סקס והעיר הגדולה 2 – ניתוח לייף סטייל

עד לאן יכולה להגיע הדקדנטיות בזמן משבר כלכלי עולמי? רחוק מאוד. ולא רק בגלל שמרבית "סקס והעיר הגדולה 2" מתרחש באבו דאבי שבה הכסף נשפך כמו שמפניה, כלומר כמו מים. גם הסצנות שצולמו בניו יורק מפגינות עושר עצום, כמעט בלתי נתפס. מערכות לבוש, תכשיטים, תיקים, ספות, מכוניות – שום דבר כמעט לא אמיתי ביחס לחיים של רובנו. באיזה עוד בית מכינים קאפקייס בחצאית וינטג' של מעצב על?

כדי להבין באיזה סדרי גודל מדובר, מספיק לדעת שתקציב הבגדים לבדו הגיע ל-10 מיליון דולר. שרה ג'סיקה פרקר החליפה מעל 40 מערכות לבוש. גם שאר הבנות לא טמנו ידן באקססוריז. יש פה טעם טוב, ללא ספק, אבל אין פה שום רומנטיות. הכל מייד לפרצוף. בוקס של יוקרה.

אפשר להגיד הרבה דברים על הסרט הזה, אחרי הכל יש בו גם עלילה כלשהי, בכיכובן של קארי, מירנדה, שרלוט, סמנתה והגברים שלהן. אבל את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש לניתוח הלייף סטייל – כלומר לכסף שגלגלה ההפקה, ושבעקבותיו כמה בתי עסק יגלגלו את החלומות של פשוטי העם:
*
*
*

באחת הסצנות הראשונות, הבנות עושות שופינג מתנות לקראת החתונה הגאה, והן עושות זאת על פי רשימה שהשאירו החתנים באחד מבתי הכלבו הכי יקרים ביקום, Bergdorf Goodman. תפריט המלבושים שלהן מסתכם בסכומים שבוודאי עולים על סכומי המתנות. דוגמאות:

התיק של סמנתה, של המותג VBH, עולה 1,300 דולר

מירנדה בסנדלי עקב של איב סן לורן, עניין של 795 דולר

שרלוט היתה יכולה להיות היקרה ביותר: מערכת לבוש שלמה של כריסטיאן דיור, כולל התיק. חצאית 790 דולר, ג'קט 3,090 דולר, תיק 6,650 דולר

אבל קארי לוקחת בהליכה: אמנם שמלת הווינטג' של האלסטון עולה רק 325 דולר, אבל הענק שלצווארה, השייך למותג היוקרה הבריטי Solange Azagury-Partridge, עולה 198 אלף דולר. ביד היא אוחזת תיק קלאץ' של שאנל, ונעלי הזהב שלה הן של כריסטיאן לובוטין.
*
*
*

קארי וביג חיכו לאחת הספות שלהן שנה. גם יתר הספות בבית אינן פשוטות או זולות. קחו למשל את ספת הבז' שנמצאת מאחוריה – טייק אוף על עיצוב של טי.אייץ'. רובסיון גיבינגס משנות ה-40. ניתן להשיג ספות כאלה אצל מיודענו, כלבו Bergdorf Goodman, תמורת 16.5 אלף האחת.
*
*
*


ואם אנחנו כבר בבית, אז אחד האאוטפיטים היותר זכורים לטובה של קארי, מתומחר כך: שמלה של Halston Heritage ב-435 דולר, משקפי שמש של Jee Vice ב-170 דולר (לא בתמונה, כן בסצנה), נעליים של כריסטיאן לובוטין בשווי 865 דולר (היא לא יורדת מהעקבים גם בבית!), ולסיכום תיק של Sylvia hobo שעולה 1,795 דולר והמכירות שלו קפצו (!) בעקבות הסרט.
*
*
*

בזכות הערב הזה, שבו סמנתה מגיעה לפרמיירה של בן זוגה לשעבר סמית, מתחיל כל סיפור הטיסה לאבו דאבי. אבל לפני כן יש פדיחת שטיח אדום, כשהיא ומיילי סיירוס לובשות אותה שמלה של מתיו וויליאמסון – כשביניהן מפרידות כמעט 40 שנים. מחיר השמלות של וויליאמסון מתחיל ב-1,800 דולר ומגיע גם ל-4,000 דולר.
*
*
*

באחת הסצנות קארי מספרת לצופים שהיא משאירה בבעלותה את דירת הרווקות שלה, למרות שכבר אין לה צורך בה, כיוון שעם המשבר הכלכלי נפגע גם שוק הנדל"ן וזו ממש לא תקופה טובה למכירת דירות. לכאורה אקטואליה פלוס היגיון כלכלי, שני דברים שבדרך כלל זרים לסרט. ובכן, למעשה, בואו ניזכר במה מדובר: דירה לא קטנה, עם חדר ארונות נאה, וספה כחולה (שלא היתה שם בעבר, למיטב זכרוני) שווה. כששרלוט יושבת עליה, מעיינת במגזין יוקרה ואוחזת ביד כוס פורצלן בלבן-כחול סטייל הולנד, אין קלאסה מזה.
*
*
*

סצנה אחרת, הנוגעת לאותה דירה, מאפשרת לקארי ליהנות כמו פעם, ולכתוב בלי להרגיש אשמה על כך שהיא מזניחה את בן הזוג בחדר השני. כשהוא בא לאסוף אותה, תיק תק היא מתארגנת על שמלת הכריסטיאן דיור הזו, ששייכת לקולקציה המוכנה-ללבישה שהכין ג'ון גליאנו בשנת 2000. שמלה בלתי נשכחת – כלומר כבר ראינו אותה על קארי בעונה השלישית של הסדרה. שלא נגיד שאין המשכיות (קונטיניואיטי בשפת התעשייה). לזה היא מצרפת נעליים יפות של כריסטיאן לובוטין, עניין של 1,785 דולר.
*
*
*

הבנות טסות לאבו דאבי במחלקה הראשונה של אמירטייס אירייליינס. לכל אחת יש תא פרטי משלה, שעליו משלמים במציאות 15 אלף דולר. אז מצד אחד זה מאוד מפנק (וכמובן עדיף שמישהו אחר ישלם עלייך), אבל מצד שני, מעבר לדקדנטיות שמרחיקה אותך מהחיים, זה גם מרחיק אותך מהחברות שלך והורס את חוויית ה"ביחד". או שכל אחד צריך להתרחק מחבריו לכמה שעות? אני לא סגורה לגבי התשובה.

בכל מקרה, נמל התעופה שבו הן נחתו לא היה באבו דאבי, אלא במרקש שבמרוקו. ארבעת רכבי היוקרה שבאו לאסוף אותן משם הם של מייבאך – מותג-העל של מרצדס – עניין של כ-1.5 מיליון שקל למכונית.
*
*
*

מלון היוקרה שבו מתארחות הבנות, כביכול באבו דאבי, הוא למעשה מלון Amanjena במרקש המרשים בגודלו אך לא באסתטיות שלו. בסרט מצוין שהסוויטה היוקרתית שלהן עולה 22 אלף דולר. לטעמי, לא בצדק. אמנם היא ענקית ומאובזרת, ויש ארבעה משרתים אישיים, אבל המתחם עצמו מאוד פומפוזי, עמוס ומקושקש. כאילו אותנטי, אבל לא באמת. הדבר הכי חמוד שם הוא הבאטלר של קארי, גראו (השחקן ראז ג'פרי) שמוכר בכלל בתור זפאר מהסדרה הבריטית המעולה MI5. בכל אופן, חדר רגיל במלון הזה, במהלך יולי 2010, עולה 2,175 ליש"ט לאדם ללילה – וזה לא כולל אף ארוחה!
*
*
*

מירנדה ושרלוט בשיח אימהות, בבר הפרטי בסוויטה שלהן. כאן היוקרה מתלבשת בול.
*
*
*

רגע של אותנטיות נרשם כשקארי פוגשת את איידן בשוק. סופסוף גבר אמיתי ולא מלוקק!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 1 ביולי 2010 at 15:39

    את צריכה להוסיף "לפוסט זה מצורפת שקית הקאה"… לא בגללך כמובן, את כתבת מצויין בביקורת הזו, וטוב שכתבת והבאת, אלא בגלל כל הגועל של הכסף הנשפך הזה, מותגים ויוקרה, אני י ו ר ק

    • galithatan  On 1 ביולי 2010 at 15:42

      מתה על התגובות האלה שלך 😉 המשך כך.

      בכל אופן, כמו שכתבתי, ולא בכדי – בוקס של יוקרה לפרצוף. משאיר חתיכת פנס.

    • א. גל  On 2 ביולי 2010 at 17:21

      למה שקית הקאה? את מי זה מעניין בכלל?
      לא מזיז את הקצה של הביצה (רכה) השמאלית (של הפסיון).

  • שלומית לוי  On 1 ביולי 2010 at 15:49

    ואני מעריכה את המומחיות שלך בניתוח המותגים…לא ראיתי את הסרט וגם לא את קודמו אבל המומחיות שלך מרשימה.

    • galithatan  On 2 ביולי 2010 at 14:06

      בניקוי כל האקססוריז, זה סרט בנות מגניב ביותר, ועל כן – מומלץ 🙂

  • tami  On 1 ביולי 2010 at 23:00

    ::) אכן, רגע של אותנטיות, מה יותר הגינוי מאשר להיתקל באקס שלך באמצע המדבר?

    • galithatan  On 2 ביולי 2010 at 14:07

      בדיוק… אבל לפחות הדמות של איידן היא הכי אותנטית.

  • ג'סי  On 2 ביולי 2010 at 19:40

    גלית, הסרט הזה הוא כנראה סוג של רטרו. כי בהסטוריה של הקולנוע ושל הקולנוע האמריקאי בפרט – זה מה שהיה מקובל בזמנים של משבר וכלכלה בשפל – ההמונים המרוששים נוהרים לקולנוע, והם משום מה אמורים להתנחם באשליית הכוכבות עם היהלומים, הפרוות (פרוות?!) הבגדים המעוצבים על רקע תפאורה בסגנון: "כל דירה היתה ארמון וכל מיטה שני דונם – אם הלב היה נשבר בכל מקרה רקדו שם.." כמאמר השיר הישן והידוע. ככה שאין בעצם חדש תחת,ומה שהיה הוא מה שיהיה…ונשתדל לסנן איכשהו את כל הג'אז הזה – כי זה מסוג הדברים ששווה לעשות עבור סרט בנות מגניב.

    • galithatan  On 3 ביולי 2010 at 17:17

      לדעתי סרט בנות יכול להיות מגניב גם בלי כל היוקרה הזו, הכל תלוי בטקסטים ובשחקנים. אבל כנראה שזה באמת בא לשרת משהו / מישהו, כמו שכתבת 😦

  • תולה  On 6 ביולי 2010 at 21:16

    איזה כמויות של פרטים הפגנת פה! מאוד מרשים.

    הסרט היה מאוד מהנה – קליל ומצחיק.
    רק שכל פריים הסגיר את המאמץ להשאר צעירים.

    • galithatan  On 6 ביולי 2010 at 22:25

      קודם כל, תודה.
      שנית, המאמץ הוא כביכול רק של סמנתה, אבל ברור שגם הן מתאמצות לא מעט להתייפייף, כי זה מה ש"ישכיח" מעט את העובדה שיש לנו פה עסק עם בנות 40 פלוס.

      ואגב – מתברר שזה עבד על הרבה נשים שהגיעו לצפות בסרט בקולנוע, כלומר יש פה הוכחה ניצחת שכל שלטי ה"אין כניסה לבנות 35 ומעלה" ההוליוודיים מיותרים למדי.

      (וזה בלי קשר לקטילות שונות שספג הסרט)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: