אמריקנו משולש

שלושה אמנים אמריקנים פעילים ששווה לשים אליהם לב:

 

Iona Rozeal Brown

קצת הומור באמנות: איונה רוזיל בראון מתמקדת בדמויות שחורות, כמוה (עניין בולט אצל הרבה אמנים שחורים: לא מציירים אנשים לבנים), בפוזות שקצת מקצינות את החיים. כמעט כולן נראות כאילו הרגע הן קיבלו איזו בשורה שהרגיזה אותן או לחלופין שעממה אותן, והמבט על פניהן הוא מבט שמשעשע את המתבונן. גם בלי שמישהו יחליק על בננה, אפשר לחייך בזכותו.

בראון, בת 44,  נולדה בוושינגטון וכיום גרה ועובדת במרילנד. בצעירותה עשתה תואר בלימודים קינסולוגיים (משהו שקשור לתנועת האדם) באוניברסיטת מרילנד. מאוחר יותר השתלבה בעולם האמנות, ולמדה במכון Pratt הנחשב בברוקלין, ובבית הספר לאמנות של אוניברסיטת ייל, ממנו יש לה תואר MFA (Master of Fine Arts). היא הציגה עשר תערוכות יחיד – בקליבלנד, בלוס אנג'לס, בוושינגטון, בברלין ובבאזל – והשתתפה במספר דומה של תערוכות קבוצתיות. אפשר למצוא עבודות שלה בגלריה אדמסון בוושינגטון.
 
 
 

blackface 47, עבודה מ-2003 שנמכרה ב-5,000 דולר
 

 

Blackface 48, עבודה מ-2003

 

Blackface 21, עבודה מ-2004

 

 

Sacrifice #2: it has to last, 2007
 

 

 

 

Devorah Sperber

מה קורה כשמחברים הרבה סלילים קטנים, בכל מיני צבעים? נוצרת סדרת עבודות מודרנית מדליקה, בעקבות האמנים הקלאסיים. ליצירות האלה אחראית האמנית הניו יורקרית דבורה ספרבר. ללא ספק, היא המוכרת והבולט מבין השלושה שאני מציגה כאן, אולי בזכות הקו הפופוליסטי המזוהה עמה. מי לא ירצה להציג תערוכה שהיא מחווה לגדולי האמנות? הרי ברור שהקהל יגיע בהמוניו.

אבל אל תחשבו שזה בא בקלות לספרבר בת ה-49. אחרי שסיימה תואר ראשון באמנות מאוניברסיטת רגיס בדנוור, ולימודים במוסד קולורדו לאמנות, היא חיפשה את דרכה במשך למעלה מעשור, עם כל מיני סגנונות לא ברורים (למשל: חריטה באבן). רק בסמוך לשנת 2000, אחרי תקופה ארוכה של חיפושים, היא מצאה את הקו שיהיה מזוהה איתה עד היום – עבודות סלילים ענקיות שצריך מכשיר אופטי כדי להבין מה רואים בהן בעצם (או להתרחק הרבה מטרים אחורה, כמו בעבודה של דאלי במוזיאון בפיגראס).

"השימוש בפיקסלים מעיד על החיבור שלי לתקופה שבה אני פועלת. הוא גם באמת מסביר לנו עד כמה התפיסה האנושית היא מוגבלת", היא אומרת על עבודותיה. הסדרה הבא תהיה, כפי הנראה, סביב כוכבי רוק משנות ה-60.

אתר האינטרנט של דבורה.
 

After van Eyck-2006

 

After Warhol-2008

 

After Magritte2007

 

 

 

 

 

Nathan Redwood

הוא די טרי בשטח, נתן רדווד מפניקס, אריזונה, ובכל זאת שווה לשים לב אליו. בגיל 32 הוא כבר הציג תשע תערוכות יחיד ברחבי ארה"ב (ועוד אחת בהולנד), והשתתף בעוד עשרות תערוכות קבוצתיות וירידי אמנות. בימים אלה אפשר לראות את העבודות שלו בגלריה קארן גולדן במנהטן, ניו יורק. יש כבוד.

רדווד למד בקולג' לאמנויות באריזונה, ולאחר מכן בבית הספר לציור ופיסול בסקוהגן שבמדינת מיין, ובבית הספר לאמנות בשיקגו. נדמה שבעבודות שלו הוא פורק אגרסיות: הן קצת כוחניות, קצת אלימות, קצת מזכירות לי את הקליפ שעשו ל"החומה" של פינק פלויד. מצד שני, יש בהן מן המיתיות, והן ניחנות באסתטיות גבוהה. לא הייתי תולה אותן בסלון, אבל הן בהחלט מתאימות ל"חדר גברים", למשרד פרסום שוביניסטי או לחדר אמבטיה גדול – בחברת נגב פיתחו טכנולוגיה שמאפשרת להדפיס תמונות על אריחי קרמיקה. תארו לכם את אחת העבודות של רדווד על קיר שלם באמבטיה.

אתר האינטרנט של נתן.

Left Right  עבודה מ-2009

 

snap עבודה מ-2006

 

Like-an-Iceberg עבודה מ-2007

 

3000, עבודה מ-2008

 

Suspender, עבודה מ-2008

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ירושלמית  On 16 במרץ 2010 at 4:33

    http://images.google.com/images?um=1&hl=en&client=firefox-a&rls=org.mozilla:he:official&tbs=isch:1&q=Edo+period&sa=N&start=54&ndsp=18

    אולי יש איזה אמירה על המעמד הנמוך בארה"ב 🙂

  • שרון רז  On 16 במרץ 2010 at 11:15

    בהחלט מעניין, כל השלושה מעניינים, בראון, שמצחיק ששמה הוא גם "צבע חום", והיא עוסקת בזה, הסלילים פיקסלים והשלישי שעושה מין סוריאליזם מודרני אקספרסיבי, תודה על החשיפה

  • גלית חתן  On 16 במרץ 2010 at 11:41

    ירושלמית – זה נכון שיש בדמויות צד יפני, אבל אי אפשר להכחיש את העצבים. תודה על הלינק

    שרון – כיוון שיש הרבה אמריקנים אפריקנים ששם משפחתם הוא בראון, מעניין לחקור אם יש משהו שעומד מאחורי זה. אולי זה שם שניתן להם על ידי האדם הלבן מתישהו?

Trackbacks

  • […] השולחן בעמדת הקבלה נראה כמו שולחן גזירה בסטודיו לאופנה, עם אלמנטים של תפירה. מעל השולחן מככבת עבודה של דבורה ספרבר (Sperber) בשם After Mondrian. למעשה, דרכה הגעתי אל המלון הזה – היא אמנית שעובדת עם אחת הגלריות הניו יורקריות האהובות עליי, שאני מנויה לניוזלטר שלה. אנשי הגלריה נוהגים לפרגן לאמנים שלהם, ולספר על הישגיהם, ועבור ספרבר מדובר ביופי של חשיפה לקהל חוץ-אמריקני (כתבתי עליה כאן). […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: