איסטנבול פגיעה – חלק ג

היום הזה היה יכול להיות קצר, היה אמור להיות קצר, אבל בסוף נכנעתי לעצמי, רוצה עוד ועוד, כמה שאפשר. בסך הכל זה היה אמור להיות היום של ארמון דולמבחצ'ה פלוס שיט לאורך הבוספורוס. בסוף ביקרנו גם בבזיליקת סן ספיריטוס היפהפייה (כרגיל, מוסתרת בין בניינים, נכנסים דרך פסאז' לחצר גדולה ואז נגלה המבנה), בחרנו בשייט הארוך במקום בקצר, והוספנו ביקור שני באיסתיקלל ג'דסי – שם שמענו את שאגות השמחה על הגול שפנברחצ'ה הכניסה לבקישטש. לא יודעת באיזה אצטדיון, אבל אנחנו עברנו בבוקר ליד אצטדיון בקישטש, וככה המעגל נסגר לו.

אחרי שמכירים את הפניקולר, מאוד קל להגיע לדולמבחצ'ה – בדרך עוברים ליד מסגד באותו שם. בכל אופן, מדובר בארמון שהכניסה אליו מאוד מצועצעת אך בכל זאת מרשימה. היה לנו יותר מדי זמן להתרשם: בהתחלה זה היה הרקע לחילופי המשמר, ואחר כך, בדיוק כשנעמדנו בתור, הפקיד בקופה החליט שהוא יוצא להפסקת תה. הדבר היחיד שניחם אותי הוא שמאחורינו השתרך תור אינסופי, כלומר לא הייתי אחרונה בתור. אני שונאת להיות אחרונה בתור, וזה הדבר היחיד שיכול לגרום לי לנטוש תורים.

מתחם הארמון קצת פחות קיטשי ויותר אירופי, אבל מה שלא אירופי כלל הוא שבארמון הזה אפשר להיכנס רק עם מדריך, צריך לשים שקיות ורודות על הנעליים (כמו במסגד), ואסור לצלם כלום. כאילו, אפשר לחשוב! בוורסאי של מארי אנטואנט כבר היה יותר קל. בכל מקרה, כמובן שלא התאפקתי בעניין הצילומים, ולמרות שהיה ממש קשה, הצלחתי להנציח מעט מכל הפאר המטורף שיש שם.

הארמון הזה נראה כאילו ניסו להתחרות בכל בתי המלוכה של אירופה, ולהראות את עוצמתו של הסולטן. הבנייה התחילה ב-1843 והסתיימה ב-1856, פחות משבעים שנה לפני נפילת הסולטנות. כיוון שהארמון נבנה משיש, ההוצאות רוששו את אוצר המדינה, למרות שהמדריך אמר לנו שהרבה עמודים לא עשויים משיש אלא מבטון מצופה ומעוטר. בחדר ההכתרה ראינו שנדליר במשקל 4 טון. היו עוד הרבה שנדלירים, ואני חשבתי לי, איך הם ישרדו אם תהיה כאן רעידת אדמה?

מלבד השנדלירים, הותיר רושם גם החדר שבו אטאטורק נפח את נשמתו – זה קרה ב-10 בנובמבר 1938 בשעה 9:05 בבוקר, ומאז כל השעונים בארמון מראים שעה אחת בלבד… מיטתו מכוסה בדגל טורקיה, כשהחלק הלבן עשוי מתבליט כסף (צילמתי כל כך הרבה דגלים בנסיעה הזו, שאני שוקלת להקדיש פוסט לפטריוטיות הטורקית).

מכאן יצאנו לעבר השייט – היה קשה להחליט באיזה מעגן לבחור, כל אחד מציע שייט מסוג אחר. בסוף לקחנו הימור על אחד, והתברר שהוא באמת זה שמציע את השייט שרציתי. בכל המדריכים כתוב להגיע 30-45 דקות לפני ההפלגה, אנחנו הגענו 5 דקות לפני (כמה אופייני לי), אבל היה בסדר. אפילו היתה מישהי נחמדה שנתנה לי חוברת זמני שייט לפי תחנות, ימים ותקופות.

במשך שעה ועשרים דקות הפלגנו לאורך הבוספורוס כמעט עד לים השחור, וחוץ מליהנות תקתקנו די הרבה תמונות של בתים יפים, שחפים ו… דולפינים!

בכפר אנדולו קבג'י אכלנו את ארוחת הצהרים שלנו, באחת המסעדות היותר נחמדות בסביבה (כולן נראות מלכודות תיירים זוועתיות, וזו ממש בקצה המרחב, קצת מנותקת, אבל עדיין על המים). בחור צעיר נחמד, "הממונה על תיק האנגלית" עזר לי למצוא אפשרויות צמחוניות.

בדרך חזרה כמעט נרדמתי תוך כדי השייט  איזו עייפות בזכות ארוחה טובה. כן ירבו.

מילים שלמדתי:
ג'יקיש = יציאה
ג'יריש = כניסה
ג'יש = קופת כרטיסים
דנישמה = תחנת מידע, אינפורמיישן

תמונות:


בזיליקת סן ספיריטוס – מיוחדת, מושקעת, אך מוסתרת מעין העוברים והשבים. הזוי


מסגד דולמבחצ'ה


הביג בן של הטורקים, בכניסה לארמון דולמבחצ'ה


חילופי המשמר בארמון – קסדות או קערות?


הכניסה לארמון


הארמון


איזה מבט בעיניים. לא יודעת אם בכוונה או לא, אבל קשה להתעלם


איזה עושר!


קצת מטושטש, ככה זה כשמצלמים בסתר


מבנה בדרך בין הארמון למעגן הספינות שממנו לקחנו את השייט


הבתים האלה הזכירו לי מאוד את השייט בליסבון – קו החוף דומה


מעניין מאיפה בא להם הרעיון לגשר


אחת התמונות הכי אהובות עליי מהשייט, כי למרות שהיא נראית מכוונת, היא לגמרי מקרית


המסעדה באנדולו קבג'י


יאללה, הרמתי דגל אדום

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • shlomiyosef  On 14 במאי 2010 at 22:06

    במשך 35 שנים אהבתי מאכל שכולם מכירים בשם ממולאים
    אצלנו בבית שם המאכל היה דולמה.
    בעקבות הביקור באיסטנבול הבנתי שדולמה דולמבחצ'ה (הגנים המלאים) פירושו ממולא.

    מעניין
    בכל פעם שאת מגיע לתור, את אחרונה אפילו אם זה לחלקיק שנייה.

    • galithatan  On 15 במאי 2010 at 20:21

      מעניין העסק עם הדולמה… מעניין מאיפה זה בא אצלכם.

      ובעניין התור – חלקיק שנייה זה בסדר. יותר משלוש דקות – ביי ביי.

  • דפנה לוי  On 15 במאי 2010 at 19:08

    תמונות נפלאות. מזכיר לי שלמרות השיפוץ המתקדם בכיכר השעון היפו, שנעשה מן הסתם בתרומה וחסות של שגרירות תורכיה, הוסר השלט מעל מגדל השעון המציין כי השעון הוקם לכבוד יום הולדת השולטן, וכי כמותו ניצבים גם בעכו ובירושלים – והוחלף בשלט זיכרון ללוחמי האצ"ל, כי כרגיל אצלנו מעדיפים למחוק ולא לשמר זיכרון

    • galithatan  On 15 במאי 2010 at 20:22

      תודה בעניין התמונות.
      לא ידעתי על הקשר בין השעון לסולטן, וכנראה הייתי ממשיכה לא לדעת בגלל הדפקט שציינת. אז אתנחם בזה שיש לי כאן אותך 🙂

      (Y)

  • bddaba  On 16 במאי 2010 at 10:30

    אוהב את התמונה שאת אוהבת- של אריחי הקרמיקה בציור של ספינה, וגם את הספינה האמיתית ששתי תמונות מתחתיה. חוץ מזה, חיילים של מדינות אחרות תמיד נראים מפחידים יותר מאלו שלנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: