הסבתות מגורני

מדי יום כמעט, טוב אולי אני מגזימה, חולף על פני המכונית שלי לפחות אוטובוס תיירים אחד בדרך לעין כרם. בכיכר שממנה פונים ימינה לבית החולים ושמאלה לשכונה, אפשר לראות את כנסיית הבצלים המוזהבים, סטייל מוסקבה. התיירים שולפים מצלמות. האוטובוס מתחיל את הסיבוב, המצלמות מתקתקות משהו מטושטש ומאבדות את זווית הצילום.

לי כבר יש כמה צילומים שלה. בכל זאת, אנחנו די שכנות, ובימים שמשיים היא תמיד היא קורצת לי לבוקר טוב. אבל עד לאחרונה, אלה היו יחסים מרחוק. שלום שלום, ואל תגשימי את החלום. והנה, פתאום, צצה הזדמנות. יום שישי, שעת צהרים מאוחרת. אני חונה בצד כביש הכניסה לבית החולים (באמצע השבוע כל החניות שם תפוסות) – אפשר גם לחנות בחניון בית החולים, אבל אני מוותרת על התענוג.

מכאן צועדים ברגל לעבר מעונות הסטודנטים לרפואה. אחרי שעוברים את המעונות, רואים שער ברזל ירוק. אם הוא סגור למרות שבאתם בשעות הפתיחה, אין צורך להתייאש. מצלצלים בפעמון, והשער נפתח.

בתמונה – נוף עין כרם.

בפנים – מתחם גורני ("הררי" ברוסית) המתפרס על פני מאות דונמים, כפר בפני עצמו, למעלה מ-40 מבנים. המתחם מכונה גם המוסקוביה, על שם העיר מוסקבה. מאוד שקט כאן, פסטורלי, הרבה גינות, קצת כביסה. החלטנו לחקור את המקום מכל זווית מותרת. פגשנו בעיקר נזירות, שהבהירו לנו היטב איפה אסור ללכת. בלב קראתי להן "הסבתות מגורני", על שם להקת הבבושקות מ"החיים על פי לובקה", אחד הספרים הכי מצחיקים שקראתי בשנה החולפת.

בתמונה – בית בכפר.

הכפר הוקם בשנת 1871 על ידי הארכימנדריט הרוסי אָנְטוֹנין קפּוּסְטִין, ראש המשלחת הכנסייתית הרוסית לארץ ישראל, כחלק מהניסיון של מעצמות אירופה להשיג נוכחות מרכזית בארץ הקודש. הוא כולל שתי כנסיות קטנות, כנסייה אחת גדולה, מבני מגורים לנזירות, בתי הארחה לצליינים ושלושה בתי קברות, שמהם נמנענו.

בתמונה – הדרך למעלה. ברקע: כנסיית יוחנן בהרים

בתמונה – מפגש מרגש ונוצץ

מתגוררות כאן 48 נזירות רוסיות ויחד עימן שני כמרים, המנהלים את טקסי התפילה. זכינו לראות טקס כזה בסיום הטיפוס למעלה, לכנסייה הגדולה. הטיפוס כלל המון מדרגות וגרר התנשפויות רציניות, עד שנזכרתי איך נושמים מהבטן. כמה נזירות היו שקועות בשיחה לפני דלת העץ הכבדה. שתי צלייניות רוסיות עקפו אותן, ונכנסו פנימה, ואנחנו אחריהן. היה שווה – הטקס היה נעים ומעניין לעין ולאוזן גם יחד.

הכנסייה עמוסה באיקונות שנתרמו על ידי צליינים ומלכים במשך השנים. היא נבנתה בראשית המאה ה-20 על ידי אליזבטה פיודרובנה, שהייתה אז כבת 40, אשת הנסיך הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ (מכירים את חצר סרגיי?), שהיה אחראי על הצליינות הרוסית לירושלים. פיודרובנה הייתה גם אחותה של אשת הצאר האחרון, ניקולאי ה-2.

בעקבות מלחמת העולם הראשונה חזרה אליזבטה לרוסיה, ובניית הכנסייה הופסקה. ב-1918 נרצחה אליזבטה יחד עם משפחת הצאר על ידי מהפכנים בולשביקים. היא קבורה בכנסיית מריה מגדלנה שבהר הזיתים, עוד כנסייה רוסית ששווה ביקור, ואת הטריו הרוסי הזה משלימה הכנסייה במגרש הרוסים.

בשנת 1983 חדר לכפר חבר כת השטן, ורצח שתי נזירות. בעקבות האירוע הוקף הכפר בחומת אבן גבוהה, ובמשך שנים רבות נאסר על זרים לבקר במקום. גם היום שעות הביקור מוגבלות, אבל שווה לנצל אותן. על כל פנים, רק בשנת 2004 הושלמה בניית הכנסייה, אשר שמה הרשמי הוא "כנסיית השילוש הקדוש", בדיוק כשם הכנסייה במגרש הרוסים.

בתמונה – כלב על הגג המפריד בין גורני לכנסיית הביקור

כשיורדים למטה בשביל הראשי, ופונים באחד השבילים, מגיעים לרחבת תפילה – שמעברה השני נמצאת כנסיית הביקור, המוקדשת לביקורה של מרים אם ישו בעין כרם. לתיירים אין מעבר בין הכנסיות. צריך לצאת החוצה, ולהגיע בדרך העוקפת לעין כרם, לביקור ה"מסורתי" שאותו ניתן לסיים בארוחה טובה בכרמא החצי-עממית אך הטובה, אגואה האלגנטית, או קפה ענבל, אם חשקה נפשכם באוכל כשר וקליל יותר.

שעות פתיחה: שני עד שבת, 6-9 בבוקר, 15-18 אחה"צ. סגור בימי ראשון.
למתעניינים: סיור מאורגן למנזר, מטעם אגודת עין כרם יוצא מדי שבת בשעה 10:00. טלפון: 02-6418682. הסיור מתאים למי שמתעניין בנוכחות הרוסית בירושלים, שרלבנטית עד ימינו – כלומר לממשל הרוסי יש אינטרסים בעיר הבירה שלנו אך הוא משתדל להצניע אותם מעין הציבור הישראלי.

עוד תמונות:

פעמונים במגוון גדלים מתחת לבצל מוזהב

*

מראה מעל ומתחת לגשר

*

אז אמרתי לו, והוא אמר לי – נזירות לפני דלת הכניסה לכנסייה

*

כמה נזירות יושבות על כיסאות בזמן התפילה, עם הצעיף המוזר הזה

*

מישהו מבין מה מהות הסימנים כאן, ולמה מצוירת גם גולגולת?

*

יפה פה כל כך האביב. רק מי יודע מה מסתתר מאחוריו

*

הכנסייה הקטנה הייתה סגורה כשהגענו

*

*

*

חתולצ'יק סקרן, שעד לבואנו נח בסתלבט, ועכשיו מתחשק לו לומר לנו: שלום ודסווידניה

*

ארובה מיוחדת שלא ברור אם היא עדיין בשימוש

*

דסווידניה בטיול הבא

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אפרת זיו  ביום 22 באפריל 2011 בשעה 2:01

    המקום מקסים. אני תוהה לגבי השטח שהם ניכסו לעצמם שכן מדובר בשטח יקר ועצום.
    לגבי ביקור, לצערי הם מ-א-ד לא מכניסי אורחים (בלשון המעטה) בד"כ. ברכב אסור להיכנס כלל (זה בסדר כמובן) אבל גם רגלית מאד בעייתי אם בכלל.
    חשוב להוסיף: נשים – נדרשות לכיסוי הכתפיים (לפעמים גם הראש).

    • galithatan  ביום 22 באפריל 2011 בשעה 10:17

      הם רכשו את השטח בתקופה שאף אחד לא יכול היה לדעת מה יהיה שוויו מאה שנה אחר כך, והיו חכמים מספיק לא לוותר עליו – זה נכון לגבי כמה שטחים בירושלים. אם יום אחד יהיה לי כוח אכתוב על כל הדונמים בירושלים ששייכים למדינות אחרות שאינן ישראל.

      בעניין הביקור, קראתי את האזהרות לפני שיצאנו לדרך, אבל בשטח לא היתה שום בעיה. מכיוון שהיה יום מעט קריר, לא היתה בעיה של כיסוי כתפיים. על כיסוי ראש לא דיברו איתנו.

  • שלומית לוי  ביום 22 באפריל 2011 בשעה 16:30

    כבר אמרתי אבל שוב: אני אתחיל לטייל בירושלים בזכותך:)

  • אפרת אסף  ביום 22 באוקטובר 2012 בשעה 0:17

    התמונות יפות וגם התאור.
    סמלים על הגלימות: גבעה ותחתיה גולגולת = הגולגותא,מקום צליבת ישוע וקבר אדם הראשון שתחתיה.
    המלאך מחזון יוחנן המושפע מחזון המרכבה ביחזקאל (ארבע כנפים לאחד).
    רכישת אדמות – לפני יותר ממאה שנה אכן כל האדמות בארץ ישראל פלשתינה היו זולות מאשר היום. במקרה של הכנסיות מדובר אכן ברכישה תמורת כסף בהסכמת המוכר והקונה. הבעיה לדעתי היא דוקא עם אדמות שלא נרכשו אלא נתפשו בכוח.

    • galithatan  ביום 1 בנובמבר 2012 בשעה 12:40

      תודה רבה על התשובות, במיוחד בעניין הסמלים על הגלימות.
      וגם על העלאת הבעיה האמיתית 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: