צעד קטן לפריז, צעד גדול לאימא (יום 4)

היום הראשון. היום השני. היום השלישי.

30 בספטמבר
 
18,614 צעדים. חזרנו לשפיות כלשהי.
 
בבוקר טפטף הגשם ונראה היה שיום קר אפוף מטריות לפנינו. אבל צריך לזכור שהזריחה בצרפת היא קרוב לשעה שמונה בבוקר, כלומר לפני 11:00 מזג האוויר לא מתייצב ואי אפשר לסמוך עליו. במילים אחרות, היה חמים ונעים במידה כזו שהחלטנו לעשות שייט.
 
אבל למה להקדים את המאוחר – היום ביקרנו במוזיאון רודן, שבפעם הקודמת שלי בעיר היה סגור לרגל ה-1 במאי. מתברר שהאיש היה עשיר בחברים לא פחות מאשר בכסף ובפסלים ובכישרון. איך אומרים בסרט "מציצים": לא נולדנו בשנתון הנכון. בכל אופן בחצר היפה הקימו ביתן עבור שבוע האופנה של פריז, מה שקצת חירב את העסק, כלומר היה ממש לא שייך לחוויה האמנותית. כמה שעות אחר כך ראינו שנפתחת תצוגה בביתן שעל הסיין, ובזמן השייט ראינו שיש תצוגה על אחד הגשרים קרוב לאיל סן לואי. ראינו גם את הביתן שבו מקבלים אישורי כניסה לעיתונאים, אבל בשקט בשקט בלי שאף אחד ישמע אני אגיד: תצוגות אופנה משעממות אותי. אלא אם זה מופע אקסטרווגנטי של ז'ן פול גוטיה.
 
בחזרה לרודן: לצד האדם החושב ישנו גם האדם ההולך, יש פסלים של חברים, יש פסלים לא גמורים, פסלים שבהם רודן פיסל את בלזק הלבוש והערום ואת הפרצוף של ויקטור הוגו, ויש גם פסל אחד מקסים בעיניי, שנקרא "הוואלס", וכמובן שהתחלתי לשיר לעצמי את שיר הוואלס של לאונרד כהן. מעניין אם זו רק אני עם האסוציאציה הזו.
 
אחרי רודן, ביקרנו את נפוליאון. מוזיאון הנשק לא שווה את הכסף אבל נחמד להבקר בכנסיית האינווליד, ולראות את היכל הפאר שמקדש את הגנרל הקטנצ'יק. אהוד ברק היה מת לרבע מהכבוד הזה. במוזיאון הלכנו רק לאגף של השריונות והנשקייה של המאה ה-17. יש נשקיית חיילים, נשקיית קצינים, ונשקיית אלה שיש להם שיגעון גדלות. לא יכולה להסביר מה מגניב אותי בזה, אבל מגניב.
 
כשיצאנו מהנשקייה עדיין היה מוקדם יחסית, ומזג האוויר היה כאמור טוב יחסית, אז החלטנו לעשות שייט. כמובן שבשם תוכנית הצעדים צעדנו עד לשייט ולא נסענו שתי תחנות במטרו. האייפל הציץ עלינו במלוא הדרו. אם זה תלוי בי, לא ניפגש בטיול הזה. כבר נפגשנו מספיק, ונפנוף לשלום הוא די והותר. השייט עצמו היה נחמד ולו בשל העובדה שלא היה צורך ללכת לשום מקום, אלא רק לשבת, להסתכל, לצלם ולהשתדל שייכנסו לתמונה כמה שפחות יפנים. כקונטרה, מייד בתום השייט צעדנו שני גשרים קדימה, ודרך גני טרוקדרו טיפסנו לעבר ארמון שאיו, משם מתצפתים על האייפל והמזרקות. אחר כך ישבנו בגינה קטנה, וברווז אחד הגיע משום מקום. קישקש קצת, ואחר כך עף. נילס הולגרסון היה מתעלף.
 
חזרה למלון, ביקור בכמה חנויות לאו דווקא לטובת רכישה (מבצע רכישת המעיל והתיק ממשיך בכשלונו המוחץ), מנוחה קצרה, וביקור בגלרי לפאייט שפתוח היום עד 21:00. ממש ליד יש סניף של אייץ' אנד אם שגם פתוח עד 21:00. הצצנו וברחנו. האמת היא שגלרי לפאייט זה בעיקר מעצבי על שמוכרים בהמון כסף, אותם מעצבים שמציגים עכשיו בשבוע האופנה. אפשר לקבל מהם השראה, אבל זה פחות או יותר מה שנקבל מהם והם לא יקבלו מאיתנו כלום.
 
לסיכום אכלנו במסעדה איטלקית דפוקה אך בכל זאת עמוסה. ביקרנו שוב בסופרמרקט השכונתי, דקה וחצי לפני שהוא נסגר, עברנו על פני קפה עוז העמוס לעייפה ודרך הבר-קפה או'סאליבן, שגם הוא לא טומן ידו בצלחת או בכוס הבירה, ויאללה – עוד יום נגמר. יש לי כמה מחשבות על הפסלים של רודן, נראה לי שאקח אותן איתי אל תוך הלילה.

בחצר אצל רודן

המבט שלך הוא אש קרה

הוואלס של רודן

פורטרט עצמי במוזיאון. רואים את העייפות?

הוא פשוט שריונר, לא פחות ולא יותר

ברוכים הבאים לנשקייה

על שפת העלה יושבת אני, ומחכה ומצפה למי למי למי

מי למעלה, מי למטה

כל האפשרויות פתוחות

העסקת ילדים, שלא לומר תינוקות, באינווליד

העסקת הילדים נמשכת גם כאן (גשר אלכסנדר)

משקיפים מארמון שאיו למגדל אייפל. ברקע מוזיקת ראפ

התבלבל הבחורצ'יק. אין כאן מים! זה גן יבשה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: