החושים שלנו מתעתעים בנו

בגלריה ליטבק מתקיימת בימים אלה תחרות צילום מסקרנת: המבקרים מוזמנים לצלם את פסלי הזכוכית של ואצלב ציגלר בתערוכת "גן התבונה", למצוא את הזוויות האופטיות הכי מיוחדות, להעלות עד 10 תמונות לאתר, ולחכות לדבר השופטים – אי שם באמצע ספטמבר. התמונות שכבר הועלו לאתר הגלריה עשו לי חשק, והבנזוג נתן את הדחיפה האחרונה.

הגענו דרך רחבת מוזיאון תל אביב אל הגלריה שבה ביקרנו לפני חצי שנה, בתערוכה הקודמת. אני מוכרחה לומר שברגע הראשון ביאס מחיר הכניסה (48 שקל), וברגע השני ביאסו אותי פסלי הזכוכית של ציגלר – הם לא היו מספיק מרשימים בעיניי. לא היה "וואו", כמו שאומרים. אבל ברגעים הבאים, אותם הקדשתי לחיפוש אחר זוויות צילום מעניינות, למדתי להכיר מקרוב את העבודות. הקדשתי להן הרבה יותר זמן ממה שהייתי מקדישה לולא הייתי מצלמת. גיליתי עולם חדש.

ואצלב ציגלר הוא אמן זכוכית צ'כי בן 81. את רוב חייו הוא תחת שלטון קומוניסטי, מה שהשפיע על גישתו המינימליסטית לאמנות: "משמעות המינימליזם, בשבילנו, היתה השאיפה לבטא דמיונות מצומצמים ומדויקים של טבע", הוא מספר. הסגנון שלו, שהולך איתו מאז שנות ה-40, מתעתע – אשליות אופטיות, מפגשים בין זכוכית למים. "החושים שלנו מתעתעים בנו, ואי אפשר לסמוך עליהם", הוא מסביר. "אני מנצל את האשליה האופטית הזו לטובת העבודות שלי".

למזלו, הסגנון הזה לא נחשב לאמנות בעיני הקומוניסטים, וכך הוא יכול היה להתפתח בו בשקט. "נהניתי מסבלנות המשטר, ואף מעבר לזה – הם אפילו דחפו את התחום כדי להוכיח לעולם שהם פתוחים לתרבות".

להבדיל, אני נהניתי מסובלנות של משטר הגלריה שלא מאפשר צילומים בדרך כלל, ושוטטתי עם המצלמה שלי. לידנו שוטט זוג מוזר שוטט עם מדריכה "תרבותית". הוא בסביבות גיל 35, צעיר שהתעשר, החולצה אלגנטית, המכנסיים גם, המפתחות של הג'יפ ביד. היא בשמלת מיני לבנה כמעט שקופה וחוטיני לבן זעיר. נראית כמו מישהי שעובדת קשה כדי שהוא יישאר צמוד אליה, וכדי לשדר עניין באמנות – עניין שלא היה קיים אצלה מלכתחילה. הוא כאילו יותר מבין, אבל גם משחק איזשהו משחק. יושב בול על טייפ של איש עסקים צעיר, אולי עשה את הכסף באינטרנט, אולי בעל חברה כלשהי, או יבואן של משהו. ראיתי כאלה כבר. טיפוס דוחה.

בעוד אני התרגשתי מאפשרויות הצילום וההשתקפויות, הם חיפשו השקעת שואו אוף, והלכו כלעומת שבאו. פיזרו את זוהרם הנובורישי, והשאירו את כולנו בסתמיות הרגילה של החיים. סבא עם נכד, זוג בגיל 60, עוד זוג צעיר שבו הבחור היה אמון על המצלמה, שלוש חברות נלהבות ועוד אנשים שניסו להבין מה אנחנו אמורים לראות בחדר החשוך (לא רואים שום דבר מעניין עד שפותחים את הווילון ונותנים לאור להיכנס). המיקס המעורב הזה חדר לתוך התמונות שלי, והוא היה לי הרבה יותר נעים.

נעים, למרות שזו תחרות, עם חמישה שופטים – רון קדמי, אלדד רפאלי, אבי חי, קרן גילרמן, שולמית נוס. 10 מהתמונות שלי העליתי באתר של גלריה ליטבק (כאן יש קצת יותר תמונות), ועכשיו לא נותר לי אלא לבקש, כמאמר אריאל שרון – לכו להצביע!

אם יהיו מספיק הצבעות עד ה-15 בספטמבר, זה עשוי לקדם אותי לשלב הבא. זה אתר ההצבעה שלי, כדי להצביע צריך להירשם (קלי קלות).

ארבעה בצילום אחד

הרגל השלישית

בטבעת זו, בעדשה זו

דבר אחד טוב מול כול הצהוב

דריסת רגל

הפוך, ליטבק, הפוך

מפגש ענקים

הביצה שהתבקעה (שומר המסך בסלולרי שלי)

ללא מילים, רק השתקפויות

מבט כללי על הגלריה

צאי אל החלון

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On 29 באוגוסט 2010 at 13:03

    לא קשור לתמונות אלא לחיים תחת המשטר הסובייטי: ראיינתי פעם אמן מיצגים מפולין ולשאלה איך הוא שרד את התקופה הקומוניסטית הוא ענה "בעזרת הרבה מאוד וודקה".

  • דני ססלר * Danny Sessler  On 29 באוגוסט 2010 at 13:21

    רעיון לא רע של הגלריה. עשית לי חשק לקפוץ לשם (עם המצלמה שלי)

    • galithatan  On 29 באוגוסט 2010 at 15:20

      תודה. בהחלט אשמח לראות את התוצאה אצלך 🙂

  • דני ססלר * Danny Sessler  On 29 באוגוסט 2010 at 15:20

    מה הפרס בתחרות?

    • galithatan  On 29 באוגוסט 2010 at 15:23

      הרבה פרסים:
      מקום 1 25 אלף שקל
      מקום 2 10 אלף שקל
      מקום 3 5,000 שקל
      מקום 4-13 1,000 שקל

      סך הפרסים: 50 אלף שקל. יפה, לא?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: