צעד קטן לפריז, צעד גדול לאימא (יום 5)

 
1 באוקטובר
 
16,412 צעדים. מתחילים להתייצב.
 
נתחיל מהסוף: אימא נרדמה ולכן אני לבד בבית הקפה/מסעדה/בר שנקרא זפיר. הוא ממש קרוב למלון. יש כניסה דרך הפסאז' הנעול שלנו, כך שאפילו אי אפשר לומר שיצאתי לרחוב. הזמנתי מרטיני ביאנקו שהגיע עם דובדבן וקנקן מים קטן בצד. לפחות לפי התפריט המחיר הוא 4 יורו. אני חייבת לבדוק אם זה נכון, כי בארץ מרטיני עולה כמעט פי 2.
 
ממש לידי שלושה גברים משחקים משחק מעניין על שולחן ביליארד. יש שלושה שחקנים, ולכל אחד יש ארבעה כדורים בצבע מסוים. הצבעים הם כצבעי דגל צרפת: כחול, אדום ולבן. יש גם כדור אחד קטן בצבע שקוף, שאותו זורקים ראשון על השולחן. אחר כך כל אחד בתורו זורק את הכדור שלו. לפעמים מישהו זורק כמה כדורים ברצף. אסור לזרוק כדור ישירות על הכדורים האחרים אלא על המסגרת. לא הבנתי אם המטרה היא להתקרב כמה שיותר לכדור הקטן או משהו אחר. על הקיר יש לוח עם שלושה "שעונים" ולצד כל אחד מחוג אחד גדול. בסיום כל סיבוב אחד השחקנים מזיז את השעונים בהתאם לתוצאה. עקבתי אחריהם לא מעט – גם כי השולחן שלי היה ממש ליד, וגם כי זה היה הדבר הכי מעניין במקום הגדול יחסית. כלומר זה, והמרטיני שלי.
 
עכשיו מתברר שעל כל דבר שאני מזמינה מביאים קבלה נפרדת לשולחן. אז המרטיני זה 4.5 יורו. עדיין מאוד זול. המנה שבחרתי, אני מודה – אינה מתאימה למשקה. סלט עם ביצה קשה וגבינת פטה, בליווי בגט. אבל השחקנים פה נחמדים אליי גם ככה. הצעיר ביניהם, שהוא לא ממש צעיר (להערכתי בן 45. מהגר, או בן למהגרים) אפילו בירך אותי "בתאבון". האמת היא שהערב כרגע יותר מעניין מהבוקר. יש מוזיקה טובה ברקע, התרחשות. אני שמחה שסופסוף נכנסתי למקום הזה אחרי כל הימים שאנחנו לידו והתעלמנו ממנו. התאורה פה מעומעמת, אבל אני מתחת לספוט אז יש לי קצת אור.
 
אבל צריך לחזור לבוקר, שהתחיל כשלראשונה לא הסתכלתי על מזג האוויר אלא סמכתי על אימא. היא מצידה הוציאה את המטריות מהתיק, בתואנה שלא יהיה בהן צורך. טעות! היום לראשונה ירד גשם. זרזיף מעצבן. נאלצנו לקנות מטריות. זו המטריה השנייה שאני קונה כאן. מקווה לא להגיע לשלישית. קניות יותר נחמדות היו בדרך למרכז פומפידו, כשצעדנו דרך רחובות קטנים וחמודים שלא הכרתי קודם. בסוף גם נכנסנו לחנות תיקים וסופסוף אני מסודרת לטיול הזה. מה חבל שאף מעיל שמדדתי אימא לא אהבה. זה היה יכול להיות יום קניות מושלם.
 
במרכז ז'ורז' פומפידו ביקרנו במוזיאון, כלומר קומות 4 ו-5. לקומה 6 עלינו כדי להשקיף על הנוף המקסים שנפרס לפנינו (בשלב זה טרם ירד גשם). אני אוהבת להתאפס על החיים והדוממים מלמעלה. זו גם דרך טובה להבין כיוונים ומרחקים. הקומה הראשונה של המוזיאון, שהיא כאמור קומה 4, מוקדשת לאמנות עכשווית קצת אקספרימנטלית. זה אומר כמה דברים נחמדים, וכמה יציאות באין כניסה. כמובן שהיה לא מעט עירום, כולל תמונת תקריב של אקט מיני. נו באמת. מכל הקומה, הכי אהבתי את משחקי ההשתקפויות והאשליות האופטיות. עבודה אחת הזכירה לי את תערוכת הזכוכית של ואצלב ציגלר שמתקיימת עכשיו בגלריה ליטבק.
 
בקומה השנייה יש אמנות מודרנית מתחילת המאה ה-20 ועד שנות ה-60 שלה. הרבה פיקאסו, קנדינסקי, לז'ה, מירו ומאטיס. גם קצת דאלי. יש כמובן אמנים שאני לא מכירה, אבל העבודות שלהם מאוד יפות. ויש גם כמה שלא ברור למה הם כאן, במיוחד זה שצייר ריבוע כחול וקרא לזה אמנות. אה,, ויש גם עבודה אחת של יעקב אגם, שאימא טוענת בצדק שנעשה לה עוול כשלא הציבו אותה במקום נכון, כי כרגע אפשר להסתכל עליה רק מצד אחד וקשה להסתכל מהצד השני, וזה פספוס של אחד הרבדים בעבודה
 
האמת היא שהרגליים שלנו התעייפו במוזיאון הזה לא ברור אם זה משהו מצטבר, רצפת הפרקט הלא נוחה או סיבה אחרת. מה שבטוח, היינו זקוקות להפסקה. אחרי מנוחה קצרה יצאנו החוצה אל הגשם, ונאלצנו לרוץ – פיזית – לחנות הקרובה ביותר ולקנות מטריות. מצוידות המשכנו לפלאס דה ווז' דרך הרחובות המקסימים של רובע המארה. עם הגיענו לכיכר היפה, פנינו ימינה לכיוון מוזיאון ויקטור הוגו. למעשה אפשר היה לקצר את הדרך וללכת באלכסון אבל הגשם הרס את האפשרות הזו. עדיף הרי ללכת בנחת מתחת לקשתות, במעברים המקורים.
 
הכניסה למוזיאון היא חינם, ומדובר בסך הכל בקומה אחת של שבעה חדרים. אבל כל חדר מושקע ביותר, ועמוס ויפה והופך את הביקור לשווה. אני התפלאתי לגלות את אהבתו שת הוגו לאמנות יפנית. ובכלל לראות את המכתבה שלו, וללמוד קצת עליו ועל משפחתו. יש פה אגב פסל של רודן, שפיסל את הראש של הוגו. וזה מתקשר לביקור שלנו במוזיאון של רודן, שבו היה חסר ציור של מונה שהושאל לתערוכה שמתקיימת בימים אלה בגרנד פאלה. לאותה תערוכה הושאלו כ-50 ציורים של מונה ממוזיאון דאורסיי, שגם בו ביקרנו. איך שהאמנות מתחברת! והיא מתחברת בחזרה, כי ביציאה מבית הוגו, כשהלכנו מתחת לקשתות, חלפנו על פני מספר רב של גלריות עם עבודות אמנות עכשווית, חלקן היו יכולות להיות מוצגות בפומפידו בלי שום בעיה.
 
ברגעים כאלה של גשם אני אוהבת לשבת בבית קפה ולשתות קפה או שוקו חם, אבל אימא היתה בעניין לחזור למלון, והשעה היתה רק חמש, כך שלא יכולתי לפספס את ההזדמנות לחזור מוקדם סופסוף. כמובן שפספסתי אותה אחר כך, כששוטטנו במארה, בין החנויות המקסימות והרחובות עם הניחוח היהודי. אני מתכוונת לניחוח הפיתות והפלאפל. יום שישי, אימא אוכלת מנת פלאפל במקום כשר, ואני מצלמת אותה. אבא יהיה מבסוט. אגב מגישים פה את הפיתה פתוחה כמו קונוס ונותנים את זה עם מזלג.
 
בהמשך צלמתי עוד כמה תמונות של דברים שמצאו חן בעיניי, וקנינו גפרורים כדי שאימא תוכל להדליק נרות שבת במלון. הגענו כמה דקות לפני השקיעה, אימא הדליקה את הנרות ושקעה בעצמה, כלומר נרדמה. חיכיתי כמעט שעה וחצי שאולי היא תתעורר, ובינתיים הסתכלתי על התמונות של היום. בסוף הגעתי לכאן, עייפה ורעבה. יצאתי שבעה ומבסוטה.
 
 
אמנות מודרנית בפומפידו
 
אמנות על הגג
 
שתי כיתות גן הסתובבו במוזיאון, ובכל פעם הילדים התבקשו לצייר עבודה אחרת
 
אלה בתים או מגנטים? (צולם מהקומה העליונה של פומפידו)
 
 
פורטרט עצמי במארה
 
 
 
מבט מהחלון של ויקטור הוגו אל פלאס דה ווז'
בבית של ויקטור מלא הפתעות
חבר כתום מאחת הגלריות בפלאס דה ווז'
חתול זה קול
גרפיטי מקסים במארה, לא רחוק מהפלאפל
נו, אז מה תשתו?
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענבלול תעלול  On 2 באוקטובר 2010 at 7:14

    אוייש איזה יופייייייייייייי
    אני אוהבת חתולי חמוד! אהבתי את הקנגרו – עבודת זכוכית מהממת! והכתום הזה יש לו כזאת נוכחות.
    התמונות יפות, ואני אשמח לראות את דודה איה אוכלת פלאפל :o)))
    נשמע כמו שהיציאה לבית קפה\ בר הזה יצא כרעיון מוצלח.
    ולסיום – אני לא אזמין פה יותר מרטיני!!!

    • galithatan  On 2 באוקטובר 2010 at 20:46

      נכון החתולים מהממים? וגם הקנגורו. חבל שגם המחירים מהממים.

      למה שלא תזמיני מרטיני? כל המרבה הרי זה משובח (המגזים זו כבר סוגיה אחרת).

  • שלומית  On 2 באוקטובר 2010 at 10:11

    כיף לשוטט איתך, תוך כדי , ולהיזכר.
    איזה כיף לך שאת יכולה לטייל עם אמך ככה, בפאריז. מקנאה בך…

    • galithatan  On 2 באוקטובר 2010 at 20:46

      תודה.
      לשוטט זו לא המילה המדויקת. לצעוד במרץ, זה הכיוון.

  • shlomiyosef  On 2 באוקטובר 2010 at 14:38

    איזה כיף
    גם אמא וגם טיול בפריז
    ו-45 זה ממש ממש צעיר
    🙂

    • galithatan  On 2 באוקטובר 2010 at 20:47

      נכון, צודק, ממש צעיר 😉

      היום גם כן הלכו לי הרגליים.

  • shlomiyosef  On 2 באוקטובר 2010 at 14:40

    אה ועוד משהו
    במוזיאונים תמיד אבל תמיד כואבות הרגלים
    וכמובן הגב התחתון.
    איש עדיין לא עלה על התשובה
    למה זה קורה!!!

  • itamarzo71  On 2 באוקטובר 2010 at 17:25

    נהדר. עושה חשק לנסוע לשם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: