מלכה ליום אחד

 

פעם, לא כל כך מזמן, היה פה ערוץ ושמו BBC Prime. זה היה אחד הערוצים האהובים עליי, ולא רק בגלל האפשרות לצחצח את האנגלית ואת המבטא גם יחד. היו שם כמה תוכניות שבארה"ב היו הופכים אותן למדמנת מרטה סטיוארט, ואילו בגרסה הבריטית הכל היה כל כך אחרת… היו תחרויות גינון, עיצוב גינות, תיווך בתים בכפר או בספרד, וגם כמה תוכניות על ענתיקות ומכירות פומביות של ענתיקות. זה, מבחינתי, היה שיא ההידרדרות הטלוויזיונית שלי. למעשה, מבחינתי, תוכניות על שווקי עתיקות עם דודות מיורקשייר היה יותר גרוע מלהתמכר ל"באליקיסאנג'ל" (ואם אתם לא מכירים את הסדרה שגילתה לעולם את קולין פארל, אל תרגישו אשמים).

לקח לי זמן להודות ביני לבין עצמי שתוכניות הענתיקות דווקא לא כל כך משעממות. אפילו יש שם הומור בריטי קלוש. ולפעמים יש מציאות לא רעות… כאלה שאם אחת מהן היתה שלי, נניח מערכת כלי הפורצלן המיוחדת, אולי הייתי מרגישה מלכה ליום אחד. ולכן, שבתי לערוץ, שנקרא היום BBC Entertainment, וגיליתי שעדיין משדרים בו לפחות שתי תוכניות מהז'אנר. מהסיבה הזו החלטתי לא להתעלם מהספר "ענתיקס", שכתבה רעיה אביבי, חובבת עתיקות ושווקים, שצברה הרבה ידע בתחום והחליטה לחלוק אותו עם הציבור. הציבור הקטן שרואה BBC זאת אומרת, ולא מדובר בקהל כל כך רחב.

במילים אחרות, משפטים כמו "מי שהסתובבו בשווקים בניסיון לרכוש פרטים לאוסף ללא כל ידע וניסיון בתחום העתיקות נתקלו בשמות של תקופות, סגנונות, בתי חרושת אמנים ויצרנים שהוא לא מכיר", רלבנטיים למעט מדי אנשים. זה נכון שיש אנשים שאוהבים להסתובב בשווקים, אבל כמה מסתובבים בשווקי מציאות, אם הם לא בלונדון?

אני מקווה שאתם שייכים לקבוצה הנכונה, או שלפחות תרצו להחכים קצת ביחד, עד לטיסה הבאה: אנחנו מתעסקים פה עם חפצים מתחומי האמנויות הקישוטיות שהם בני 100 שנה ויותר, אם כי לאחרונה גם פריטים מסוימים בני 30 ו-40 מתקבלים ל"רשימה". בעצם, חפץ הופך לפריט אספנות לאחר שמרבית האנשים השליכו אותו ורק מעטים שמרו עליו. סיפולוקס, מישהו?

בשווקים מוצאים בדרך כלל פריטים מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הסיכוי למצוא מציאות של ממש הוא נמוך. עדיף להתרכז בחיפוש אחרי משהו יפה שאוהבים, ובמקרה גם נראה עתיק. הגורמים שיקבעו את המחיר הם גיל הפריט, החומר שממנו הוא עשוי, צורתו, מצבו, האמן או בית החרושת שבו יוצר, וההיצע בשוק. כדוגמה אביבי משתמשת בכלי חרסינה מבית חרושת מוכר: אם הוא מהמאה ה-18 הוא שווה אלפי ליש"ט, אם הוא מהמאה ה-19 הוא שווה מאות ליש"ט, ואם הוא מהמאה ה-20, כמה עשרות ליש"ט בלבד.

הספר מחולק לפרקים, לפי תחומים ותקופות, ועשיר בדוגמאות. כל כך הרבה מידע, שקשה לזכור משהו או להצליח במבחן, אפילו אם הוא יהיה אמריקאי. לכן עדיף פשוט להתמקד בפרק מסוים או בתקופה מסוימת, ולנסות לגבש טעם וידע בעניינם. אני, למשל, גיליתי שסגנון האר-דקו בעתיקות זה ממש לא אני, שהסגנון הגותי ממשיך ללוות אותי גם כאן, אבל גם סגנון הריג'נסי מהמאה ה-19 הוא כלבבי – סגנון ניאו קלאסי, שנוספו לו מוטיבים גותיים, מצריים, הודיים וסיניים.

כמובן שלא פסחתי על פרק התכשיטים (חמש צורות חיתוך ליהלום, כל צורה הייתה פופולרית בתקופה אחרת), וכמו כן לא התאפקתי וקראתי קצת על אגודת אספני הכפות, ועל קופסאות הכסף לבולים – בכלל, הפרק על כלי הכסף הוא מרתק. נו, ובשורה התחתונה, זה ממכר. כמו שלא נמאס לי לבקר בדירות נפוליאון בפריז או בארמונות ברחבי אירופה, כך גם המעקב אחרי ענתיקות: תמיד מגיעים רעיונות חדשות מהחפצים הישנים, ומייד מדגדג באצבעות לתת דרור ליצירתיות.

 

 

סיכת ראש של frederic boucheron בסגנון אר דקו עשויה יהלומים, ברקת, שוהם ואמייל. מתוארכת ל-1925. נמכרה במכירה של כריסטי'ז בז'נבה ב-1999 תמורת 14,850 דולר

 

סכין לחיתוך נייר של Castellani, עשויה זהב ואלומיניום, מהמאה ה-19. פריט פופולרי בקרב גברות שביקרו ברומא, שהוכן בהשראת התקופה הרומית ושנמכר בעיקר בחנות מסוימת ליד המדרגות הספרדיות

 

כד פורצלן מהמאה ה-18 שנעשה בבריטניה בטכניקת "הדפס מועבר", על מנת לפאר את ג'ורג' וושינגטון שבארה"ב

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • bddaba  On 2 באפריל 2010 at 11:52

    סכין לחיתוך נייר זה יפה, מאוד אלגנטי, מכשיר מגניב, ואגב לא ידעתי שערוץ ביביסי פריים כבר לא קיים יותר, היה טוב, מהמעט שראיתי

  • bddaba  On 2 באפריל 2010 at 11:53

    זה שרון רז, אגב, מה לעשות שבחרתי שם משתמש אחר בהרשמה…

  • galithatan  On 2 באפריל 2010 at 13:27

    שרון (מתי אתה מחליף את הניק?) – הערוץ שינה את פניו, יש כמה תוכניות שנשארו מהעבר, הרבה שעפו, תכלס זה נהיה פח זבל בריטי, למרות שיש שם תוכניות שאני אוהבת, אני מרגישה מרומה.

    סכין לחיתוך נייר, זה משהו שאני אוהבת מאז שהתחלתי להתכתבה ולקבל מכתבים, בגיל 11 בערך.

  • bddaba  On 2 באפריל 2010 at 20:39

    לא יכול להחליף את הניק, זה שם משתמש ואי אפשר להחליפו, לא חשבתי שזה כזה טרמינלי ונחרץ כשנכנסתי ונרשמתי, אכלתי אותה… צר לי על החדשות מהביביסי, אף פעם לא היה לי סכין לחיתוך נייר, לך יש מגיל 11, יפה ומיוחד

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: