בודה-בסט – היום החמישי

הפרלמנט ההונגרי עבורנו הוא כמו ארץ ישראל עבור משה: רואים אבל לא נכנסים

היום האחרון בבודפשט היה חם כמו קודמיו, אבל רוב התוכניות שלנו ביום הזה – בניגוד לקודמים – השתבשו. ממש פלא שהוא הסתיים בהרגשה טובה – לפחות עכשיו, כשאנחנו במלון ומחכים להסעה שלנו, שתגיע בעוד שעה בערך.

התחלנו את היום הזה בתכנון פנאן: יקיצה מאוחרת, אריזה, וקניות קטנות בחנויות ליד המלון. שוקולדים וספרים, שילוב מנצח. ב-12:00 בדיוק עשינו את הצ'ק אאוט, ויצאנו לעבר הפרלמנט. החל מאמצע הדרך נחשפנו למבנים יפים חדשים, כך שזה היה נחמד, אולם לצערנו גילינו בסיומה שכל הכרטיסים לסיורים המודרכים היו סולד אאוט. המליצו לנו לבוא מחר בבוקר…

מחר כבר לא נבוא, אבל לפחות יישאר לנו מה לעשות בעיר אם יזדמן לנו להגיע אליה שוב. האמת היא שזה היה די מאכזב, במיוחד עבור הבנזוג, שציפה לראות את הכתר של אישטוון הראשון, מלך הונגריה.

פסל בין הפרלמנט לגשר מרגיט. איך אומר הבנזוג: כל בןאדם שני מקבל פה פסל

גשר מרגיט

החלטנו לעלות על גשר מרגיט, שנמצא בשיפוצים, לעבור לצד השני של הנהר ולבדוק את כנסיית סנטה אנה. לא רחוק מהכנסייה ראינו שלטים המכוונים את הקונים לאיקאה, אבל ויתרנו, והעדפנו להיכנס לסופרמרקט (הראשון שראינו בטיול הזה), להצטייד במים ולקנות עוד קצת שוקולדים וחטיפים שיישארו איתנו לימים הקרובים שבהם נהיה כבר בארץ אבל עדיין נרצה להרגיש חו"ל.

סיינט אנה דרך זכוכית

הדלתות הראשיות של סנטה אנה, היפה מאוד, היו פתוחות – אך דלתות הזכוכית היו סגורות. נאלצנו להשקיף ולצלם דרכן. עוד פספוס.

מכאן המשכנו ברגל בהליכה די ארוכה, כולל חציית גשר השלשלאות בחזרה לפשט, וצעדנו על הטיילת, כולל מתחת לגשר אליזבתה, עד לרציף מס' 10 שממנו יוצא שייט. השייט הזה יותר זול משמעותית מהשייט הקודם שעשינו, אך הוא גם שווה פחות. מילא שלא קיבלנו שתייה כמו בשייט הראשון, אפילו לא למרגיט לא הגענו. מסכנים התיירים שזה השייט היחיד שלהם בבודפשט.

אנחנו עשינו את השייט הזה כי רציתי להרגיש שהיום לא מבוזבז לגמרי, וכי היינו צריכים לתת לרגליים לנוח. השעה שבה הפלגנו אכן עזרה לי במשימה הזו, למרות שזו לא היתה שעה זולה. אחריה חזרנו למלון להפסקת התרעננות, ואז למדרחוב ואצי ולקצת קניות. בסוף המדרחוב נמצא כזכור השוק הגדול, שהוא המקום המשתלם ביותר לקניית מזכרות או עוגיות מקומיות טעימות, ומן הסתם גם מזונות אחרים או תבלינים כמו פפריקה.

השוק הגדול של בודפשט. כמעט דומה לזה של נתניה, אבל יש כמה הבדלים, לא ניכנס אליהם כאן

מעניין שלא אכלנו פה, בבודפשט, בלינצ'ס או גולאש. גם לא שמתי לב לנוכחות של פפריקה באוכל שלנו. אבל בהחלט היו לנו חוויות קולינריות. הדגש מבחינתנו היה על קינוחים, וחשבתי שהבנזוג יהיה מבסוט מכל ההמלצות שאספתי לו, אבל מתברר שיש לו תיאוריות מגובשות על תפקידים של קינוחים ורוב הבחירות שלי לא תאמו את הבחירות הללו. סיכמנו לפרסם מצעד שבו נציג את כל הקינוחים, שמותיהם ומחירם, ועוד הסברים (זה יקרה בפוסט של מחר).

התוספת האחרונה למצעד הזה היתה אחרי השוק – חזרנו את כל הדרך בואצי אוצה עד לכיכר גדולה, ושם התיישבנו בגרברד, בית קפה-מסעדה שקיים מאז 1858 והפך למוסד ידוע בעיר. ממליצים עליו בכל מקום, וגם אומרים שקצת יקר אבל לא נורא כי זה שווה. ובכן: מאוד יקר! גם הקפה וגם העוגה עולים פי שניים יותר מרוב המקומות, וגם לוקחים 15% טיפ (סכום שנכנס אוטומטית לחשבון), ועושים פרצוף אם חסר אפילו פורינט אחד (פורינט שווה בימינו 2 אגורות).

נכון, המקום מעוצב מדהים, בקלות אפשר לשקוע בדמיונות ולחשוב שאנחנו במאה ה-19, וגם הקינוח דובדבנים וגבינה שלי היה טעים. וכן, היה נחמד מאוד לסיים ככה את החוויה הבודפשטית. אבל – אם שואלים אותי, אפשר בהחלט לוותר.

בניין מאוד יפה ומרשים בבודה

בדרך למלון נכנסנו לעוד כמה חנויות וראינו עוד כמה ישראלים. בסך הכל צילמתי מעט יחסית לבנזוג – הוא מצלם ביום מה שאני מצלמת בטיול שלם – אבל אין ספק שבודפשט מרהיבה הרבה יותר מערים אירופיות אחרות בעושר האדריכלי שלה. בהרבה בניינים יש פיתוחים, פסלים, איקונות וכן הלאה. מי אחראי להשקעה? ומי אחראי לשיפוץ? האם המבנים הבודדים שלא נצבעו ושופצו, ישנו את פניהם בקרוב?

מעניין לחקור את התהליך שעבר על בודפשט מאז נפילת מסך הברזל. ולחקור גם למה מוכרים פה מסכות אב"כ בתור מזכרות, ומי לעזאזל קונה את זה. אין ספק, בודפשט מעוררת שאלות. אולי יום אחד אמצא להן את התשובה.

עוד שאלה: כשהגענו לכאן השער היה 1 יורו שווה 250 פורינט. היום 1 יורו שווה 267 פורינט. משהו קרה ליורו בארבעה ימים? אגב, בחלק מהמקומות מקבלים יורו, במקומות אחרים רק מציינים מחירים ביורו, כדי לתת לאנשים מושג כמה הם משלמים. בחלק מקבלים רק פורינט ומתעלמים מהרצון ההונגרי הקולקטיבי להיכנס לאיחוד האירופי ולהיות חלק מהבנק האירופי המרכזי. אנחנו בעד ההצטרפות הזו.

בהצלחה הונגריה, להתראות בודפשט.

***

הנהג שלנו הגיע ב-20:50, לשדה התעופה הגענו ב-21:25, עוד לפני שהדלפקים נפתחו בכלל. הכל הלך כמתוכנן, וב-00:40 המראנו לישראל. נחיתה: 4:20 לפנות בוקר. עם מוניות נשר עד הבית, כולל הבתים של אחרים: 6:20 סובבנו את המפתח בדלת.

עוד תמונות:

פסל בואצי אוצה, ומאחוריו תיבת דואר עירונית

עדיין בואצי אוצה. מישהו יודע מה השלט הזה אמור להביע?

אני אוהבת רמזורים מיוחדים… ומבסוטה שמתייחסים כל כך יפה לרוכבי אופניים

אז מה הכיוון שלכם?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 19 במאי 2011 at 6:52

    בית הקפה הותיק עתיק הזה נראה טוב ומסקרן. סוף סוף צילום מבית אוכל ורביצה… תודה על כל הסדרה. נחכה לקינוחים…

    • galithatan  On 19 במאי 2011 at 10:25

      רביצה אכן מנוגדת לאישיות שלי. אחרי 5 דקות אני מחפשת מה לעשות… אין מצב שתמצא אותי בחו"ל יושבת בבית קפה עם ספר או מגזין 😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: