הראש היהודי ממציא לנו 53 מיליון דולר

לפני שבע שנים ביקרתי בפריז, וחקרתי לראשונה את הגדה השמאלית. אחרי שהכרתי את בולוורד סן מישל, את הסורבון (אפשר להיכנס עם תעודת עיתונאי, רציתי לדעת איך נראית האוניברסיטה הזו מבפנים), את סן ז'רמן דה פרה וגם את הפנתיאון, התפניתי לשופינג. באחד הרחובות הצדדיים, לא רחוק מהסורבון, חיכתה חנות מקסימה בשם דקארט.

היו בה פסלים קטנים ופסלים גדולים, משחקי חשיבה, קומת מרתף לחובבי משחקי מפלצות, ובאופן כללי אווירה של חנות ליודעי ח"ן בלבד. נאמר זאת כך: בדרך כלל תיירים לא מגיעים אליה. התלבטתי די הרבה איזו מזכרת לקנות לעצמי, ולבסוף בחרתי בפסל ראש אחד, אולי אפילו צריך להגיד פסלון, קצת מאורך וקצת יווני, או כך לפחות חשבתי.

כשחזרתי לארץ, ניסיתי למצוא מקום ראוי לפסלון. בעודי מחשבת מיקומים, החתולה המקסימה של השותפה שוב העיפה את דליי המתכת הקטנים שלי, מראש הספרייה היישר לרצפה. הבנתי שאם אני לא רוצה שהפסל יגמור את חייו תוך חמש דקות, כדאי שהוא ימשיך לנוח בקופסה שלו, עד לשינוי מהותי בחיים שלי – כלומר עד שאעבור לגור לבד.

השלב הזה לא היה תחום בזמן, ובאמת עברו כמעט שלוש שנים עד שהוצאתי את הפסל מהקופסה. גם אחרי שלוש שנים הוא מצא חן בעיניי כמו בפעם הראשונה. אבל רק אתמול בערב הבנתי שמדובר בפסל של מודיליאני, כלומר בהעתק של הפסל. המקורי נמכר השבוע במכירה פומבית של כריסטי'ס בפריז, תמורת כ-53 מיליון דולר. אני אומרת לכם, לקונה הזה יש טעם טוב.

על פי הדיווח של חגית פלג רותם בגלובס, המחיר היה מפתיע, כיוון שההערכה מוקדמת דיברה על 6-7.5 מיליון דולר בלבד. הקונה האלמוני קבע שיא משולש – שיא מחיר לאמן מודיליאני, שיא לאמנות האיטלקית, וכן המחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם ליצירה בודדת במכירה פומבית בצרפת.

אבל למה כל כך הרבה כסף על פסל אחד, מיוחד ככל שיהיה?

קודם כל, מפני שלצד פיקאסו ומאטיס, מודיליאני נחשב לאחד המאסטרים היחידים בדורו שהצטיינו בשלושת תחומי האמנות הקלאסית – פיסול, ציור, ורישום. שנית, וזה מאוד חשוב, הוא לא היה פסל כל כך פעיל: על פי התיעוד הרשמי, רק 27 פסלים מיוחסים לו (ככה זה כשאתה מת בגיל 36 בלבד*). מתוכם, 17 מוחזקים במוזיאונים כמו גוגנהיים בניו יורק, מרכז פומפידו בפריז וטייט גלרי בלונדון. אחד כאמור נמכר בפריז, כך שעוד תשעה מסתובבים להם מי יודע איפה, ושווים מי יודע כמה – כלומר ערכם בוודאי עלה מאוד בשבוע האחרון.

בצעירותו מודיליאני נסע לקררה, עיר המחצבות והשיש המפורסמת באיטליה, על מנת ללמוד את כישורי הפיסול. הוא מאוד התרשם שם מפסלים אפריקאים ופסלים מאוקייניה (אוסטרליה, ניו זילנד, פפואה וכו'). ההשפעות האלו ניכרות בפסל האבן המדובר, שנוצר בין השנים 1910-1912. לכן, לא מדובר בראש יווני כמו שחשבתי אלא בראש אישה. בפרוספקט שקבלתי יחד עם הפסל**, כתוב שיש בו סימנים להיותו של מודיליאני יהודי.

אני לא זיהיתי דבר כזה, אבל זה מסביר אולי למה ב-1927 רכש את היצירה צרפתי-יהודי שהכיר אישית את מודיליאני. לאחר מכן היא עברה לבנו, גסטון לוי, אספן אמנות ומייסד אימפריית המרכולים הצרפתית מונופרי. לוי נפטר ב-1977, והפסל נותר ברשות המשפחה עד שכנראה נמאס להם או שהיו צריכים קצת כסף. מה שבטוח, איש לא חשב שיקבלו כזה סכום גדול. אח, היהודים האלה.

* מה שמזכיר לי שאבן גבירול חי רק 37 שנה. אולי צריך לחקור את הגיל הזה, ולהתמקד בו, ולא רק בגיל 27 של הרוקרים.

**בלינק הזה יש כמה פסלי ראש בהשראת מודיליאני.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רוני ה.  ביום 20 ביוני 2010 בשעה 9:00

    עם אף כזה ארוך ברור שהפסל בעל סימנים יהודיים.
    ואני הכי מתפעל מהשפתיים שעושות לדעתי את הפסל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: