הולי מולי

1

חודשיים ל"מבצע המיוחד", ובהולילנד עדיין לא מצליחים למכור את דירות היוקרה של הפרויקט. ירידות מחירים, מתעקשים שם, עדיין לא עומדות על הפרק. אם יש לכם 3.5 מיליון שקל ומצפון נקי, עלו על כביש 1 ובואו

 

אתמול, 12 בצהרים

* שלום, רציתי לברר אם המבצע של הפנטהאוזים במגדל עדיין רלבנטי.

"כן, תשאירי לי פרטים ויחזרו אלייך".

* האמת היא שכבר הייתי אצלכם, ונתתם לי מספר טלפון אחר, אבל עכשיו לא עונים בו. אולי את יכולה לעזור?

"תשאירי לי פרטים, ויחזרו אלייך"

* טוב. השם הוא גלית והטלפון הוא XXXXXXX.

(לא חזרו אליי מפרויקט הולילנד, שנסיבות הקמתו נתפסות בידי הציבור הישראלי כמקרה השחיתות החמור ביותר בארץ. בשבוע שבו נסגר התיק נגד עו"ד אורי מסר, וכמה ימים לאחר שנחשפו סיפורים על עוד מעורבים בפרשה, מחלקת השיווק של הפרויקט המהולל לא מתאמצת בעבודה.

בחודשיים האחרונות מפרסמים באזורים מסוימים בעיר הבירה את הפנטהאוזים של פרויקט הולילנד. מי שמתקשר מחכה די הרבה זמן עד שעונים לטלפון, ואחר כך עד שחוזרים אליו, אם בכלל. מתברר שעובדים כאן רק החל מ-10:00 בבוקר. אין שום דירה לדוגמה, ואי אפשר להתרשם באמת איך ייראה הבית.

אחרי מספר שעות התקשרתי שוב למספר המקוצר עם הכוכבית. אבל לפני כן, קבלו סיפור)

 

ערב אחד בספטמבר. בפעם הראשונה אני סוטה מכביש בגין כדי לעלות לכביש הגישה הפרטי שמוביל לשכונת הולילנד. כמעט איש אינו נוסע בכביש הזה, מלבד דיירי ה"שכונה" ואורחיהם. "שכונה", כי היא מורכבת כולה מרחוב אחד – רחוב אברהם פררה נקרא על שם זמר ירושלמי שגדל בשכונת אבו-בסל. שיחק במחזמר "אל תקרא לי שחור". נפטר ב-1984, בגיל 50, מהתקף לב. אלבום הסולו הראשון שלו יצא לאור רק אחרי מותו. מעניין מה היה חושב על שכונת הולילנד.

יש כאן שמונה בניינים, ומגדל שמחכה לאכלוס. בבניינים אין שומרים, אבל יש אינטרקום כניסה. בפנים הכל מצופה שיש. מעל המעבר למעליות (יש שלוש) ניצב מסך פלזמה עם מסרים לדיירים. מסר ראשון: "לא לעשות בלגן". מסר שני: "הדיירים זכאים לגישה למאגר דירות למכירה ולהשכרה" (לא ברור למה הם צריכים את זה). שקט פה מאוד.

בכל בניין יש 11 קומות. לקומות התחתונות קוראים א-ד, ויש להן מעלית נפרדת ומרפסות גדולות המשקיפות לכביש בגין. בין ארבע לחמש דירות בקומה. דלתות עץ כבדות, ויש גם כאלה שבחרו בדלתות כחולות עם זכוכית מחוסמת, שמתאימות יותר לבתים פרטיים.

בחוץ הגינה כמעט ריקה, מלבד כמה נערים עם נרגילה ליד הפטריות האדומות המאירות את הצמחים, ואישה שמטיילת עם הכלב. ברקע מוזיקה מזרחית. על הפחים המגולוונים – עדיין לא סיימו כאן את העבודות – יש כתובת הקוראת לתושבים לנקות אחרי כלביהם, וגרפיטי עם המילה "סכנין". בנייני הולילנד, צריך להזכיר, נמצאים ממש מעל אצטדיון טדי, האצטדיון של בית"ר ירושלים.

50% מהדירות מוארות, היתר לא מאוכלסות או מחכות ליושביהן. באברהם פררה מס' 3 כמה מתעמלים בחדר הכושר שבקומת הכניסה. את יתר חדרי הכושר לא ראיתי, אבל אומרים שהם קיימים.

 

בוקר אחד בספטמבר. יש ירושלים של מטה, ויש ירושלים של מעלה. בהולילנד הולכים רק על המעלה. למטה שיסעו בכביש בגין, ולא יעשו רעש. משרד המכירות יושב על מה שהיה פעם "הולילנד פארק קפה", עם מטבח חלבי בסגנון איטלקי. עכשיו יש כאן כמה עמדות שקופות, ופינת המתנה עם ספות עור חומות מאסיביות, שעליהן מפוזרות כריות בצבע כסף. כביכול סלון איכותי, אבל מאוד נובורישי, צעקני. כעבור כמה דקות קוראים לנו לאשת השיווק מיכל, באחד החדרים השקופים. היא רוצה לדעת מה התקציב שלנו.

נזכרתי בצרפתים. באפריל השנה החליטה חברת הולילנד פארק, המשווקת שבבעלות פולאר השקעות וקרדן נדל"ן, לנסות להגיע לקהל הצרפתי. הכינו יריד גדול, והצליחו להשיג חמישה רוכשים פוטנציאליים. דירת חמישה חדרים, 130 מ"ר בנוי עם 40 מ"ר גינה, תומחרה ב-3.1 מיליון שקל. מעניין איזה מחיר יציעו לנו.

אנחנו יוצאים לסיור במגדל המתנשא לגובה של 32 קומות. מתוכן שלוש מדורגות, כלומר דירות גן. בכל קומה יש חמש דירות. בחזית נמצאות דירות ה-2 ו-3 חדרים, בצדדים דירות 4 חדרים בשני גדלים, ובחזית האחורית – עם הנוף – דירות 5 חדרים. החל מקומה 27 מתחילים המיני פנטהאוזים והפנטהאוזים, ואז יש רק שתי דירות בקומה. מקבלים שתי חניות בחניון.

בירושלים מחכים למשיח. בהולילנד מחכים למעלית. מתברר שהמעליות לא עבדו מהבוקר, ואז תיקנו, ואז שוב בלגן. אבל אין מה לדאוג, כבר יש טופס 4, ארבע-חמש דירות אוכלסו והדיירים מסתדרים, למרות שעדיין יש ימים שבהם המעלית נתקעת, כמו היום. לרווחת התושבים יהיו – בעוד כמה חודשים – שומר (בבניינים, כאמור, אין), חדר ישיבות, חדר כושר וסאונה.

אחרי שהמעלית סופסוף הגיעה, נדחסנו חמישה אנשים פנימה, ובקומה 9 נדחסו עוד שלושה פועלים. שאלנו מי השכנים. לדברי מיכל, בין אלה שכבר רכשו דירות נמנים "שופטים, משפטנים, רופאים ושחקן כדורגל בכיר שקנה גם דירה להורים שלו" (אפשר לנחש שחדר השינה שלו ישקיף לאצטדיון טדי, שנמצא ממש מתחת לפרויקט). יש לנו קהל איכותי. אגב המעלית השנייה יותר גדולה".

* מעלית שירות?

אחד הפועלים מזדרז לענות: "פה זה בניין שירות. תראי כמה נותני שירות יש לך במעלית אחת".

מיכל נותרה מזועזעת. "מעלית רגילה. מה פתאום שירות".

אנחנו מגיעים לקומה 27, דירה 133. לשכנים ממול תהיה דירת 205 מ"ר עם נוף למזרח, אבל תמורת העונג הם שילמו כמעט 11 מיליון שקל. לנו תהיה – בתיאוריה – דירת 163 מ"ר עם נוף חביב אך לא מאוד מיוחד יחסית לעיר, אם נשלם 4.46 מיליון שקל במקום 5.3 מיליון שקל, במסגרת "המבצע המיוחד". זהו מיני פנטהאוז בן חמישה חדרים (שלושה חדרי שינה, סלון וחדר משפחה), עם שלושה כיווני אוויר (צפון, דרום, מערב. בלי המזרח הפופולרי). כשהתעניינו, סיפרה לנו מיכל כי קומות 31 ו-32 מתחברות לדופלקס, שמחירו "הרבה הרבה מעבר למה שדיברנו".

בדירת הגן הבטיחו לנו נוף לכל המזרח. לא ממש נכון, אלא אם מותחים את הצוואר. השיא של הנוף: כנסת ישראל, והיכל הספר. היתרון, על פי מיכל: יש מחסן של 20 מ"ר, שנמצא למעשה מאחורי חדר ההורים. אפשר לשבור את הקיר, להגדיל את חדר ההורים, להזיז את המקלחת, להפוך את הממ"ד לחדר ארונות, לסגור עם קיר גבס, ולכל היהודים שמחה וצהלה.

5 חדרים + מחסן + גינה קטנטונת + מרפסת צמודה מדי לווילות של קרית שרת – 4.08 מיליון שקל לפני הנחה. 3.5 מיליון שקל אחרי. כמעט כל 12 הדירות נמכרו. נשארו בודדות. צריך להחליט מהר, ככה מיכל אומרת. ואנחנו אחריה, רושמים את כל הפרטים. חדרי האמבטיה קטנים יחסית, ורמת הגימור לא מרשימה (ובלי קשר, למה ילדים צריכים אמבטיה עם ג'קוזי?).

* מה החוזקה הכי גדולה שלכם?

מיכל: "המיקום – פה את ממש במרכז העיר. וכמובן, הנוף. את רואה כאן חצי מירושלים, אם לא שלושת רבעי".

* כמה משלמים לחברת הניהול?

"6.5 שקל למ"ר. ארנונה 4.5 שקל למ"ר (בנתניה משלמים יותר). יש גם ועד בית, כי חברת הניהול לא יכולה להתנהל מול כל דייר ודייר. ועד בית לא עולה כסף".

* כמה זמן יש לי להחליט? עד מתי המבצע?

"שבועיים בערך. צריך להזדרז".

לא הזדרזנו. בשורה התחתונה, הולילנד לא שידרה לנו שום תחושה של יוקרה. השכונה מבודלת מירושלים, נהנית מהנוף של הבירה, אבל האיכותיות היא רק פסאדה. היא יפה מבחוץ אבל לא ברורה מבפנים, לא יודעת מה היא בעצם רוצה להיות. אולי בגלל שהתחילה כאזור מלונאות, ואז הפכה פתאום לאזור מגורים. איזה בזבוז של שטח.

 

בחזרה לטלפון: אתמול, אחה"צ

 * שלום, התקשרתי היום בצהרים, ולא חזרתם אליי.

"אני עכשיו עם לקוחות, אבל תשאירי פרטים ואני אחזור אלייך".

(הבחורה מהכוכבית היא גם הבחורה מהטלפון קווי, מעניין)

* המבצע של הפנטהאוזים מלפני חודשיים עדיין רלבנטי?

"כן".

* לפני חודשיים ראינו דירה בקומה 27 של המגדל ודירה מדורגת (דירת גן), הן עדיין פנויות?

"כן".

* רציתי לדעת, אולי המחירים ירדו?

"אנחנו לא אומרים מחירים בטלפון".

* אני אגיד לך כמה הצעתם, ותגידי אם זה ירד, טוב?

"המיני פנטהאוז בקומה 27 עדיין מעל 4 מיליון, הדירה המדורגת עדיין מעל 3 מיליון".

* ויש סיכוי שהמחירים ירדו?

"אצלנו המחירים רק עולים".

* אבל כבר עברו חודשיים, ולא מכרתם.

"יש מבצעים. אבל לא נרד מתחת ל-3 מיליון".

tarshim1

תרשים הפרויקט

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On 10 בנובמבר 2010 at 14:21

    איזה טקסט מעולה.
    לידינו בפנקס גרים במגדלים בר רפאלי (כמה נשים התגודדו היום ליד הכניסה לחניון המגדל כדי לראות אם ליאו ייכנס) ואהוד ברק, ובמגדלים האחרים מכרו הכל למשקיעים, שמשכירים יותר ויותר בזול. הם גם אלה שמורידים את המחירים, כי הם מוכנים לשלם כבר בשביל שמישהו יגור שם. אפשר לשכור שם היום דירה בפחות משבעת אלפים שקלים (כמו דירות 3-4 רגילות פה בשכונה), רק שישלמו את מיסי הניהול העצומים.

    • galithatan  On 10 בנובמבר 2010 at 21:04

      תודה. גם אני גרתי עד לא מזמן לא רחוק ממגדלי אקירוב… עשית לי נוסטלגיה. ודמי ניהול הם אכן צרה צרורה וגבוהה.

  • דפנה לוי  On 10 בנובמבר 2010 at 16:59

    יש משהו הרבה יותר נעים בשכונות שצמחו בצורה אורגנית ואיטית בתוך הערים – שבהן כל בניין נראה אחרת והוא במצב תחזוקה אחר, עם כל ההתפוררויות וחוסר היוקרה. שכונות מתוכננות מדי, עם דשא גזום מדי, עושות לי קלסטרופוביה.

    • galithatan  On 10 בנובמבר 2010 at 21:06

      אני דווקא אוהבת שכונות מסודרות – אבל בתנאי שסידרו אותן יפה. כמו למשל השכונה ליד קיו גארדן או שכונות בבלגיה שראיתי.

      כשמסדרים שכונות עם בנייה חדשה זה הרבה פעמים קצת פארש לא אותנטי – אולי לזה התכוונת.

  • מומלצי הבלוגוספירה  On 12 בנובמבר 2010 at 7:38

    אני מעדיפה תמיד את מרחבי החד קומתיים, בתנאי
    שלא יכנסו עכברים ככה בצ'יק צ'ק.

    לגור במגדל זה סוג של מקדם אישיות. אני חושבת.
    אחלה פוסט גלית
    מומלץ בפנאי
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2010/11/1911-1211.html

    אסתי כ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: