מחוץ לארץ, מחוץ למצעד (קינוחים)

 

אחת ההמלצות שחזרו על עצמן הכי הרבה לפני הנסיעה לבודפשט היא לחגוג על הקינוחים. אם יש משהו שאני מאמינה בכל ליבי שאשכנזים מתמחים בו זה קינוחים, ובהיות הבנזוג חובב קינוחים גדול, חשבתי שהוא ישמח מאוד אם בתום כל הליכה רגלית ארוכה נתיישב בבית קפה ונתענג על מתוקים. אפילו אספתי רשימת המלצות על מקומות המתמחים בתחום, משהו שאני בדרך כלל נמנעת ממנו כשזה מגיע לאוכל (כלומר אני בחורה שמתכוננת היטב לכל טיול, קוראת, משקיעה ובודקת פרטים, אבל בכל הקשור למזון מתעלמת בחינניות).

והנה, מתברר שטעיתי בגישה שלי. כדי להסביר עד כמה טעיתי, נתתי לבנזוג לכתוב פוסט אורח. בסיומו, הקינוחים שדגמנו, שמותיהם ומחירם.

***

האמת? לפני שהגעתי לבודפשט לא חשבתי בכלל על עניין הקינוחים. הנחתי שהם יהיו כמו בכל מקום, כלומר שגרתיים. אולי נפגוש באיזשהו קינוח מקורי שיוכל לעניין אותי, אבל אולי לא. רק אחרי שתכננו יחד את הטיול, הבנתי שיש לגלית ציפיות אחרות.

אחרי שכבר הגענו לבודפשט שמעתי ממנה שאנשים מסוימים הגדירו את בודפשט כ"ממלכת הקינוחים". אמנם מאד התלהבתי מבודפשט כעיר, אבל אני לא בעד התלהבות והיסחפות למקומות הלא נכונים. ברור לי שלכל תרבות קולינארית שמכבדת את עצמה יש גם נספח שעניינו מתוקים, ושגם בקולינריה ההונגרית זה כך. אבל כשאני שואל את עצמי האם בודפשט היא ממלכת הקינוחים –התשובה שלילית.

לבודפשט יש את המתוקים שלה, אבל גם לאיטלקים יש קינוחים משלהם (טירמיסו), גם לצרפתים (סופלה, שמבין הקינוחים הבנאליים הוא המועדף עליי), וגם לערבים (כנאפה, בקלווה). זה שגלית לא אוהבת מתוקים ערביים (מזרחיים) עדיין לא אומר שהם לא מתוקים או שהם לא מספיק טובים. זה בסך הכול עניין של טעם.

אני כמובן לא מתיימר לומר שאני מבין דבר וחצי דבר בקולינריה מבחינה רשמית. אבל לפעמים אני מרגיש שההתלהבות הקולינרית של אנשים היא חסרת פרופורציות, והמושג "לעבור את גבול הטעם הטוב" מתאים בדיוק לכאן. מפריע לי שבתרבות הקולינרית הכללית, וגם בתחום הקינוחים, ההתלהבות הסוחפת מאפשרת לאנשים להגיד כל מה שעולה בדעתם בלי ביסוס ממשי. כך נוצר רושם לא נכון שהולך ומשתרש, בלי סיבה מיוחדת.

ויש עוד משהו שמפריע לי, תופעה שעולה במצעדי הקינוחים הרגילים שלנו ובהונגריה בלטה עוד יותר: היום כל עוגה הופכת לקינוח. זה שהלכנו למקומות שמתמחים בעוגות ויש להם מגוון רחב, לא הופך את העוגות לקינוחים. לא רק שלא עשינו את פעולת הקינוח, שבה אוכלים משהו טוב ומזין ואחר כך אוכלים משהו מתוק, אלא שאכלנו עוגות בלי קשר לאיזושהי ארוחה.

קינוח אמור לרענן בסיום הארוחה. אני אוהב קינוחים עם שוקולד, למשל סופלה בתוספת כדור גלידה – כי זה שילוב של חום וקור, וזה מעורר אותך אחרי ארוחה שבה שבעת ואתה מרגיש מלא ורדום. עוגה עם מרקם די כבד – זה לא מרענן. אני מרגיש שרוב העוגות שאכלנו בבודפשט הן עם אלמנטים שחוזרים על עצמם, ובמובן הזה כמה שהיללו אותן – היה בהן משהו בנאלי.

רובן נראו כמו חתיכת משולש מעוגת יומולדת בעלת מרקם ספוגי, והיה בהן מרכיב שחזר על עצמו: ריבה. אני לא אוהב ריבות, וזה כמובן עניין של טעם אישי, אבל יש פה גם משהו עקרוני. אולי אנשים שהמליצו לנו על המקומות הם כאלה שמחפשים את העוגה הבנאלית לצד הקפה היומי שלהם – אבל כמי שמתיימר להכיר דברים חדשים ומקוריים, לא נפלתי. אני גם חושב שלאסטתיקה של המנה יש תרומה מהותית לחוויה שהיא מספקת. במבחן הזה הרבה עוגות נכשלו.

בבודפשט יש כנראה הרבה מסעדות איטלקיות (אולי חל בלבול בשל צבעי הדגלים?), ואנחנו הלכנו במהלך הטיול לשלוש כאלה. באחת מהן החלטנו לא להזמין קינוח כי השירות היה לא מספיק טוב לטעמנו, וגם לא היו דברים יותר מדי מסעירים בתפריט. אבל בשתיים האחרות הזמנו קינוחים שבניגוד לקינוחים הבנאליים יחסית שהזמנו במנוחת הצהריים שלנו בבתי הקפה המסורתיים, היו מסעירים, מתוחכמים ומספקי אתגר לחיך. אז אולי מבחינתי איטליה היא ממלכת הקינוחים?

הנה מה שאכלנו (שם המנה, מחיר, שם המקום. 1 שקל = 50 פורינט):

זאכר טורט – 400 פורינט, Korona Kavehaz

 עוגת Esterhazy עם גרידת תפוז, 500 פורינט, Korona Kavehaz

Dios szelet (walnut slice), 250 ft, Ruzswurm

Szamos likor szelet, 450ft, Ruzswurm

Cantucci biscuits and van santo dessert wine, 1190 ft, Trattoria Toscana

Kremtorta, 590 ft, Winecafe

Mascapone kmen, 990 ft, Cucina

kortes csokis torta, 890ft, Cucina

Eperillia, 950 ft, Gerbeaud בפנים יש גבינה, מוס תותים ומרקחת תותים

Maktorta, 950 ft, Gerbeaud

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  On 20 במאי 2011 at 6:41

    הקינוח האירופי אינו מרענן במובן שהישראלי מחפש. בודפשט והונגריה בכלל הם מקום מצוין לעוגות ועוד כמה סוגי קינוחים בהשוואה למדינות אחרות באירופה, אבל לא לכולן.

    ישראל מובילה בחדשנות ותוכלו למצוא בישראל קינוחים הרבה יותר מסעירים מאשר בהונגריה שבה אפשר בסופו של דבר למצוא מסורת ואיכות. וזה אולי כל ההבדל בין אירופה לישראל.
    אנחנו יודעים לקחת את המסורת, לחדש ולעשות אותה טוב יותר אבל לא לאורך זמן ובהתמדה, האירופים ידעו לעשות את אותו הדבר לאורך זמן ולשפר אותו לאט לאט לאורך שנים במנות קטנטנות.

    ויסונט לאטשרה

    • galithatan  On 20 במאי 2011 at 20:11

      מעניינת ההבחנה שלך בין ישראל לאירופה. האמת היא שפה לא היה למסורת מספיק זמן להתפתח… ועדיין אנחנו אוהבים את המגוון המרשים של קינוחים בישראל, והתחום כל הזמן הולך ומתפתח.

  • אפרת  On 20 במאי 2011 at 19:02

    אני בכלל לא אהבתי את האוכל בהונגריה בניגוד לבנזוג המקומי- ששורשיו הונגריים וחגג על טעמי ילדותו. מה שכן בעניין הקינוחים (ואולי אתם צודקים, העוגות) למדתי מראש שיש להשקיע רק בעוגות שמרים-שוקולד ועוגות פרג. כל עוגת/רולדת/פאי פרג שטעמנו- היתה מעולה!!

    • galithatan  On 20 במאי 2011 at 20:12

      אני לא אוהבת פרג, אבל נראה לי שהבנזוג בהחלט היה מבסוט לאמץ את העצה הזו 🙂

  • ענבלול תעלול  On 21 במאי 2011 at 13:54

    אממ… אני לא חובבת ריבות בעוגות בעצמי, גם האוסטרים והגרמנים מאמצים אותן לקינוחים שלהם. (ע"ע זאכר טורט) אבל מה שכן נראה שההונגרים חזקים בהגשה, והתמונות מדברות בעד עצמן. מה שתפס לי את העין במיוחד היה היין שהוגש לצד הביסקוטי, נראה לי כרעיון מעולה אבל אולי קצת מרדים אחרי ארוחה, והדום של עוגת הגבינה ומוס התותים גם נראה לי קול, אולי בגלל הנקודות השחורות של המקל וניל שמעטרות את הכיפה. אני תופסת ממקומות שמשקיעים במקל וניל בקינוחים במקום בסתם איזה תמצית וניל זולה, בהתחשב במחירים של מקל וניל שהם ממש לא זולים 🙂
    היאח הידד!!!

    • galithatan  On 22 במאי 2011 at 12:24

      היין באמת הרדים אותי קצת, אבל היה שווה!
      וכן, הקינוח האחרון היה טעים ושונה מכל מה שאכלנו. אין לי ספק שהשקיעו בחומרי הגלם.

  • shlomiyosef  On 22 במאי 2011 at 12:15

    אוי הפכת אותי רעב
    יוצא לאכול
    עוף עם תפוחי אדמה

    • galithatan  On 22 במאי 2011 at 12:22

      למה לא לביבות קינואה של יובל? הן מצוינות. לא צריך אחריהן שום קינוח!

      • shlomiyosef  On 22 במאי 2011 at 12:24

        מי שטורח במוצ"ש בחצות
        אוכל בראשון בפאטיו

        • galithatan  On 22 במאי 2011 at 12:36

          דווקא הבאתי מהבית אורז פרסי (אורז עם אפונה, גזר, תפו"א ובצל), אבל הקציצות קורצות לי – אז האורז יחכה למחר.

          • shlomiyosef  On 22 במאי 2011 at 12:54

            ואללה אני עשיתי אורז מלא עם תערובת פרסית….

  • מאיה  On 22 במאי 2011 at 14:28

    איפה הגומבוץ והפלצ'ינטה? אלה קינוחים הונגרים!

    • galithatan  On 28 במאי 2011 at 19:54

      אסטרהאזי טורטה היא קינוח הונגרי קלאסי. ואפרופו האיש שעל שמו קרויה המנה – האוסף שלו מוצג בימים אלה במוזיאון ישראל, בהשאלה ממוזיאון בודפשט לאמנויות יפות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: