אגמון מוסיף המון

המסקנה החותכת ביותר שאני יכולה להביא מהביקור ב"אגמון החולה", הוא שהשם אגמון מטעה מאוד.

קודם כל, יש כאלה שלא יודעים מה ההבדל בין אגם החולה לאגמון החולה, ושאלה שני מקומות שונים.

שנית, רבים – ועד הסופ"ש האחרון גם אני הייתי ביניהם – טועים לחשוב שאגם זה גדול ואגמון זה קטן, ולכן ברור ביותר מי מהם הוא ברשימת החובה ומי ברשימת הרשות.

אז הרשו לי לגלות לכם סוד: אגמון החולה הוא אולי שמורת הטבע הכי גדולה שהיינו בה עד היום, והוא מקסים הרבה הרבה יותר מאגם החולה. אם לא תפחדו להוציא כמה שקלים, הוא גם ייתן לכם חוויה בלתי נשכחת, ללא ספק בטופ ליסט של השנה.

כמובן שבשביל שזה יצליח, צריך להתניע את האוטו ולצאת מהבית כבר עכשיו, או לכל הפחות בשבועיים הקרובים. שכן בימים אלה עונת הנדידה בעיצומה – ובאגמון נמצאים עשרות אלפי עגורים ועוד כמה מאות שקנאים. בין לבין אפשר לראות לא מעט לבניות, סיקסקים, שלדגים, אגמיות ועוד כמה חבר'ה מעופפים. בין העצים מרחפים עשרות פרפרים בצבעים כתומים-צהובים, ועל העשב אפשר לראות נוטריות רבות. כמעט בסוף, חולפים על פני הג'מוסים והחמורים. הטבע פשוט עוצמתי כאן, ואם מוסיפים את הרי הגולן שברקע, נו, כמה אני כבר יכולה להשתפך. פשוט מקסים.

הכניסה לאגמון עולה 3 שקלים בלבד, קודש לפרויקט העגורים המתנהל בשמורה. מדובר בפרויקט שנועד למנוע נזקים בשטחי חקלאות – בעיקר באמצעות גידולי בוטנים. אנשי השמורה מגדלים בוטנים על פני שטחים נרחבים, ופחת הבוטנים שנשאר באדמה מספק לעגורים מזון זמין ועשיר לכל אורך חודשי הסתיו והחורף. כך אין להם צורך לחפש מזון ביתר שטחי עמק החולה, ולהזיק לחקלאים האומללים שגם חייהם לא קלים. בנוסף, במהלך החורף תיפתח תחנת האכלה שבה יפוזר מזון לפי הצורך. עלות פרויקט הבוטנים + תחנת ההאכלה = 1.5 מיליון שקל.

על מנת לשלוט בכמויות ההולכות וגדלות של העגורים, מתנהל מחקר בהובלת קק"ל, החברה להגנת הטבע ושירות הייעור האמריקאי, שמטרתו להוביל לצמצום כמות האוכלוסייה החורפת. כמובן, ללא פגיעה פיזית בעגורים. למרות שלפעמים הם ממש נודניקים.

 

היכן יגור העגור

למחיר הכניסה מומלץ להוסיף 20 שקל, ולקבל משקפת ומדריך ציפורים. אבל העניין האמיתי הוא ליהנות מאחת האטרקציות – רכב גולף במחיר של 190 שקל, אופניים לשלושה אנשים ב-145 שקל, אפשרות לצרף עוד שניים ולהפוך את זה לאופניים לחמישה, או אופני שטח לכל אחד מבני המשפחה או החבורה. בכל מקרה, ההליכה ברגל היא האופציה הכי פחות מועדפת.

אנחנו לקחנו אופניים לשלושה – שניים מדוושים, אחד יושב באמצע. אני הייתי על ההגה. לפנינו היה שביל באורך של כ-10 ק"מ. מדי פעם היו נקודות עצירה בין העצים, שבהן ניתן היה לעשות פיקניק. בנוסף היו נקודות עצירה וחנייה, הצמודות למצפורים – בתי עץ המאפשרים להשקיף על הציפורים מתוך מסתור, כלומר בלי להפחיד אותן. בכל מצפור חיכה מדריך עם מצלמת וידיאו בעלת זום עצום. מה שכמובן הזכיר לי כמה עוגמה העובדה שאני כאן עם מצלמה פקקט ולא מצלמה מקצועית. אחרי שבאה חבורת סטודנטים לצילום, עם מורה שהוא צלם טבע מקצועי, ולכל אחד מהם היתה עדשה ענקית, בכלל הרגשתי פארשית.

על כל פנים, פעמיים בשנה חולפות באזור של האגמון כ-500 מיליון ציפורים, מספר מהמם ובלתי נתפס כמעט. גם לראות כמה אלפים, בשדות ובמים, זה מדהים. אז מיליונים… קשה לעכל. כעת זוהי תקופת העגורים – כ-100 אלף מהם עוברים בישראל בסתיו, רבע מהם חורפים פה ועושים רעש בלתי ייאמן. כאלה קשקשנים!

אבל הרשו לי להתעכב רגע על השקנאים המקסימים, שעברו לדעתי כמעט 20 שנה מאז שראיתי אותם מקרוב בפעם האחרונה. כבר כמה שבועות יש באגמון כ-300 שקנאים – עופות ענקיים שאוכלים 1 ק"ג דגים ביום. משקלם מגיע ל-12 ק"ג, מוטת הכנפיים מגיעה לשלושה מטרים. ממש כמו מטוס – או שהמטוס מחקה אותם – הם נוחתים במעגלים, ומוציאים את הגלגלים, כלומר הרגליים, ממש לפני הנחיתה (ראו תמונה בהמשך הפוסט). חלקם יעשו בחוכמה, יישארו פה לכל החורף, ויגידו לעצמם – בדיוק כמוני – אגמון שרי.

הנה קצת תמונות:

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

מוכן לנחיתה

*

נוטריה חמודה

*

האופניים שלנו

*

*

לעוף לעוף לעוף

*

פשוט נוף מקסים בלי אף ציפור

*

*

החמורים. שווים תמונה יותר מהג'מוסים

*

יופיו של הטבע

*

יפה כמו ציור של כפר אירופי

*

אי אפשר אפילו להתחיל לספור

*

להתראות בטיול הבא

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית  On 18 בנובמבר 2010 at 8:50

    את יודעת לחיות.

  • רוני  On 18 בנובמבר 2010 at 8:53

    הבעל פה מתעקש שאשאל אם כתבת את הפוסט ממש עכשיו, ואם זה אומר שבשישי הקרוב זה עדיין זמן טוב לביקור באגמון?
    עשית לנו חשק, ויש לנו שישי חופשי עם שלושה חובבי טבע נמרצים.
    (אני מקווה שעגלת גולף ב-190 שקל זה להרבה זמן)

    • galithatan  On 18 בנובמבר 2010 at 8:59

      אכן כתבתי עכשיו – היינו ביום שישי האחרון.

      אין לי מושג כמה זמן זה בעגלת גולף אבל היא בוודאי יותר מהירה מהדיווש שלנו, שיחד עם העצירות נמשך שעתיים וחצי-שלוש. מצד שני לא הבאנו שום ציוד לפיקניק, אז לא התעכבנו הרבה בשום מקום.

      הכי חשוב – להביא הרבה מים. חם בעמק!

  • דב  On 18 בנובמבר 2010 at 10:55

    תמונות יפות מאוד.
    פוסט מושקע.
    במחשבה שניה, בעצם,
    כדרכך, כמו תמיד.
    ואם זה משקף את חייך –
    אשרייך.

    • galithatan  On 18 בנובמבר 2010 at 11:23

      תודה רבה 🙂 וסופשבוע מוצלח שיהיה.

  • תמר מצפי  On 18 בנובמבר 2010 at 11:09

    כן גם לי עשית חשק כל שנה בזמן נדידת העגורים אני רוצה לנסוע ולא יוצא סחתיין עלייך

    • galithatan  On 18 בנובמבר 2010 at 11:22

      עם מצלמה כמו שלך ועין כמו שלך, ממש בזבוז לא לנסוע…

  • shlomiyosef  On 18 בנובמבר 2010 at 11:44

    מקסים
    אבל כמה רעש עושות שם בעלי הכנף
    הרעיון הוא עד כמה שאני זוכר זה או להגיע מוקדם בבוקר כשהן מתעופפות לחפש מזון, או לקראת ערב כשהן חוזרות לשנת הלילה, ואז זה עוצמתי. לא?

    • galithatan  On 18 בנובמבר 2010 at 12:23

      אנחנו היינו מהצהרים כמעט עד לשקיעה.
      ואכן לקראת השקיעה היתה פתאום התעוררות. ברגע מסוים מאות שקנאים התחילו להתרומם ולעוף ביחד למקום אחר, עשו כמה סיבובים ונחתו – זה היה מדהים. גם העגורים עשו לנו "מופע" קצת לפני שיצאנו.

  • שרון רז  On 18 בנובמבר 2010 at 12:35

    יש כאן צילומים מאוד יפים.
    גודל העדשה וגודל המצלמה לא קובעים הרבה, אלא רגישות הצלם.
    ברצוני לשאול מהו המבנה/מבנים שמופיע/ים בתמונה מספר 4.
    כמו כן, בתמונה 12 יש מגדל שמירה צבאי, האם נטוש?
    תודה

    • galithatan  On 18 בנובמבר 2010 at 13:21

      תודה – אבל אני חושבת שרגישות צלם לא מספיקה בלי הטכנולוגיה.

      מספר 4 – אחד המצפורים בשמורה.
      מספר 12 – אין לי מושג אם נטוש… לא נצפתה שם פעילות אבל זה לא אומר. צריך לברר עם אנשי השמורה 04-6817137

  • חגית  On 18 בנובמבר 2010 at 15:33

    אני עוד זוכרת את הימים שבהם אגמון החולה היה אתר סודי שמוכר רק לתושבי האזור. היה אפשר להכנס עם מכונית ולטייל שם כאוות נפשך. היום הוא מתוייר מדי ואיבד קצת מהקסם שלו, אבל אם רוצים לראות את המקום בזמן הכי טוב כדאי להשכים ולהגיע בשעת הזריחה, ואם תופסים יום שבו העמק עטוף בערפילים הכל נראה רומנטי ובעיני גם מאד מרגש.
    התמונות שלך מאד יפות. הכי אהבתי את החמורים המשתקפים במים ואת "אי אפשר אפילו להתחיל לספור" היא נראית כמו ציור.
    יש לי פטיש לתמונות של החולה עוד מאז שירת האגם הגווע. אחד הצילומים שם הפך לציור קיר בביתי, והיום הצילום הזה תלוי אצלי בסלון:

    • galithatan  On 18 בנובמבר 2010 at 16:49

      הצילום בלינק מקסים, וכיף לקרוא "דיווחים מהשטח". אגב, "איבד את הקסם שלו" זה משהו שרק המקומיים כנראה חשים בו, ובצדק מבחינתכם.

      עניין הזריחה מפתה, אך השינה מפתה עוד יותר. תודה בכל אופן שחלקת 🙂 ותודה על המחמאות.

  • שרון  On 18 בנובמבר 2010 at 20:23

    גם אני הייתי כאן ביום שבת 🙂

  • itamarzo71  On 19 בנובמבר 2010 at 17:38

    חזרתי עכשיו מהאתר הזה. לא ביקרתי שם כבר חמש שנים. היה מקסים. התמונות שלך יפהפיות. אני עוד שומע את אלפי העגורים ברקע

    • galithatan  On 20 בנובמבר 2010 at 10:43

      אני שמחה שגם את נהנית מהמקום הזה. והעגורים, הם לא מאמינים ב"יפה שתיקה לחכמים" 😉

  • מאיר פינטו  On 21 בנובמבר 2010 at 20:55

    פוסט מדהים.
    ואוו איזו השקעה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: