בודה-בסט – היום הרביעי

בית הכנסת הגדול של בודפשט, ומאחוריו מבנה קלאסי אופייני לעיר

גוטן מורגן בודפשט!

או שאולי צריך להגיד: יור רגלט קיבאנוק  :)העניין הוא שכל בוקר (וגם לילה) אנחנו מאזינים לתחנת רדיו גרמנית, כך שהמילים גוטן מורגן חוזרות על עצמן יותר מפעם ופעמיים. חוץ מזה השירים מעולים, אז מסתדרים עם השפה שאני לא כל כך אוהבת. עכשיו למשל יש שיר של סטינג. הייתי קוראת לזה גלגלצ של הגרמנים אבל אני לא רוצה להעליב אף צד. בואו נאמר שמשמיעים פה רק להיטים.

את הבוקר הזה התחלנו בצעידה קצרה אך מרובת צילומים של הבנזוג, לעבר בית הכנסת הגדול ברחוב דוהאני. המבנה המרשים מאוד הזה נבנה בשנים 1854-1859 והוא בית הכנסת השני בגודלו בעולם. יש בו אלמנטים גותיים, מוריים וביזנטיים, אבל גם, לא נעים לומר – נוצריים. זו הסיבה שיהודים אורתודוקסים לא מתפללים כאן. הנה דוגמאות מצולמות:

עמדת דרשה כמו למטיף נוצרי. יש שתי עמדות, והן היו פעילות במאה ה-19 אך לא בימינו

השם יהוה כתוב בתוך שמש מוזהבת כנהוג עם שמו של ישו; יש עוגב, כלי נגינה כנסייתי קלאסי

חוץ מזה, יש סימנים שמזכירים צלבים, והבנזוג אומר שבדרך כלל בתי כנסת לא מעוטרים כל כך כמו המבנה הזה (במובן שזה מאתגר את הקריאה לצניעות בבתי כנסת).
אחד הדברים המעניינים שכולם אוהבים להזכיר הוא שבנימין זאב הרצל, חוזה מדינת היהודים, חגג כאן את בר המצווה שלו, ונולד בבית הסמוך (היום משמש כמוזיאון היהודי). פחות מזכירים את ראול ולנברג, למרות שהוא זוכה כאן להנצחה מרשימה, ובצדק.

במקום נערכות הדרכות גם בעברית. הסתפחתי לאחת כזו לזמן מוגבל, ולמדתי קצת דברים חדשים. למשל: לפני מלחמת העולם השנייה היו בבודפשט (או הונגריה כולה?) כ-840 אלף יהודים. במהלכה נטבחו 600 אלף. בית הכנסת היה בקצה מתחם הגטו. אדולף אייכמן מיקם את המשרד שלו בקומה הראשונה.

לאחר שהכיבוש הנאצי הסתיים באו לכאן הקומוניסטים. גם בתקופה הרוסים לא היה קל, כי הם היו אתאיסטים פעילים, כלומר ממש דיכאו את הנושא הדתי. אחרי נפילת מסך הברזל, בתחילת שנות ה-90 החל שיפוץ מאסיבי בבית הכנסת – שחזור מדויק של מה שהיה כאן במאה ה-19. זאת בעזרתם האדיבה של תורמים כמו טוני קרטיס ואסתי לאודר (אומרים שתרמה 5 מיליון דולר, ושבנה רונלד תרם עוד). בארון הקודש יש 25 ספרים.

בית הכנסת העצום יכול להכיל כ-3,000 מתפללים. בשישבת נשים וגברים יושבים למטה – הגברים בשני הטורים באמצע, והנשים בטורים מימין ומשמאל. התפילות הן בעברית אבל הקהל לא מבין את השפה אז הרב מדבר בהונגרית. רק בחגים יש הפרדה בין נשים לגברים, למטה ולמעלה. אז גם מגיעים לכאן מתפללים מכל העולם, נדחקים פה עד 5,000 איש. אני מודה שהייתי שמח להיות ביניהם לחג אחד.

מלבד בית הכנסת מומלץ לבקר בחצר, שבה קבר אחים ליהודים שניספו בשואה, ואנדרטת עץ החיים – על ה"עלים" של העץ רשומים שמות של 400 אלף יהודים.

לסיכום ביקרנו במוזיאון היהודי, שכולל הרבה חפצי קודש וחפצי דת המסודרים לפי חגים ולפי שימושים, רובם מהמאות ה-18 וה-19, וחלקם לא מתוארכים. בסיום התצוגה הזו יש חלל שלישי המנציח את סבלם של יהודי בודפשט בשואה. יש בו חליפות שיהודים הוכרחו ללבוש, טלאים צהובים, ודברים שאנשים הכינו בגטו כמו חנוכייה מאולתרת או מקלות עץ מגולפים. מאוד עצוב ומרגש.

בקומה העליונה של המוזיאון יש תערוכה בשם Let us add this bit של האמן Peter Lajtai, יליד 1949. יש בה כמה עבודות מעניינות, אחת כוללת הרבה צילומים של מצות (זו שמונצחת כאן). לאל כל אחד מתחבר לתערוכה המוזרה הזו, שכוללות עשרות צילומים מחוברים זה לזה כמיקשה אחת.  בעיניי, התוצאה מהממת, בכל משמעויות המילה.
מכאן צעדנו לעבר האופרה, אך נעצרנו בחנות המגניבה Printa, שנמצאת ממש מול בית כנסת רמב"ח. בעצם מדובר בחנות-גלריה-בית קפה, באווירה מגניבה עם חבר'ה צעירים הונגרים ותיירים. בחורה נחמדה עזרה לי לבחור שם חולצות ייחודיות לאחים שלי.

התקרה הגבוהה מציצה מתוך התקרה הנמוכה שחסרים בה אריחים (התקרה הנמוכה היא רק בכניסה לבית הכנסת)

עוד קטע גבוה שרואים דרך החור בתקרה הנמוכה

ממול, כאמור, נמצא בית הכנסת שתוכנן על ידי אוטו וגנר, ונבנה ב-1872 עבור יהודים שלא התחברו לעיצוב הלא מסורתי, בלשון המעטה, של בית הכנסת המרכזי. החזית מהממת, והתקרה גם כן, אבל הפנים זקוק למסע יח"צ דחוף, כי ממש עצוב איך שהמקום נראה – ריק לגמרי. ובאמת בית הכנסת הזה אינו פעיל כיום. 500 פורינט שמשלם כל מבקר בכניסה (10 שקלים) לא ממש עוזרים. צריך תרומות ודחוף.

אחרי הביקור הלא מתוכנן הזה הגענו לבית האופרה שבשדרות אנדראשי המפורסמות. קנינו כרטיסים לסיור המודרך באנגלית שנקבע ל-15:00, והלכנו לשבת בבית קפה שמצטיין במשקאות שלו והרבה פחות מזה בעוגות שלו.

האופרה נבנתה בימי הקיסר פרנץ יוזף, בשנת 1884. בעיצוב הפנים נעשה שימוש ב-7 ק"ג זהב ובנברשת של 260 נורות חשמל (בתמונה). מידע שלא ברור למה נחשפנו אליו: את המנורה הענקית מנקים פעמיים בשנה, בספטמבר ובינואר. בכל אופן, מדובר במקום מפואר ברמות שקשה לתאר. המדינה עוזרת לסבסד אותו, כך שכרטיס להופעה עולה בין 25 ל-60 יורו, תלוי במיקום. כמובן שתאים טובים במיוחד עולים יותר.

לתא המלכותי, שיש לו גרם מדרגות נפרד משל יתר הקהל, לא מוכרים כרטיסים. כיום יכולים לשבת כאן רק הנשיא, ראש הממשלה, יו"ר הפרלמנט ואורחיהם. למשל, לפני שנתיים היתה פה המלכה אליזבת השנייה מבריטניה. גם משפחת המלוכה הספרדית באה ליהנות מהחוויה התרבותית, כמו גם הנסיכה דיאנה מנוחה עדן וביל קלינטון יבדל"א.

בסך הכל יש בבית האופרה כ-1,100 מקומות. הבמה יותר גדולה מאזור האורקסטרה (!). בדרך כלל מועלות עשר הפקות חדשות בשנה, אבל כיוון שיש כאן הופכות אורח והופעות בלט וכו', יש לפחות 50 הופעות בחודש. ביקרנו בשני תארים ובכמה אולמות. אם זה היה נמשך יותר מ-45 דקות היינו מרגישים שמורחים אותנו, אבל ככה זה היה די נחמד. באופן אידיוטי גבו מאיתנו 500 פורינט על האופציה לצלם עם פלאש. רוב האנשים לא שילמו ולא צילמו.

בסיום הסיור קנינו לנו כוסות אספרסו למזכרת. למה דווקא כאן? כי כאן מוכרים במחיר סביר. הגיעה השעה לחזור למלון, אבל באמצע הדרך שינינו את דעתנו וחתכנו לבזיליקת אישטוון הקדוש, מה שהפך את היום הזה סופית לגדוש ביותר בכל הטיול.

תכנונה של הבזיליקה הענקית והמרשימה החל ב-1845, אך הבנייה סבלה מעיכובים רבים – הארכיטקט מת ב-1867, הכיפה התמוטטה בעקבות סערה ועוד כהנה וכהנה צרות עד 1905, אז הושלמה הבנייה אך לא תמו הצרות. במלחה"ע השנייה הבזיליקה הופצצה ונהרסה, ורק ב-1980 התחילו לשחזר אותה. הרוסים, כזכור, לא השתגעו על ענייני דת.

באולם צדדי של הבזיליקה מוחזק פריט הזוי:כף ידו הימנית החנוטה של המלך אישטוון הראשון (975-1038), שקירב את עמו לנצרות. כף היד נמצאת בתוך בית הזכוכית והזהב שבתמונה. רק פעם בשנה, ב-20 באוגוסט, מוציאים את בית הזכוכית לתהלוכה שמרגשת את ההונגרים עד קצות אצבעות כף יד ימין שלהם. בחלל שבו מוצגת התיבה יש סטנד עם תמונות של היד, כולל קלוז אפ על הציפורניים, כולל צילום רנטגן. ה-ז-ו-י.

בכנסייה יש הרבה פרסקאות שמתארות את חייו של אישטוון (הקדוש), עושר ופאר. בחוץ שני מגדלים, אבל הכיפה גבוהה לא פחות – 96 מטר! טיפסנו למעלה, והשקפנו על העיר. אם בכניסה לכנסייה צריך "לתרום" 200 פורינט (יש פקח תרומות), הרי שלטפס 300 מדרגות עולה 500 פורינט. ובסוף כיבו לנו את האור.

הכוונה המקורית היתה להמשיך למלון מריוט הידוע בבופה הקינוחים שלו, ולבלות שם שעה בנעימים. אבל כשהגענו, הקינוחים לא נראו לנו. גם הייתה אווירה לא נעימה כי היו המון שוטרים ואנשי ביטחון על אזרחי (כמו היחידה לאבטחת אישים). הבנזוג אמר שהוא ראה/שמע שזה בגלל ביקור של מישהו חשוב, אבל אין לנו מושג מיהו. ויתרנו והלכנו למלון.

בערב יצאנו למסעדה שנמצאת במדרחוב, ממש מתחת למלון – Cucina. האוכל טוב, אבל השירות איטי להחריד. ויתרנו על הקפוצ'ינו מרוב איטיות, והסתפקנו בקינוחים. יו אשטט קיבאנוק!

עוד תמונות:

אנדרטה במתחם בית הכנסת היהודי

מסדרון חיצוני לבית הכנסת

מתוך התצוגה במוזיאון היהודי

חנוכיה במוזיאון היהודי

חזית בית הכנסת הרמב"ח

בתוך בית כנסת הרמב"ח. פעם הפריטים האלו פיארו אותו מבפנים, היום סתם מונחים, מחכים למשיח

פסל מצרי בכניסה לאופרה ההונגרית. מה הקשר? בירה נשר

התקרה בכניסה לאופרה

אותה תקרה מקרוב

בחדר המנוחה של תא המלך

דלת ברזל בצד הכניסה לכנסיית אישטוון הקדוש

מתצפתים מראש הכנסייה

<<<< היום השלישי

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מאיה  On 18 במאי 2011 at 8:45

    יא איזה געגוע! בפירוש אחת הערים אם לא "ה"-
    יש לך תמונות של פלצ'ינטה וגומבוץ?

    • galithatan  On 18 במאי 2011 at 10:26

      אכן עיר שווה, אבל אוכל זה לא אחד מתחומי העניין הבולטים שלי, אז לא – אין תמונות 🙂

  • shlomiyosef  On 18 במאי 2011 at 12:01

    חבל שאיש/ה לא קוראים בבודה-בסט

  • shlomiyosef  On 18 במאי 2011 at 16:22

    נחשב, בטח נחשב
    איזה ספר ומה את חושבת עליו?

  • איתמר  On 18 במאי 2011 at 16:28

    יופי של תמונות. אהבתי את העיר אף שהייתי בה בשבוע לוהט ולח

    • galithatan  On 18 במאי 2011 at 23:01

      תודה. גם לנו היה די חם, אבל לפחות לא כל כך לח. כנראה שהעיר הזו, למרות האלגנטיות שלה, אינה אירופה הקלאסית 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: