סיפורי ברעם

זה לא פוסט פוליטי, למרות שהוא עוסק במקום מאוד פוליטי: ברעם. אי שם קרוב ללבנון, לא רחוק משלטי "זהירות, גבול לפניך". ברדיו קלטנו כמעט אך ורק תחנות ערביות, רובן נוצריות, והתאריך היה 31 בדצמבר, כך שעל הצג רצה הברכה Merry Christmas.

הגענו אל ברעם – כפר עתיק בגליל העליון שנוסד לראשונה בתקופת בית שני ושנחשף בשנת 1905 על ידי משלחת גרמנית. המטרה היתה לבקר בבית הכנסת היהודי העתיק, המתוארך לסוף המאה הרביעית-תחילת המאה החמישית (התקופה הביזנטית). זהו בית כנסת יוצא דופן, משום שלפני קיר הכניסה ישנה שורת עמודים, היוצרת אכסדרה מיוחדת. החזית המרשימה פונה לכיוון דרום, כלומר ירושלים, ועל המשקוף הימני מופיעה הכתובת העברית המעט מטושטשת: "בנהו אלעזר בר יודן", כלומר המקום נבנה על ידי בניו של אלעזר בר יודן, או שהם תרמו את הכסף לבנייה.

עוד דבר ששמנו לב אליו: מימין לכניסה יש בור מים – אומרים שהוא יועד לנטילת ידיים. לבית הכנסת לא היו עיטורים פנימיים כפסיפסים המוכרים בבתי כנסת אחרים בגליל, אולי משום שהוא מן הקדומים שבהם. לארון הקודש לא נמצאו שרידים, אך ההערכה היא כי מקומו היה בקיר הדרומי, בסמוך לפתח הכניסה.

בברעם יש בית כנסת נוסף, קטן יותר, שלא השתמר בצורה יפה כל כך. על משקוף השער שלו, שמסיבה שאינה מובנת לי נמצא כיום במוזיאון הלובר בפריז, חקוקה הכתובת העברית "יהי שלום במקום הזה ובכל מקומות ישראל, יוסה הלוי בן לוי עשה המשקוף הזה תבוא ברכה במעשיו שלום".

היישוב ברעם ושני בתי הכנסת שלו נזכרים לראשונה בשנת 1210 לספירה, בספרו של רבי שמואל בן רבי שמשון, "מסע דפלסטינא". בית הכנסת הגדול מוזכר במקורות נוספים מימי הביניים, ונראה שעשה רושם רב על מבקריו, שכן הללו טרחו לציין את יופיו הרב. למרבה הצער, רעידות האדמה הקשות שפקדו את הגליל במאות ה-18 וה-19 פגעו קשות בשני בתי הכנסת. גם הקמתו של הכפר הערבי-נוצרי בירעם לא תרמה לשימור – תושביו עשו שימוש בחלק מאבניהם לבניית הכפר.

והנה אנחנו מגיעים לסיפור הפוליטי: כל מי שמבקר בבית הכנסת בברעם, לא יכול להתעלם מחורבות הכפר בירעם, שיחד עם הכפר איקרית, ננטש ב-1948 כיוון שהתושבים האמינו כי יוכלו לחזור אליהם בתום המלחמה. זה לפחות מה שישראל הבטיחה, ועד היום היא לא מקיימת. עקורי בירעם – נוצרים מארונים – עדיין מגיעים לכנסייה שלהם, ומתפללים בה בחגים. מזה השלטונות מעלימים עין.

על משקוף הכנסייה ישנו קנגורו הנושא את צאצאיו בכיסו ומגן עליהם – מתברר שזהו סמל לכנסיה המגנה על מאמיניה (לא הצלחתי למצוא מידע על זה ברשת). טיפסנו לגג הכנסייה, ומהפתחים שלמעלה השקפנו פנימה. קצת עלוב, קצת עצוב, הרבה מרגש. זה מה שנשאר להם. זה, והרבה בתים הרוסים מוקפים צמחיה, עם שבילים-לא שבילים, ונוף מדהים של שמורת הרי מירון, שאף אחד כבר לא יראה מהחלונות.

אחרי השיטוט המוזר הזה, בכפר הנטוש, התכוונו לנסוע ליער ברעם. אלא שהמפות וההוראות לא תאמו את השילוט בשטח, ואנחנו התברברנו בדרך, ובמקור ליער הגענו לקיבוץ ברעם. השומר הצ'רקסי (?) לא ידע היכן תחילת המסלול המבוקש ביער. התברברנו עוד קצת, התקרבנו מאוד מאוד לגבול, עברנו מחנה צבאי והבנו שזה הרגע לעשות אחורה פנה.

חזרנו בחזרה לנקודת המוצא, כלומר לכביש הגישה לכפר הנוצרי, אובדי עצות. בסוף החלטנו ללכת עם השכל הישר שלנו, ולנסוע בדיוק בכיוון ההפוך למה שכתוב היה על השלט "יער ברעם". כעבור כמאה מטרים ראינו משמאלנו שלט ענק: "קבר מרדכי ואסתר". כיצד יודעים מהו מקום קבורתם, הרהרנו בקול רם – ומייד ראינו שבמגרש החנייה של הקבר, יש שלט עץ קטן יותר: "יער ברעם". סופסוף!

(בדיעבד: יש עוד כניסה ליער. פשוט חוזרים מהגן הלאומי ברעם באותה דרך שבה מגיעים, וכעבור כחצי קילומטר יש מימין שלט: יער ברעם. הדפים שהוצאנו מהאינטרנט התייחסו לנקודה הזו).

בכל אופן, התנהגנו כאילו הרכב שלי הוא ג'יפ 4X4, למרות שהוא ממש לא, ונסענו בשביל האבנים והעפר. בהתפצלות פנינו ימינה, והמשכנו להתנדנד עם הרכב עד לתחילת שטח המרעה של הפרות, שטח יחסית ישר שיש בו אפשרות חנייה לארבע-חמש מכוניות בצפיפות. עצרנו את הרכב, והתחלנו ללכת בשביל המסומן בסגול-שחור. בנקודה מסוימת נכנסנו דרך הפתח בגדר התיל, היישר אל המסלול של אסתר ומרדכי – למרות שכאמור היינו מאוד סקפטיים לגבי קיומו של המקום.

הסקפטיות גדלה ככל שחדרנו פנימה. הכול ירוק אך אפלולי, מרתק ומלא בוץ. אנחנו לבד לגמרי לגמרי. אפילו ציפורים אין פה. ממש כמו שהרגשנו בשמורת אלוני אבא, לפני קצת פחות משנה. מזל שהיו סימונים בכחול-לבן, כדי שנדע שאנחנו לא הראשונים שהולכים כאן. הדרך יורדת, ארוכה ומתפתלת, מה יהיה בסופה?

קבר. בסופה יהיה קבר.

וכך מצאנו מאוחר יותר באינטרנט: רבי מנחם החברוני כתב ב-1215 על מציאת קבר אסתר המלכה, שעל פי המסורת עצמותיה הובאו למקום בפקודת כורש. ספר נוסף משנת 1537 מספר שבתקופתו נהגו בשושן-פורים ללכת מצפת לקבר אסתר, לקרוא שם את המגילה, לאכול ולשמוח.

אין לי מושג מי האנשים שמגיעים למקום, אחד מהם שכח משקפי שמש שהיו מונחים על איזה ענף – די קריפי בהתחשב באווירה האפלולית של המקום (מי אמר פרויקט המכשפה מבלייר ולא קיבל). בסוף הגענו לקבר, כלומר לגל אבנים גדולים, ומצאנו בסמוך לו ארון מתכת נעול עם עששית בתוכו, שלט המציין כי המקום "שופץ על ידי האגודה למען קברי צדיקים", פחיות ריקות של נרות נשמה, וגם סידור וכיפה שהוזנחו ונרטבו בגשם. זה היה סיום שאין לי דרך לתאר מלבד הזוי, במובן הכי טבעי של המילה, ליום הזוי לא פחות – אך בעיקר מעורר מחשבה.

המשקוף מעל הכניסה הראשית

 

חלון בקומה השנייה של בית הכנסת

 

העמודים שנותרו בתוך חלל בית הכנסת

 

 

שרידים מהכפר הקדום

 

 

הכנסייה של עקורי בירעם. המבנה היחיד בכפר שעדיין מתפקד

 

פעמון הכנסייה

 

 

פנים הכנסייה של ברעם

 

אם הבנתי נכון, זה הקנגורו שמחבק את המאמינים

 

הנוף הנשקף מהכפר ביום חצי חורפי

 

פינה נטושה בכפר. אני אוהבת את הצבעוניות של התמונה

 

 

בית מידות נטוש

 

 

 

ברוכים הבאים ליער בירעם

 

 

טיפות הגשם נותרו על העלים מאז הלילה

 

 

קבר מרדכי ואסתר

 

נטושים

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  ביום 29 בינואר 2010 בשעה 7:05

    היופי הגלילי ניבט מהתמונות שלקחת.

  • רונית  ביום 29 בינואר 2010 בשעה 8:16

    והנסיע הבאה צפונה, עם הבנזוג או הילדים תהיה לשם. צילומים יפהפיים (הצבעים! איזה יום מושלם) ומעניינים

  • נועם  ביום 29 בינואר 2010 בשעה 9:24

    תמונות יפות מאוד. עושה חשק לרוץ לשם מיד.

  • גלית חתן  ביום 29 בינואר 2010 בשעה 9:30

    תודה רבה על המחמאות, הגליל – ובמיוחד הגליל העליון – הוא אכן אחד האזורים הכי יפים בארץ, עם עושר מדהים 🙂

  • תימורה  ביום 29 בינואר 2010 בשעה 10:09

    קנגורו בישראל! מי היה מאמין?!

    צילומים יפהפיים, וטקסט מעורר תיאבון אפילו לעירוניסטית כמוני, שמרגישה גאווה גדולה מהעובדה שהיום אגיע… תנשמי עמוק… לפארק הלאומי ברמת גן!

  • שרון רז  ביום 29 בינואר 2010 בשעה 18:04

    זה סט הצילומים הכי טוב שלך לטעמי, יצאו צילומים נהדרים, אחד אחד, מקום מרתק ביותר, צילום העץ עם הצבעוניות שאהבת, גם אני אוהב, צילום מושלם, אין יותר יפה מזה

  • גלית חתן  ביום 30 בינואר 2010 בשעה 12:28

    ת – עד הפארק של רמת גן? את בטוחה? כל כך רחוק? סתאאאם. הצבתי לעצמי משימה: לקחת אותך ליום טיול אמיתי

    ש – תודה רבה! אני ממש מתמוגגת לי פה 🙂

  • עידית פארן  ביום 30 בינואר 2010 בשעה 16:50

    ממש ממש אבל מתפעלת

    רק שכשאני יוצאת לטבע (עם האהבה הענקית, אפילו מדי שיש לי לעיר)

    אז כשאני יוצאת לטבע….כל כך כיף לי וטוב ונעים
    שאני לא רוצה לחזור
    (תקחי גם אותי, בקיצור)

  • גלית חתן  ביום 30 בינואר 2010 בשעה 17:59

    טיול שנתי לבוגרי רשימות 😉
    אהבתי!

  • שלומי  ביום 31 בינואר 2010 בשעה 9:52

    של צילומים

  • אמנון  ביום 26 בינואר 2011 בשעה 18:16

    יש בכתבה תמונות שאינן שלך.
    את חייבת לתת קרדיט על פי חוק זכויות יוצרים.
    אבקשך לעשות זאת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: