גונבים זמן

 

אודה על האמת: עד לא מזמן לא שמעתי על המוזיאון הירושלמי לאמנות האסלאם, ומשום כך הוא לא נכלל בהמלצות שלי למטיילים בעיר. דווקא נתנייתי אחד – שהיה גם זה שגילה לי את דבר קיומה של מסעדת צ'אקרה – הוא זה ששלח אותנו למוזיאון המקסים והחבוי הזה.

במרחק פגיון מתיאטרון ירושלים נמצא המוזיאון, הכולל שלוש קומות ותשעה אולמות. תמצאו בהם חפצים שימושיים, פריטי אדריכלות, כתבי יד של הקוראן, כלי חרס, זכוכית ומתכת, תכשיטים, שטיחים, רהיטים, חרבות, שריונים ופגיונות מהמאות ה-7 עד ה-19. המוזיאון הוקם על ידי ורה ברייס סולומונס, נצר למשפחת אצולה יהודית אנגלית, מתוך מטרה להביא לקירוב לבבות בין העמים. סולומונס הייתה ידידתו ומעריצתו של פרופ' ל.א מאיר, מחשובי המלומדים בנושא אמנות ולארכיאולוגיה מוסלמית ומראשוני הפרופסורים שלימדו את הנושא באוניברסיטה העברית בירושלים, ולכן החליטה להקים מוזיאון להנצחת פעילותו.

סולומונס היא גם ביתו של סר דיוויד סולומונס, אספן שעונים נדירים ויקרי ערך, שיוצרו באירופה במאות ה-18 וה-19. מה עושה אישה אחת עם שני אוספים שונים, שאינם קשורים זה לזה? מצפצפת על הכול, ופותחת מוזיאון אחד. וכך יוצא שהסיפור המעניין ביותר הקשור למוזיאון נמצא בקומת המרתף, והוא בכלל לא קשור לנושא האיסלאמי. אם כבר, הוא מזכיר חדרים מסוימים במוזיאון ויקטוריה ואלברט.

נחזור קצת אחורה בזמן. ב-16 באפריל 1983, באישון לילה, נפרץ אולם השעונים ומחצית מהפריטים נשדדו – עשרות מיליוני דולרים נגוזו. רק 23 שנים (!) אחרי השוד הנועז הצליחה המשטרה הצליחה להתחקות אחר עקבות השודד, נעמן דילר. בקיץ 2006 הוחזרו לפתע 39 מתוך 102 השעונים שנשדדו, בדרך מוזרה ועלומה – אחרי הכל, הגנב מת בשנת 2004.

במהלך השנתיים הבאות הגיעה המשטרה לכל הכספות שבהן החזיק דילר את שאר השעונים. סוף טוב, כמעט הכל טוב. אגב, באופן אירוני, בכניסה לאולם השעונים יש פינת הקרנה, ומאחורי גבם של הצופים ניצבת ארונית ובה כל חפציו של הגנב (!), שמסתבר שהקדיש שעות רבות לתחזוקת השעונים. את שלב "מציאת המטמון" אפשר לקרוא כאן – דלגו היישר לכותרת "פתאום, הפרשה מתעוררת לחיים". הסיפור המלא בהרחבה – כאן.

הקבוצה החשובה והמיוחדת שבאוסף היא קבוצת השעונים של השען והממציא אברהם לואי ברגה (1747–1823), והבולט מתוכם הוא שעון מס' 160 המכונה "מארי אנטואנט". את השעון הזמין קצין ממשמר המלכה הצרפתית. שום הגבלה של זמן או של תקציב לא הוטלה על ייצורו, וברגה בהחלט לקח את הזמן – 40 שנה נמשכה העבודה, מ-1783 ועד 1823. הוא היה כל כך קפדן ומדוקדק, שהמלכה כבר מתה (ב-1793), והוא בכל זאת המשיך.

ברגה שילב בשעון הזה לא רק את כל החידושים הטכנולוגיים שהיו ידועים בעת ההזמנה, אלא גם את כל החידושים שהמציא במהלך ייצורו. השעון, שנחשב ליצירה המסובכת ביותר בעולם השעונים, עולה עד היום על טובי השעונים הדיגיטליים. הוא משתייך לקבוצת שעוני הפרפטואל – שעון כיס שמתכוונן בעצמו, כולל התאמה לימי השבוע, החודש והשנה (קצרה או ארוכה). איך אמר סר דיוויד סולומונס: "לשאת שעון כיס של ברגה זה כמו לשאת מוח של גאון בכיס".

אבל עם כל הכבוד לברגה, את ליבי כבש דווקא תליון שרשרת ושעון של לואי דושן ובנו, משוויץ 1810. אי אפשר היה להתעלם גם מ"זקנה הולכת אוטומטית", עשויה פליז מוזהב ומתוארכת למאה ה-19 באנגליה.

אבל לא רק שעונים "סתם" יש בתערוכה, אלא גם תיבת נגינה דמוית פרפר עם שעון ותמונה נעה מז'נבה, 1820 בקירוב, אשר עשויה מזהב, אמייל, יהלומים, פנינים ואבני אודם וטורקיז; מניפה עם שעון ומנגנון מוזיקלי משוויץ, 1820; "אקדח" אבנים טובות עם שעון; אולר עם מנגנון מוזיקלי מהמאה ה-19; תיבות הרחה מוזיקליות עשויות זהב ומעוטרות בציורי אמייל, בפנינים ובשיבוצי יהלומים; מצפנים ברומטריים, שעוני שמש וטלסקופים מן המאות 19-17; וקבוצה מעניינת של שעונים שיוצרו במאה ה-18 באירופה בעבור השוק התורכי. מביניהם בולט שעון מדף מוזיקלי של הנטון בראון, לונדון, מ-1770.

צילומים: אבשלום אביטל, מתוך אתר המוזיאון

 ***

ועכשיו, לצד האסלאמי של המוזיאון לאמנות אסלאמית. התחלנו בקומה הראשונה, במבוא לאמנות האסלאם, כשברקע מזכיר לנו הקריין את אמונתו של המוסלמי: אין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד הוא שליח האלוהים. על הקיר תמונות של גן איסלאמי קלאסי. אואזיס בהתגלמותו.

בקומה הראשונה עוד שני חדרים. הראשון מוקדש לאמנות האסלאם בתקופה מוקדמת, ויש בו כלי שתייה ותכשיטים קופטיים (מצריים). השני, המוקדש לאמנות האסלאם בימי הביניים, מציג את אוסף ראלף הררי, אדם שהיה אספן וחוקר של כלי מתכת אסלאמיים. מדובר במטמון מהמאות ה-10-11, שנמצא בתוך כד גדול בצפון איראן. הפריטים המעניינים בחדר זה הם כלי הקטורת.

בקומה השנייה, האולם המרכזי מוקדש לאמנות עותמאנית. פריטים ששווה לשים אליהם לב: נרתיקים לקוראן וכריכות; קבקבים לבית מרחץ, שמזכירים נעלי פלטפורמה, עשויים כסף ועץ; קנקן למזיגת משקה צונן מהמאה ה-18 עשוי כסף, ובתוכו כד זכוכית, נושא חותמת של ארמון טופ-קאפי; ומדף להנחת טורבן מהמאה ה-18.

בחדר המוקדש לאמנות איראנית מאוחרת יש תכשיטים מהממים, וכן אמנות תימורית מהמאות ה-14 וה-15. עוד שווה להתבונן במכלי טבק ומיכלי גחלים של נרגילות מהמאה ה-19. אגב, גם בכלי לקיבוץ נדבות השקיעו פה לא מעט. מעניין.

החדר האהוב עליי במוזיאון הוא חדר האמנות המוגולית. בכניסה אליו יש חדרון עם רהיטי עץ משובצים מדמשק של המאה ה-19. בפנים יש כלי עישון ומיכלי מים של נרגילות, וגם כלים מעיסת נייר, שממחישים לנו את 12 שלבי הכנתם – כמה סבלנות צריך בשביל כלי אחד! סבלנות שאני כמובן איני אוחזת בה. אולי הייתי יכולה להיות חוליה או שתיים בשרשרת ההכנה, אבל להיות נוכחת בכל השלבים, זה גדול עליי.

השיא של החדר, מבחינתי, הוא קופסת קלפים מהמאה ה-17. בקופסה יש 96 קלפים המחולקים לשמונה סדרות, שבכל אחת מהן מלך, וזיר וקלפים מ-1 עד 10: כתרים, מטבעות, כסף, חרבות, עבד, נבל, מטבע זר, מסמך וצרור משי. מקורו של המשחק בקלפים הממלוכים מהמאות 15-16.

בסיום הקומה השנייה יורדים לקומת המרתף. דווקא התערוכה שבה מתגאים במיוחד במוזיאון, תערוכת רקמות מן האימפריה העותמאנית, לא הרשימה אותי במיוחד. אולי זה בגלל שהגענו אליהן כמעט בסוף, אולי אני פשוט לא הלקוחה המתאימה. בכל אופן, העדפתי להתיישב על אחד הספסלים בעלי הגוון האוריינטלי שמפוזרים במוזיאון, ולראות סרט שבו למדתי שהמוטיב העיקרי ברקמות הוא פרחים – ובעיקר ורד, יקינתון, ציפורן וצבעוני – ושבוחצ'ה היא אריג ל"צידה" שנושאים לחמאם.

אם לסכם את הביקור הזה בשלוש מילים, אין ספק שאלה הן יהיו: ללכת, ללכת, ללכת.

*

מלב אל לב

*

זה לא הגיל, זה העגיל

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • efyska  ביום 1 במרץ 2011 בשעה 7:54

    אני מאוד אוהבת את האסטתיקה של האסלם העתיק. הסימטריה, הקווים הגיאומטרים, הצבעים.
    את העגילים אני מוכנה לקחות right her, right now
    כיף לך שיש לך זמן למוזיאונים. פירגונים.

    • galithatan  ביום 1 במרץ 2011 בשעה 9:18

      מדובר באסתטיקה מאוד מרשימה ומיוחדת, שמאחוריה יש הרבה במלים וכוונות.

      ובאשר לזמן – סופי שבוע נועדו בשביל דברים כאלה, לא?

    • efyska  ביום 1 במרץ 2011 בשעה 10:15

      i meant right here and not right her

      sorry for the typo

  • שלומית לוי  ביום 1 במרץ 2011 בשעה 9:12

    זרקת אותי לתקופת הצבא, אז גיליתי את המוזיאון המקסים הזה. באמת הגיע הזמן לחזור לשם.
    כמו זו שמעלי, גם אני לוקחת את העגילים…

    • galithatan  ביום 1 במרץ 2011 בשעה 9:19

      רגע, אבל בתקופת הצבא שלך, שאני מניחה שלא הסתיימה לפני שנתיים, לא היו שם השעונים! אז בהחלט בהחלט שווה לבוא לבקר שוב 🙂

  • דפנה לוי  ביום 1 במרץ 2011 בשעה 9:26

    אבל למה במרחק פגיון מתיאטרון ירושלים? מעניינת האסוציאציה…
    למה לאבמרחק שפם מסולסל? בננה? טלטלה אחת של חצאית דרווישית?..
    🙂

    • galithatan  ביום 1 במרץ 2011 בשעה 10:28

      כי במוזיאון לא מוצגים כל הדברים שציינת… ודווקא הפגיונות שמוצגים שם ממש יפים. ואם מנטרלים את המטרה לשמה הם משמשים, ונשארים עם האמנות, זה דימוי מתאים – כי מדובר במשהו ישר שנמדד באורכו ובחדותו.

      (בתודעה שלי פגיונות זה כלי ההגנה שהערבים בארץ ישראל של סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20 נשאו עליהם בזמן שרכבו על הסוס. ותודה ל"ארץ מולדת")

      • דפנה לוי  ביום 1 במרץ 2011 בשעה 11:07

        אני מתנצלת על רגישות היתר. כמי שחיה בשכונה מעורבת וחרדה מכל בקיע שעלול לחרב את הדו קיום שמנסה להיבנות פה…

  • עידית פארן  ביום 5 במרץ 2011 בשעה 10:28

    הייתי במוזיאון (אוף, זה תמיד יותר על מה שאני יודעת מאשר מה שלא…) לפני שהתערוכה הזאת הושבה אליו, ממש שבועות ספורים, ומזל שכתבת כי זה מזכיר לי לנסוע שוב כדי לראות את התערוכה, ושוב את המוזיאון שהאוספים בו מדהימים, כמו שכתבת (אני כן בענייני רקמה מכל הסוגים והמינים)
    ואיזה כיף לך שאת גרה בירושלים…

    • galithatan  ביום 5 במרץ 2011 בשעה 11:07

      נו, אז אם הייתי לפני השבת האוסף, המקום בהחלט שווה ביקור נוסף. אולי גם חלק מהפריטים שם יתנו לך רעיונות לתכשיטים. לגבי הרקמות, אולי היינו צריכים להתחיל עם זה, ואז היתה לנו יותר סבלנות?

  • ניצבים לסדרות  ביום 4 בספטמבר 2011 בשעה 13:14

    שלום גלית. את לא היחידה שלא שמעת על המוזיאון לאמנות האסלאם.. גם אני, למרות שמשתדל לגלוש באינטרנט ולהתעדכן בנושא האמנות ולבקר בתערוכות שונות או מוזיאונים.. אך תודה לבלוג שלך וגם הוא מעדכן אותי 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: