רואים רחוק, רואים השתקפות

אם יש אייקון אחד שמזוהה עם פריז יותר מהכל הרי זהו האייפל. הכי גבוה (עזבו אתכם מגדל מונפרנס), הכי מרשים (תשכחו רגע מסקרה קר), הכי יוצא דופן (בואו לא נדבר על פומפידו).

כל התכונות הטובות התקבצו במבנה הזה, שמאז שאני ילדה יש לנו בבית מחזיק מפתחות שלו, שאבא שלי הביא בשנת 69' מצרפת. שום דבר לא השתנה שם, אולי חוץ מהמסעדה, ובכל זאת, למרות שמדובר במבנה שאין בו שום עדכניות ואף לא רבע גאדג'ט, הוא מצליח למשוך אליו צעירים ומבוגרים כאחד. כמעט כולם עומדים בתור למעליות, ורק אימא שלי מפנטזת על טיפוס ברגל. אל דאגה, הורדתי אותה מזה. תרתי משמע.

אז מה שנשאר אלה התמונות, עם ניסיון לזוויות קצת פחות בנאליות מאשר בדרך כלל. למרות שבסופו של עניין, הכל בנאלי עם המגדל הזה.
*

אם יש משהו שאפשר למצוא כמעט בכל מקום, אלה מראות ושמשות. גדולות, קטנות, מרובעות, עגולות, מחוברות, מכל מין וסוג. לפעמים הן משקפות את המציאות, לפעמים הן מעוותות אותה (בתערוכה "גן התבונה" בגלריה ליטבק ביקרתם?), אבל תמיד הן מצליחות לסקרן אותי. לכן אני מוסיפה את המצלמה למשוואה, ומחפשת להנציח את הזוויות השונות. לפעמים מה שנראה לי מאוד יפה מול המראה יוצא זוועתי בצילום, כל הקסם נעלם לאלף אלפי עזאזל. ולפעמים, הוא נשאר שם, או אפילו מועצם. ואלה התמונות שאני אוהבת.
*
*

מבט על האייפל מגני טרוקדרו שברובע ה-16. זו הפעם הראשונה שלי במקום הזה. לא נכנסתי לאף אחד מהמוזיאונים במקום. הפסדתי משהו?

*

זו שעולה וזו שיורדת

*

אחד הגשרים הכי יפים בעיר

*

מי מסתתר מאחורי המסיכה? מה שאהבתי כאן זה המפגש בין ההשתרגות של ענפי העץ לשריגי הפלדה של האייפל

*

השתקפויות והיעלמויות:

האביר הנעלם, במוזיאון הנשק שליד האינווליד

*

במבט ראשון סתם מכונית. אבל תסתכלו על הפגוש ותעלו עם המבט לעבר הגג

*

אני אוהבת עבודות אמנות עם אשליות אופטיות. כאן – במרכז פומפידו

*

ועוד זווית אחת

*

עדיין בפומפידו

*

באחד האוטלים שברובע מארה

*

ליד אחד הפסלים הגדולים במוזיאון רודן. לא רק אני משתקפת, גם השנדליר

*

ואולי החיתוך הזה עדיף? לא החלטתי

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 17 בדצמבר 2010 at 22:32

    אני אוהב את הצילום הרביעי מלמעלה, עם אייפל דרך העץ, יפהפה, וגם את המכונית פיאט הקטנה בצבע אפור, זה מקסים הגוון הזה לאוטו הזה
    חוץ מזה, מוזיאון רודן, 10, כבר כתבתי

    • galithatan  On 18 בדצמבר 2010 at 12:45

      שמחה שאהבת את העץ והאייפל.
      בכיף הייתי לוקחת את הפיאט לסיור ברחובות פריז, למרות שאני אשת פז'ו 😉

  • דיאנה בחור  On 17 בדצמבר 2010 at 23:24

    מדהים! בעיקר ההשתקפות בתוך המראות הגאומטריות האלה

    • galithatan  On 18 בדצמבר 2010 at 12:46

      תודה. הרגשתי קצת כמו במוזיאון המדע, מזל שזה היה במינון הנכון 😉

  • itamarzo71  On 18 בדצמבר 2010 at 11:32

    יפה מאוד. כל תמונה יותר מיוחדת מקודמתה

  • עדו  On 19 בדצמבר 2010 at 16:15

    מה שמעניין הוא שאת האייפל היו אמורים לפרק אחרי שנה בלבד, הוא נשאר במקומו בגלל שפרצה מלחמה והיו לו שימושים צבאיים והיום לכי תגידי לתושבי צרפת שצריך לפרק אותו.

    • גלית חתן  On 19 בדצמבר 2010 at 16:51

      לזה קוראים: ניצל ברגע האחרון 🙂
      וגם – ממשיך להצדיק את עצם קיומו יום יום שעה שעה ואירו אירו (אפשר גם בפרנקים).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: