ביד רמה

פריטטה עם בצל, פטה ועלי תרד, ולצידה רום ירוקים (תפוחים, מלפפונים ונענע. קטלני). התמונות שיופיעו כאן הן של המנות האהובות עליי

שלושה חודשים בעיר הקודש, והסיור היחיד שעשינו מחוץ לעיר היה בסטף. בסוף השבוע האחרון ביקרנו אצל הבן דוד המילולי שלו, נטף. וליתר דיוק ב"מטבח של רמה", הנמצא ממש בכניסה לנטף. פתוח פה רק בסופי שבוע, ובדרך כלל צריך להתקשר לפני שבאים, אבל אם אתם בעניין של אוכל טעים, בריא ומיוחד עם נוף – זה המקום. אם אתם רוצים אותו דבר רק קצת פחות מיוחד, תנו קפיצה לסטף ידידינו.

תובנה ראשונה: מה שמבדיל בין הס' לנ' זה הסטייל.

 

 

צנוניות כבושות – מנה חמצמצה אך טעימה מאוד

כאמור, הפעם אנחנו בנטף. הזמינו אותנו לסיור בלוגרים. נתנו לנו לטעום מבחר נדיב של מנות. רובן היו מצוינות. אנחנו לא מבקרי אוכל, אנחנו חובבי החיים הטובים. היה טוב.

את "המטבח של רמה" הקימה לפני 15 שנה רקדנית שהסתובבה ברחבי העולם עד שנמאס לה, או עד שחיפשה מקור הכנסה שבשבילו לא צריך לצאת מהיישוב, תלוי איך מסתכלים על זה. לא היה לה ממש מושג בניהול מסעדות, לא הכירה את המונח סרוויס, וגם התמחתה במטבח אחד בלבד – צרפתי. לשם כך לקחה הרקדנית, שבטח כבר הבנתם שקוראים לה רמה ושהיא מנטף, טבח פלסטיני מקטנא שעזר לה לגוון את המזון. ביחד יצא להם מטבח "מכאן". "המסעדה היתה אז רבע ממה שהיא היום", מספרת אלה, הבת של רמה. "בתור ילדים שלחו אותנו לחלק פלאיירים בפסטיבל הווקלי באבו גוש".

תובנה שנייה: חומוס זה לא הכל.

 

 

ביצה עלומה על גבינת עיזים ופורטבלו

הקו ב"מטבח של רמה", וזה אחד הדברים שאהבתי בו, הוא שהאוכל הוא רק חלק מהחוויה. לנוף ולאווירה יש תפקיד לא פחות חשוב. הם באמת מביאים את ה"ניתוק" ה"קסום" שכל הזמן מדברים עליו.

עד לפני שנתיים, המקום פעל רק בקיץ. עכשיו הוא פועל גם בחורף. בקיץ יש מקום ל-140-150 איש, שיושבים במתחם המרכזי ובמתחמים שעל שני הדקים. בחורף יש מקום לחצי מהכמות הזו, אבל יש קמין באמצע וזה גם יותר אינטימי כשמורחים את ממרח התומה (שום בערבית) על הלחם הטעים.

כאמור, המקום פתוח מחמישי בערב ועד שבת בצהרים, אבל החל מיום ראשון האחרון ועד בכלל, יש גם סאנדיי בראנץ', לטובת התושבים הזרים ואלה שיודעים לפנק את עצמם לא רק בסוף השבוע (מומלץ). אגב, לטעמי עדיף לבוא ברביעייה ולא רק בזוג, כי אז נהנים ממגוון יותר גדול. אבל אם בכל זאת כל החברים שלכם לא מבינים מהחיים שלהם, אולי כבר כדאי שתיקחו לילה בצימר של רמה, ותשלבו את הרומנטיקה עם הקולינריה.

ועוד משהו – באמצע השבוע אפשר לערוך כאן אירועים פרטיים. אנשים יזכרו לכם את זה להרבה זמן.

תובנה שלישית, מפי אלה: "אימא שלי תמיד אומרת שאם היה לה מושג מה זה אומר להפעיל מסעדה, היא לא היתה פותחת בכלל".

 

 

ביצי שלו על ממרח תומה עם כרישה

מזל שפתחה, כי מאוד טעים פה. וגם כי לא אכלתי ביצי שליו מאז כיתה א' בערך, כשלקחו אותנו לאיזה מגדל שלווים לא רחוק מחיפה. אומרים שהיום יש רק אדם אחד בארץ שמגדל שלווים למאכל. אולי להיות כמו בני ישראל במדבר זה לא כזה להיט (מה אני יודעת, צמחונית מכיתה ז').

בשנתיים האחרונות מבשל במסעדה שף תומר ניב, שהרזומה שלו כולל את מסעדת Fat Duck בלונדון בעלת שלושת כוכבי המישלן. למעשה הוא עבד שם ב"מעבדה", המקום שבו מבשלים לתוכניות הטלוויזיה או לספר שהוציאה המסעדה. אז למה לחזור לישראל? "כי כאן זה המקום שאני מוביל. ולאט לאט…" (ענבל אומרת "לאט לאט נגיע לאילת", אבל אני מניחה שהוא התכוון לכוכב).

תומר בנה שני תפריטים שונים, מחומרי גלם איכותיים וירקות אורגניים: תפריט בוקר-צהרים, ותפריט ערב (בשר, דגים), והם שונים לחלוטין אחד מהשני. בערב, ארוחה יכולה להימשך גם שלוש וחצי שעות. למה? כי המנות יותר מורכבות, וצריך יותר זמן לעכל אותן. משהו שהוא גם חלק מהחוויה. "בערב יש יותר יצירתיות, יותר סיפור", מחדד תומר. "וזה בא לידי ביטוי גם בקומפוזיציה של המנות".

אנחנו כאמור טעמנו את הבראנץ'. וזה יכול לקחת שעתיים, בלי שתשימו לב.

תובנה אחרונה: כשבוחרים עבודה חדשה, צריכים להתקיים בה לפחות שניים משלושת הכ' – כסף, כבוד וכיף.

 *

מנות נוספות ששוות בדיקה:

טארט עיזים עם בצל מקורמל בתחתית וצ'אטני עגבניות בצד

סלט עגבניות שרי על טחינה ירוקה, פשוט אך טעים

ו

הלחם הטעים

מאפה גבינת עיזים רכה עם אגסים ביין, ארוגולוה ושקדים, מגש בשרים (כולל בילטונג של שייטל וסינטה, וחזה עוף מעושן. הכבישה והעישון נעשים במקום)

חומוס-סלק עם טחינה. מנה שאני לא סגורה עליה, צריכה סיבוב נוסף

טארט פאדג' שוקולד עם גנאש שוקולד וגלידת וניל (הפייבוריטית של הבנזוג. קינוח שווה נוסף תפגשו בקרוב במצעד הקינוחים)

 *

דברים ששווים תשומת לב:

הכניסה למסעדה

שף תומר ניב

השולחן המקסים שלנו, בקרוב אצלכם

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון  On 23 בדצמבר 2010 at 11:10

    מממ… טעים…
    חומוס סלק?…

    • galithatan  On 23 בדצמבר 2010 at 13:10

      שמחה שאהבת 😉
      ואני אישית מאוווד אוהבת סלק. חבל רק שהביאו לנו את זה לקראת סוף הארוחה.

  • אבי  On 23 בדצמבר 2010 at 12:52

    בילטונג, לדעתי (ג'רקי, בעברית 🙂
    תמונות מעולות.

    • galithatan  On 23 בדצמבר 2010 at 13:11

      תודה על התיקון, אני באמת קצת כושלת בתחום הבשרי… ועוד יותר תודה על המחמאה על התמונות 🙂

  • דפנה לוי  On 23 בדצמבר 2010 at 17:13

    מזכיר קצת את מה שניר צוק מנסה לעשות במסעדות שלו ביפו

    • galithatan  On 24 בדצמבר 2010 at 9:56

      לא ממש… מבחינתי בכל אופן.
      אם את זוכרת, כתבתי פה על החוויה הנוראית שלי ב"נועה". לגבי קורדליה, האוכל היה מאוד טעים אבל החוויה היתה מאוד שונה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: