מכתיבה את הקצב

הרעיון העיקרי שעומד מאחורי ענף הלייף סטייל הוא להפוך את החיים ליותר נעימים וליותר נוחים. סבל וצרות יש תמיד בשפע, וכדי לרפד אותם פה ושם, ולאפשר הטענת אנרגיה, נולד מגוון רחב של פריטים ושירותים. מה שטוב לאחד אולי פחות טוב לאחר, מה שמשמח את הראשון ישאיר את השני אדיש, אבל הענף כל כך רחב שתמיד יש מקום לכולם.

אבל יש שירות אחד שעדיין לא קיים, והיה יכול להקל מאוד על חייהם של האנשים החושבים, ואני לא מתכוונת לקוראי "הארץ" דווקא, אלא בכלל לאנשים החושבים על רעיונות. זה יכול לקרות בפקק (כך נולד הפוסט הזה), או במקלחת או בחדר הכושר או במיטה אחרי שכבר כיביתם את האור והעיניים התרגלו לחושך – פתאום בא לכם רעיון טוב, משפט מוצלח, או יותר טוב, פסקה שלמה, אבל אין אפשרות לכתוב אותו, אין אפשרות להקליט אותו (מי מסתובב עם רשמקול, ואיך מפעילים עכשיו את ה-mp3 על הקלטה), ותוך כמה דקות הרעיון צולל לתהומות הנשייה.

זה נכון שלפעמים זוכרים את הרעיון בערך, כלומר לא בדיוק את אותם משפטים מנוסחים היטב, ואז כשמגיעים הביתה ומנסים לנסח על המקלדת זה כבר בעצם לא אותו דבר, ולא ממש מגניב או מדהים כמו שחשבנו בהתחלה, כי משהו התפספס. ואני יודעת שזה לא רק אצלי ככה כי הזיכרון שלי חלש, אלא גם אצל כל מי שמוקף בגירויים ובאירועים שהם בעצם הפרעות (גם אם הפרעות נעימות).

אז אחרי שבא לי עוד רעיון כזה שדינו ללכת לאיבוד, כי הפקק היה ארוך, חשבתי לעצמי: מדוע בעצם אין שירות הקלדת רעיונות? אני אשלם על מנוי חודשי בגובה שינוע בין 50 ל-100 שקל, ובתמורה אוכל להתקשר למספר מסוים בכל שעה משעות היממה, ובצד השני יענו לי קלדן או קלדנית, אני אקריא להם את המחשבות שלי, והם ישלחו את זה ישירות למייל שלי, שיהיה אצלם קבוע במאגר. ואני אוכל להתקשר גם חמש פעמים ביום אם אני ארצה, או רק פעם ביומיים, אבל תמיד אוכל להיות בטוחה שהמחשבות שלי לא ילכו לאיבוד.

אגב אלה לא חייבים להיות רק משפטים לפוסטים או לכתבות, זה יכול להיות גם תקציר השיחה עם הבוס או עם מישהו שחשוב לי לזכור תובנות מהמפגש איתו, זה יכול להיות הרושם שלי ממרואיין מייד אחרי הראיון, וזה יכול להיות רעיון גאוני שעלה לי תוך כדי ביקור בסופרמרקט (כלומר לא לי, אני בסופר חושבת רק על חיפוש החנייה והמרחק שאצטרך לעבור עם השקיות בדרך הביתה, אבל אתם מבינים למה הכוונה).

פעם מערכות עיתונים החזיקו גדודי קלדניות כדי שכתבים יוכלו להעביר ידיעות בכל שעה. אחר כך בא האינטרנט, ובא הג'ימייל, ובא הסלולרי עם האינטרנט, ולאט לאט פחת ופחת מספר הקלדניות בכל מערכת – והן מועסקות בעיקר לצרכי תמלול ראיונות שמוקלטים על מכשירי mp3. אז במקום שהנשים הללו ייפלטו למעגל האבטלה, או ילכו למשרדי עורכי דין, למה שמישהו לא ירים את הכפפה ויקים שירות הקלדה כללי, לכולם? זה כל כך יקל על החיים שלא לדבר על כמה שזה יקדם אותם.

או שזה סתם רעיון שצריך היה להשתחרר יחד עם הפקק?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On 12 ביוני 2010 at 7:19

    לא פשוט יותר להתקשר לתא הקולי (או המשיבון האלטקטרוני) של עצמך ולהקליט עליו כל מה שעולה בראשך באותו רגע? אני מניחה שברוב המקרים לא מדובר בטקסטים ארוכים מאוד, ואפשר להסתדר גם בלי קלדן…

    • גלית חתן  On 12 ביוני 2010 at 19:11

      אם אני אתקשר לעצמי אני עדיין אצטרך להקליד את זה אחר כך, למה לי העינוי הזה?

      ואגב, אם התכוונת למשיבון אלקטרוני בקו של בזק, הרי זה בזבוז מוחלט בימינו להחזיק טלפון קווי.

  • itamarzo71  On 12 ביוני 2010 at 19:06

    יופי של רעיון. את יכולה להתקשר אלי

  • שחר שילוח  On 12 ביוני 2010 at 23:23

    תודה, גלית. הרעיון שלך הביא לי רעיון. אני שולחת לך מייל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: