי. במינימום תמיד יש ערך למפגש בין הפנים והחוץ, וזה מעניין אותי. להתפרע אני מתפרעת בבגדיי".

* את מאזינה למוזיקה בזמן שאת יוצרת?

"מעט. לרוב אני עובדת בשקט מופתי".

* גם זה סוג של מינימליזם. האם קירות הבית שלך גם כן מינימליסטיים, לבנים, או שאת אוהבת לתלות תמונות ועבודות אמנות?

"היו לי תקופות של קירות לבנים, ותקופות אחרות של 'ללא חוקים' – אני די בתקופת ביניים עכשיו, וזה מאוד תלוי גם ברוח הבית ורוח הקירות".

* מישהו כתב על העבודות שלך שיש בהן "עוצמה נזירית". מקבלת את ההגדרה?

"ייתכן ובחלק מהעבודות זו הגדרה נכונה, בעיקר בעבודות שהיחסים בין החוץ לפנים מייצרים דחיסות".

נמצאת בחריגה

במהלך השנים האחרונות הציגה אביטל בתערוכות רבות, גם תערוכות יחיד. כל העבודות נוצרו בסטודיו שלה בתל אביב, המלא בחפצים "ששוכבים הרבה זמן עד שהם מוצאים את ייעודם". בימים אלה היא מציגה את "מקום לנוח בו", תערוכת הדפסים בשיתוף האמנית גבריאלה קליין (אוצרת: אלפא חיימוב). "התערוכה מוצגת בסדנת הדפס שנקראת 'בעלי המלאכה'", היא מספרת. "זהו מקום עם הרבה קסם ומוטיבציה של שני בחורים צעירים, שגיא ויעקב, שמגשימים את חלומם. הרעיון הוא לחזור להדפס בדמותו הראשונית, כעבודה ידנית ואינטימית".

* "מקום לנוח בו", שם התערוכה, מרמז על רצון לעצור לרגע את מרוץ החיים. האם זה מה שעמד מאחורי התערוכה?

"אפשר לומר שזוהי גם קונוטציה שהתלוותה לשם, והיא בהחלט משקפת רצון די בסיסי אצלי. בתערוכה הנוכחית הרצון הזה התאפשר לא כיציאה מרצף החיים, אלא כיציאה מהרצף האמנותי. עבדתי על תערוכת ההדפס אחרי שהצגתי תערוכת יחיד בגלריה נגא בחודש מאי, וגם השתתפתי בתערוכה נוספת לאחר מכן – כך שתערוכת ההדפס הייתה חריגה ממה שאני בדרך כלל עושה. המנוחה נמצאה גם בעובדה ש'הוגבלנו' למדיום אחד.

"שם התערוכה מדבר על המקום הריק בחלל הדף, המקום שבו העין נחה. בדומה להפסקה במנגינה, שבה האוזן נחה. החשיבות של המקום הריק הזה היא ההכרחיות שלו לראייתו של המלא. אני וגבי, כל אחת בדרכה, מנסות ללמוד מהמקום הריק ומתייחסות אליו באופן הפעולה שלנו ובאופן המחשבה שלנו. אני חושבת שגם החיבור של העבודות שלנו בתערוכה הוא דרך המקום הזה. זה לא חיבור מובן מאליו אלא חיבור בתשומת הלב".

* האם תוכלי לבחור עבודות מהתערוכה ולספר עליהן?

עבודה ראשונה: "עבודה קטנה עם שתי דמויות נגטיביות אחת על גבי השנייה, בתזוזה מסויימת. חומרי הגלם האלו רצו להיות עבודת וידיאו, ונכון לעכשיו מצאו את עצמם כהדפס. אני אוהבת את הנגיעה או החפיפה של דמות על דמות, ושינוי הטקסטורה והצורה בעקבות המפגש הזה".

עבודה שנייה: "כוללת דימוי צורני של כד שחוזר על עצמו, אם בהיפוכו או בחלקיותו בצבעים שקופים. העבודה מנסה, אני חושבת, לבטא פוטנציאל צורני וגופני שבכד".

* ב-2008 רותי דירקטור כתבה ביקורת לא מחמיאה על תערוכה קודמת שלך בגלריה נגא. כעבור שנתיים השתתפת בתערוכה שהיא אצרה. כנראה שככה זה בשוק אמנות קטן.

"כן, עולם האמנות הוא קטן והוא כמעט מכריח לייצר דו שיח ומפגש, לא רק דרך דפי העיתון. מבחינה זו זה חיובי, ויכול לייצר תזוזה".

* איך נמנעים מתחושה של תחרות? או שהתחרות דווקא מדרבנת?

"אי אפשר להימנע לגמרי מתחושה של תחרות. העובדה שיש כל כך הרבה אמנים דווקא מפקסת אותך על שלך".

ברגע אחד נגלה אליי עולם חדש

בניגוד למה שאולי היה אפשר לחשוב, אביטל, 36, למדה בתיכון במגמת פיזיקה-מתמטיקה. מצד שני, היא אומרת שאמנות תמיד הייתה הכיוון שלה. "אולי בצעירותי לא הבנתי לגמרי מה זה אומר", היא מסבירה. "בזמנו היינו צריך לבחור מקצועות מוגברים, בבית ספרי היו מגמות סטנדרטיות, לא אמנות או קולנוע, ואני אהבתי מאוד מתמטיקה. אף פעם לא חשבתי שזה יהיה המקצוע העתידי שלי, למרות שאמי חשבה כך…".

בזמן הלימודים עבדה כמעצבת גרפית במקומון הירושלמי "כל העיר", ולאחר מכן עברה לתל אביב ועבדה במקומון "העיר" וב"מעריב". "העבודה בעיתון אפשרה לי לעשות אמנות", היא מספרת, "אבל כשזה נהיה קשה מדי עזבתי את העיתון. היום אני מתרכזת רק באמנות, ומלמדת בבצלאל ובמנשר".

* האם את מאמינה שלימודים הכרחיים לאמן?

"מבחינת הישרדות בשדה האמנות וההתברגות בעולם האמנות ביתר קלות – כן, הלימודים הם הכרחיים. מבחינתה של האמנות לבדה (אם יש כזה דבר) הלימודים בסופו של דבר יכולים גם להכביד על הנפש".

* באיזו נקודה את מרגישה שהלימודים תרמו לך אישית?

"תרמו לי במובן הזה שברגע אחד, מתחילת הלימודים, נגלה אליי עולם וקונטקסט חדש לפעול בתוכו".

* איזו עצה תתני לאמן צעיר שהרגע סיים את לימודיו?

"שיבנה את חייו לאט, לא יילחץ, ועם זאת שיהיה ערני. אולי שייסע לחו"ל".

* מתי הרגשת שקיבלת אישור להיותך אמנית? מהי ה"חותמת" שאישרה לך, פנימית, שזה המקום שלך?

"לא חושבת שהיה רגע של אישור כזה. קיימים כל מיני אישורי לוואי, שיותר מתייחסים לתוכן של האמנות אך לא למהות של להיות אמנית".

* אתם שבעה אחים במשפחה. האם את האמנית היחידה?

"אחותי אסנת אביטל הייתה גם היא אמנית, אמנית עם רגישות מיוחדת. היא נפטרה לפני שנתיים, והיא הייתה זו שסללה את הדרך שלי ללכת וללמוד אמנות ללא שום התנגדות ממשפחתי, ולהפך, בהבנה. רוב אחיי, באופן זה או אחר, עוסקים בפן יצירתי כלשהו. גם בתה של אסנת, אליה, לומדת עכשיו אמנות בבצלאל".

* מה בסביבה האורבנית הקרובה משפיע על היצירה שלך?

"דברים זרוקים על הרצפה, צל, עצים, תנועה, התרחשויות בבית".

* דברים זרוקים על הרצפה??

"הכוונה היא לכל קרקע שהיא. משהו במקריות, במפגש הלא מתכונן והלא מאומץ בין 'דבר' לרצפה מושך את תשומת לבי תמיד".

* איזה אמן ישראלי אהוב עלייך?

"מיכה אולמן – השקט של עבודותיו. יש לעבודותיו מצב צבירה מאוד מעניין, מצב התחלה או תולדה".

התערוכה "מקום לנוח בו" מוצגת בגלריית בעלי מלאכה (רח' י.ל. פרץ 15) עד ה-22 ביולי

ועוד שתי תמונות שאנחנו אוהבים:

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צמח בגן  On 11 ביולי 2011 at 16:30

    יצירה צהובה כשמש
    חמה
    מושכת עולם
    יוצרת בהירה כירח
    סובב בשקט
    משאירה שובל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: