נשקיני קייט

 

לייב בלוגינג, בפעם הראשונה בחיי, מטקס החתונה של הנסיך הבריטי וויליאם ובחירת ליבו קייט מידלטון

לא אני היא המייחלת לנשיקה מקייט, כמובן, אלא הנסיך וויליאם שסופסוף מתחתן. בישראל משדרים את החתונה בשידור חי, אבל אני מעדיפה את ה-BBC, כי באנגלית זה נשמע יותר טוב, ובלונדון המגישים יותר אדיבים, כך שהייאוש מההתמכרות לאיזו חתונה שלא מהמשפחה שלנו – נהיה יותר נוח.

מסוקים מצלמים מלמעלה את המכוניות הצפופות, שעוזבות את ארמון בקינגהאם לכיוון כנסיית ווסטמיניסטר, מסלול שכל תייר מתחיל בעיר עושה בדרך כלל ברגל. בני משפחת המלוכה ישובים במכוניות בריטיות שחורות, אורחים פחות נחשבים הושיבו במיניבוסים. יש להם ליווי משטרתי מקדימה, ואלפי מעודדים מהצדדים. דגלי בריטניה מתנופפים מכל עבר. יום חג היום.

הנסיך צ'רלס היה מעורב מאוד בארגון החתונה, מספרים לנו השדרנים. הוא והמשפחה קיבלו אלפי מכתבי ברכה מרחבי העולם (ואולי מאות אלפי מכתבים?). קמילה נועלת נעליים של ג'ימי צ'ו, הם מוסיפים באותה מידה של רצינות, עם דוק קטן של ציניות. עוד קצת נסיעות, ועוברים לדוכסית מיורק וביתה, שהגיעו עם כובעים מגוחכים כמתבקש. אם יהיה לי כוח אכין מחר את מצעד הכובעים, במנעד שינוע בין המגוחך ביותר למגוחך קצת פחות.

המלכה, שחגגה יומולדת 85 בשבוע שעבר, ובעלה הדוכס מאדינבורו, סופסוף יוצאים לדרך. הוא במדים, היא לבושה בצהוב מלא. מחייכת חיוך רחב, אלא מה. אין דרך לוודא שהחיוך הזה אמיתי. כשהמכונית שלה חולפת על פניהם, הבריטים – בעיקר הבריטיות – באקסטזה. כמעט כל זווית על המסלול מצולמת, לכל אחד כמעט יש הזדמנות להיחשף למאות מיליונים ברחבי העולם, אבל לאף אחד אין מסר להעביר. הם כולם בעניין אחד.

כשעוברים לשדרניות, הן מדברות על ההופעה המוצלחת של אלטון ג'ון, ועל מישהו או מישהי שלובשים ברברי. באמת שלא קלטתי, במילא שום דבר פה לא מתאים לסטנדרט הישראלי. הנסיך וקמילה הגיעו, המלכה ובעלה הגיעו – ואני חושבת: מעניין איזה יחסים יש לצ'רלס עם אבא שלו, הנו-באדי של עולם המלוכה. האם יש לו סיי לפחות בתוך המשפחה?

חוזרים לשדרנים, שמדברים על המוזיקה שתתנגן עם כניסתם של החתן והכלה. אחראי לה המלחין טארי, שהנסיך צ'רלס אוהב במיוחד, ונחשב פופולרי בבריטניה. המלכה בחרה שינגן איזה מארש. אלטון ג'ון זה לא לעכשיו.

הופה מתקדמים: הכלה, מכוסה בהינומה, מלווה על ידיה אביה. השמלה מאוד עדינה, השובל מאוד ארוך. העגילים יפים, אין שרשרת. קייט מאוד כחושה. אומרים שעשתה דיאטה היסטרית. מיותר בעיניי. היא נראית נורא ככה, בקלוז אפ על היד שלה רואים כמה היא רועדת. מפחיד שאולי היא תתעלף מרוב רעב, לא מהתרגשות. למזלה, ההליכה אל הטקס מאוד איטית. השושבינים והשושבינות שלה מתוקים, מובלים על ידי אחותה פיפה. הכנסייה, המקושטת במידה שאין לתאר, גדושה בבני מלוכה מכל רחבי היבשת הישנה. העולם הישן זוקף את ראשו, מרגיש רלבנטי. מרחוק רואים כמה וויליאם מקריח. גבוה, נאה, אבל מקריח. בדיוק כמו משפחות המלוכה.

שיר החתונה הוא של הוברט, I was glad. אין לי מושג איך זה מתיישב עם מה שהשדרנים אמרו קודם. בכל אופן לא רק העוגב ענק, הכל פה גדול מהחיים. גם העוצמה של שירת המקהלה, המלווה על ידי הקהל. "הנה אלטון ג'ון", זועק הבנזוג. וכן, גם הוא שר (אלטון, לא הבנזוג, שאגב הכרחתי אותו לראות את זה והוא לא מפסיק לקטר).

הטקס עצמו מהיר למדי, צ'יק צ'ק וויליאם וקתרין חתן וכלה. מה שייקח עכשיו זמן זה הטקס עצמו וכל קטעי השירה המשותפת. כולם נדרשים להיות זמרים. רק לעצים ש"נשתלו" באמצע הכנסייה יש פטור. יש כאלה שנלהבים יותר, ויש כאלה שמסתירות את פניהן בעזרת כובע. איש הדת המוביל את הטקס מדבר שוב. דוחף מה שצריך לדחוף, מקדם מה שצריך לקדם. ואחריו – המקהלה הגברית מזמרת לנו שיר שנכתב במיוחד לחתונה על ידי ג'ון ראטר, This is the day. נדמה שאחד הילדים במקהלה רק מניע את שפתיו, בלי להוציא קול. כנראה ילד שאימא דחפה קדימה. בהמשך נראה גם את ויקטוריה ודיוויד בקהאם מפליאים בשירה. גם אותם דחפו קצת, אבל לפחות הם כישרוניים בתחומם.

ברכות מכל הסוגים והמינים – מאנשי דת בלבד, כמובן – מורעפות על הזוג אחת לכמה דקות. ראשון המברכים אומר ש"במובן מסוים כל חתן וכלה הם מלך ומלכה, בפני האל". כמובן שהוא נמנע מלומר שלא לכל חתן וכלה יש כזו חתונה. הוא עסוק יותר בלהזכיר לנו שנישואים הם דבר חשוב. עשור אחרי שהנסיך וקייט נפגשו לראשונה, בסנט אנדרוז, הם סופסוף עושים את הדבר החשוב הזה. ואז יוצאים אל הקהל הבריטי המשולהב, ונוסעים בכרכרה המלכותית שמייד זורקת אותנו למאה ה-19.

למה אני בכלל צופה בהם? מה אכפת לי מבית המלוכה הבריטי, הרחוק ממני הרבה יותר מחמש שעות טיסה? מה אכפת לי מבתי המלוכה והנסיכויות האחרות? כנראה שיש בהם פאר שמרשים אותי, אבל יותר מכך, האסקפיזם הזה מועיל לי. מבריח אותי מכל ענייני היומיום אל עולם האגדות שמתקיים במציאות. יש לו פנים, תמונות, חופשות, וגם, השיא, חתונות.

להתראות בחתונת מונקו.

וככה זה נראה מהצד של המלכה:

ועכשיו, מהצד של הנסיך הארי, אחיו של החתן:

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תימורה  ביום 29 באפריל 2011 בשעה 16:17

    אכן אסקפיזם טהור ומענג. מה רע?! תיארת יפה!

  • רונית  ביום 29 באפריל 2011 בשעה 18:40

    אוי מחכה למונקו, הבחורה פצצת על, יפהפיית צמרת וגם אהבתי את מה שלבשה היום.
    איזה כיף היה, חבל שלא עשינו מפגש בנות על תה וצנימים.

    • galithatan  ביום 29 באפריל 2011 בשעה 19:06

      לפי מה שקראתי לצורך כתבה שפרסמנו בליידי, הטקס במונקו יהיה אפוף סטייל. באמת חבל שלא עשינו מפגש בנות 🙂

  • שחר שילוח  ביום 30 באפריל 2011 בשעה 0:15

    בעיניי זה אסקפיזם עם תוכן, למרות כל הקיטש.
    למרות התלבושות המרתקות, הדבר שהכי נחרת בזיכרון שלי הוא הרגע שבו קמילה קדה למלכה האם, וההיא, בצהוב אפרוח החינני שלה, אפילו לא זרקה מבט לכלתה מרובן הפן.

    • galithatan  ביום 30 באפריל 2011 בשעה 1:27

      אהבתי "אסקפיזם עם תוכן". כמובן שכל אחד יוצק את התוכן הרלבנטי לו לתוך האירוע. נראה לי שהמלכה לא מחבבת הרבה אנשים, כך שקמילה לא צריכה לקחת את זה באופן אישי יותר מדי…

      • צמח בר  ביום 5 במאי 2011 בשעה 11:36

        נראה לי דווקא שליידי די, לא השכילה שלא לקחת את זה בא ופן אישי. או שהגיברת המלכה מכה על חטא בדיעבד…

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: