מי הזיז את גבינת העיזים שלי

יש כאלה שנוסעים לפי ההוראות המדויקות שנותנים להם, ויש כאלה שהחשש לטעות גורם להם להפוך את הרכב העירוני שלהם לרכב שטח. נחשו לאיזו קבוצה אני שייכת.

היעד היה חוות הר הרוח ביער החמישה, כמה מאות מטרים לפני הכניסה ליישוב נטף. לא חיכיתי לאנדרטה לזכר יהדות פולין, אלא בחרתי בכניסה הראשונה ליער, מה שאיפשר לי – או גרם לי, תלוי איך מסתכלים על זה – לנהוג בתוך טבע פראי לאורך כמה קילומטרים.

הגעתי למקום הנכון, אבל זה לקח הרבה יותר זמן. ממליצה לכם לעשות את הדרך הקצרה ביותר, ולהרים קודם טלפון לדליה הימלפרב, כדי לוודא שהיא בסביבה, ויכולה להציע לכם כמה מהגבינות המדהימות שהיא מייצרת. אם יתמזל מזלכם תזכו לשתות גם תה מרווה מצוין, ולהרגיש שאתם מתחברים לטבע למרות שאתם עירוניים לגמרי.

 

"ואז אמרנו: יאללה"

דליה הגיעה לישראל מסאו פאולו שבברזיל, ויחד עם בעלה חיים, קיבוצניק לשעבר, היא מתגוררת כבר 25 שנה בנטף. את החווה הם הקימו בקיץ 1996. בתור בוגרי בצלאל, הם לא ממש שלטו בחומר, אבל ידעו דבר אחד: מה שמעניין אותם הוא גבינות ארטיזנליות, כלומר בעבודת יד.

מי שעזר להם להבין מה קורה מימינם ומשמאלם הוא שי זלצר מסטף, המוגדר "שכן וחבר. החווה שלו ועין כמונים היו שתי חוות הגבינות היחידות באותם ימים. הוא סיפר לנו שבמטה יהודה יש מקום ל-15 אלף עיזים, אבל רק הוא פה, ואז אמרנו: יאללה".

דליה וחיים למדו את רזי המקצוע במדרשת רופין, ולאחר מכן השתלמו בצרפת ובאיטליה. בחוות הר הרוח יש 100 עיזים, ואת הגדיים שלהן מוכרים בצורה שיטתית. "הקמנו את החווה בשיטת 'מה יהיה-יהיה', ולכן עד היום היא לא לגמרי עם רישיון חוקי. אנחנו מטופלים על ידי משרד החקלאות ומשרד התיירות, אבל בישראל אלה משרדים חלשים יחסית. הבעיות כרגע הן מול מינהל מקרקעי ישראל ו-וועדות התכנון. קק"ל? הם איתנו, כי העיזים עוזרות למנוע שריפות".

 

"גם אם גובים 200 שקל לק"ג גבינה, עדיין אי אפשר להתפרנס מזה"

דליה מתפרנסת כמורת דרך – היא מדריכה סיורים באזור מטה יהודה, שכוללים גבינות, יין ושמן זית. "בישראל, החקלאות הזו לא יכולה לפרנס אותך, אלא אם יש לך לפחות 300 ראש. באיחוד האירופי, לעומת זאת, מתייחסים לחווה כאל תרבות, ומסבסבדים את מי שעוסק בחקלאות מסורתית. לכן לחקלאי הצרפתי אין בעיה לגדל רק 30-40 עיזים, ולהתעסק מעט מאוד עם תיירות".

המטרה של דליה היא לקרב את אנשי העיר לחיי הכפר, ולהוסיף לתרבות המקומית באמצעות החקלאות המקומית. את הגבינות היא מוכרת בירושלים ובנטף. פה בחווה אפשר לקנות סלסלת פיקניק ב-160 שקל, שכוללת ארוחת גבינות ואת הסלסלה עצמה. בוחרים, קונים ויוצאים ליער. רוב הגבינות מתומחרות לפי 190-200 שקל לק"ג. אפשר לקנות גם בקבוק יוגורט עיזים ב-17 שקל.

אחת הפעילויות המעניינות שדליה מציעה היא סדנת ציור במרעה בעקבות ציירים ישראלים. היא מביאה את חומרי הרישום הצבעוני, ואנשים פשוט יושבים ומציירים. יש גם סדנה להכרת עולם הגבינות – מה ההבדל בין גבינת עיזים לגבינת כבשים, ואיפה משתלבות גבינות הבקר.

 

 

"עיזים רצות אחרי חרובים כאילו זה היה הבית של עמי ותמי"

בוודאי שמתם לב שגבינות עיזים הרבה יותר יקרות מאשר גבינות רגילות. אבל הן גם נחשבות ליותר בריאות. ומאז שאחד המטפלים הסיניים שעברתי אצלם אמר לי לאכול רק גבינות עיזים, אני משתדלת לעשות את זה כמעט באדיקות. לדברי דליה, המשוואה נראית כך:

עז נותנת 2.5 ליטר חלב ביום.

פרה ישראלית נותנת 30-50 ליטר חלב ליום, מה שהופך אותה להכי מניבה בעולם.

העיזים יוצאות כל יום למרעה משבע בבוקר עד שתיים בצהרים, 365 יום בשנה אלא אם יורד שלג. בימים של גשם הן פשוט יוצאות לסירוגין, בין ההפוגות, אבל זה כדי לשמור על הרועים, לא עליהן. יש פה שלושה רועים ישראלים, ועוד קצת מתנדבים, למרות ש"ישראלים לא רואים את עצמם כחקלאים, לא בהווה ולא בעתיד". חודשיים בשנה אין חלב – החודשיים לפני שעז ממליטה.

 

הגבינות:

בחזית התמונה: זוטה – שוכבת לפחות 3 חודשים לפני שאוכלים אותה. אנחנו קיבלנו אחת טרייה מדי, רק חודש וחצי. היא היתה טעימה, אבל הטעם היה חלש.

מאחור: כפירה – גבינה חביבה. קרובה בטעם לסנט מור, מצופה באפר שמיובא מצרפת. שמים אותו כשהגבינה ממש טרייה.

*

גבינת נטף – מגיעה עם בצל ירוק. נימוחה בפה.

*

אלה – מסוג קממבר. מצוינת, מצטיינת

 *

 

דליה

*

מוכרים גבינות בשישי ושבת, אז בואו

*

פשוט

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On 8 בינואר 2011 at 11:43

    לעזים יש יחסי ציבור פחות טובים מלכבשים ולכן אף אחד מאיתנו לא נרדם בילדותו עם בובת פרווה קטנה של עז – אבל הן חיות מרתקות וגם בעלות יכולת פיזית מרשימה. לא היה אכפת לי להיות עז הרים באיזה גלגול עתידי… (והגבינות נראות נפלא. אני מתקשה מאוד להתאפק נוכח תיאוריך הקולינריים בבלוג הזה).

    • galithatan  On 10 בינואר 2011 at 16:59

      אני בעד העיזים כבר המון שנים… אבל זה נכון שלכבשים היתה יותר הצלחה בחדירה לתודעה.

      להיות עז הרים? אני צריכה לחשוב על זה קצת…

  • shlomiyosef  On 10 בינואר 2011 at 16:14

    וגבינות עיזים
    5% יש להם?

    • galithatan  On 10 בינואר 2011 at 16:58

      מה זה, נהיית כוסית? 😉
      בשביל 5% הולכים לסופרמרקט וקונים משק צוריאל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: