הנבואה ניתנה לירושלמים

עזבו אתכם מנחלי הצפון והדרום, את השבת הזו, או את יום החופש הבא, העבירו בירושלים!

 

–          קח אותי לטיול בירושלים.

–          לאן את רוצה ללכת?

–          למקום שלא הייתי חושבת עליו לבד.

–          אוקיי, יש לי משהו בשבילך.

–          מה?

–          רחוב הנביאים.

–          זה הרחוב שקרוב לאנה טיכו ולמרכז הרב קוק, ושיש בו את בית הספר האמריקני?

–          כן.

–          הייתי שם. יש עוד מקומות מעניינים ברחוב הזה?

–          בוודאי.

–          יאללה.
 
רחוב הנביאים הירושלמי החל את דרכו תחת השם "רחוב הקונסולים" – כיוון שהיו בו קונסוליות, בתי חולים, מוסדות חינוך ודת ובתי מגורים מפוארים. 1,600 מטרים נסללו בסוף המאה ה-19, כחלק מהיציאה מהחומות, ותור הזהב שלו נמשך עד 1917, עם נפילת שלטון האימפריה העות'מאנית בישראל.

השם "רחוב הנביאים" ניתן ב-1924, תקופת המנדט הבריטי. מעמד ההחלטה על השם כלל את נציגי שלוש הדתות – נצרות, יהדות ואסלאם – והוא מבטא רעיון שבני כל הדתות יכולים להזדהות עמו. יחד עם זאת, האגדה הירושלמית מספרת כי מקור השם הוא בקברו של נבי עוכשא, השוכן ברחוב שטראוס הסמוך, ואשר על פי המסורת המקומית כולל בתוכו את קבריהם של שלושה נביאים – מוסלמי, יהודי ונוצרי.

במאורעות תרפ"ט החלה ההידרדרות במעמד הרחוב, והוא פוצל לאזור יהודי ואזור ערבי. מאז הקמת המדינה ועד שחרור ירושלים ב-1967, כלומר כשהעיר היתה מחולקת, קו התפר עבר במזרח רחוב הנביאים וחצה אותו בין מדינת ישראל לבין ירדן.

היום הרחוב חי על תהילת העבר, ועל הקרבה למגוון רחב של אתרים חשובים ומרתקים בעיר.
 

משרד החינוך והתרבות (הנביאים 34)

שוכן במבנה שהיה בעבר בית החולים האיטלקי, ואם תשימו לב למגדל הפעמונים שלו, תראו שהוא מזכיר את הפלאצו וקיו בפירנצה. ואכן, זה היה מקור ההשראה של האדריכלים האחים לואיג'י ואנטוניו ברלוצי, שהגיעו מאיטליה כדי לתכנן את הבניין בסגנון פלורנטיני רנסאנסי. חלונות קמורים, עיטורי אבן וסמלי אצולה איטלקיים ממסעי הצלב מאפיינים את המבנה שבנייתו הושלמה ב-1919. גדר הברזל המקורית, הקיימת עד היום, מעוטרת אף היא בסמלים כמו נשר מכונף, גאורגיוס הקדוש הורג הדרקון, הזאבה מניקה את התאומים רמוס ורומולוס, ועוד.

בית החולים פעל בסך הכל כ-20 שנה, עד 1939, ושימש גם כמוקד פעילות ותפילה לקהילה האיטלקית בירושלים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החרימו הבריטים את הבניין, והשתמשו בו כבית חולים צבאי וכמפקדה מחוזית של חיל האוויר המלכותי. במאי 1948 הצליח ארגון "ההגנה" להשתלט על המבנה, ובמלחמת העצמאות הוא שימש כעמדה קדמית וכנקודת תצפית של צה"ל. מאוחר יותר הוחזר המבנה למסדר הנזירות האיטלקי, וב-1963 הוא נמכר לממשלת ישראל – ומאז משמש את משרד החינוך והתרבות (הייתי שם פעם בהיותי חיילת. לא מצליחה להיזכר מדוע. אולי קשור להרשמה לפסיכומטרי בזמן הצבא).
 


 
הנציגות בירושלים של הפטריארכיה האורתודוקסית הרומנית

נציגות כמעט עמומה של הכנסייה הרומנית, אשר בשל קרבתה לפטריארכיה האורתודוקסית היוונית והאחווה איתה, כפופה לסמכותה המקומית. בשנת 1935 הוקמה הכנסייה הרומנית (שבטי ישראל 46), על מנת לייצג את הכנסיה הרומנית-אורתודוקסית. בראש המיסיון עומד ארכימנדריט, ופועלת בו קהילה קטנה של נזירים ונזירות, שכפי הנראה מתגוררים במבנה הזה (ראינו שניים, אבל לא היה לי נעים להציק בשאלות).
 

 

הקונסוליה האתיופית (הנביאים 38-40)

בית מידות ארוך ומרשים, שנבנה בין השנים 1925-1928. באופן צנוע משהו, חלקן העליון מכוסה בפסיפסים צבעוניים, שהבולט בהם הוא דמות האריה – סמל שושלת קיסרי אתיופיה, אשר החשיבו עצמם כצאצאי שלמה המלך ומלכת שבא (סתם אנקדוטה: גם בפירנצה אוהבים מאוד אריות). היילה סלאסי, קיסר אתיופיה, ביקר בבניין פעמים אחדות בשנת 1936, כאשר ארצו נכבשה על ידי איטליה הפשיסטית – והוא נמלט לארץ ישראל. כיום הבניין משמש למגורים (חבל, לא?).
 

 

 
מגרש הרוסים – רחוב מונבז

לא אכביד ואספר פה את כל תולדות המקום, אך אספר כי רחוב מונבז הקצר – על שם מונבז השני מלך חדייב, בנה של הלני המלכה – יוצא מתוך רחוב הנביאים עד לבית המעצר של מגרש הרוסים.

המבנה המרשים הראשון היה אכסניה לצליינים הרוסים, וכיום נמצא בו משרד החקלאות (איזה בזבוז, אבל זו לא הבעיה האמיתית). במבנה השני, הכנסייה הרוסית, אני מקווה שאתם רואים את הכתובת שזעזעה אותי עמוקות.

מכאן לקח אותי לבן זוג למרכז הפלאפל התימני המפורסם, בנביאים 48 (אחר כך קראנו ברכילות של מעריב שגם שרי אריסון באה לאכול שם מנה. מעניין מי סיפר לה על המקום). המוכר שם נותן לכולם לימונדה עם עראק, סיפר לי הבן זוג, ואני, בהיותי שונאת לימונדה, חשבתי שהעונג העראקי ייחסך ממני. איפה. קיבלתי כוסית עראק קטנה, ולא היתה דרך להתחמק. עשיתי "לחיים" עם כולם, וכמעט נחנקתי. אין ספק, החלק המזרחי שלי רדום בעניינים כאלה. לפחות הפלאפל היה מצוין.
 

 

המכון השבדי לתיאולוגיה (הנביאים 58)

את המבנה הזה ראיתי כבר כמה פעמים, אבל סופסוף אני יודעת מהו. קוראים לו "בית תבור", והוא נבנה בשנות ה-80 של המאה ה-19 על ידי האדריכל והארכיאולוג החובב קונרד שיק – מגדולי אדריכליה, בוניה וחוקריה של ירושלים באותה תקופה. את השם של הבית, שאותו בנה לעצמו, לקח מספר תהילים: "צפון וימין אתה בראתם; תבור וחרמון בשמך ירננו" (פרק פט, פסוק יג).

מה בדיוק עושים במכון השבדי לתיאולוגיה, חוץ מלחגוג בערב ה-24 בדצמבר יחד עם כל הסקנדינבים – לא הצלחתי לברר.
 

 


מתחם הכנסייה האתיופית (אתיופיה 10)

פנייה קטנה ימינה (אם צועדים כמונו, ממזרח למערב), ואתם ברחוב אתיופיה החמוד והשקט (האמת, הזכיר לי קצת את הרחובות הקטנים של המושבה הגרמנית). מתחם הכנסייה, אשר מוקף חומה, נבנה בשלבים בין השנים 1874-1901. במרכז המתחם ניצבת הכנסייה העגולה הזו, הבנויה בדגם כנסיות אתיופיות, ומסביב מגורים לנזירים ולנזירות. הכתובת על השער בשפת געז: "ניצח האריה משבט יהודה", מנציחה גם את מנליק השני, קיסר אתיופיה, שעלה לשלטון ב-1889.

כדי להיכנס לכנסייה עצמה יש להוריד נעליים, והרצפה כולה מכוסה בשטיחים. מדובר במבנה שהתנועה בו מעגלית, כאשר מימין לכניסה נמצא חדר התפילה, ובמרכז במות גבוהות ומכוסות שמסתירות הכול, כלומר אין מבט מלא על הכנסייה. בדיוק בחלק הזה נגמרו לי הבטריות במצלמה, למרבה הצער, אז יש רק שתי תמונות מבפנים. 
 
 


ביקור חולים (הנביאים 53)

בית החולים נוסד בעיר העתיקה ב-1867, ויש לו שני מבנים עיקריים – ברחוב הנביאים (מרפאות ביקור חולים, תמונה ראשונה), וברחוב שטראוס (בית החולים ביקור חולים, תמונה שנייה).

לרחוב שטראוס הגיע בית החולים לאחר מלחמת העולם הראשונה. במבנה הניאו קלאסי משולבים גם יסודות מודרניים, כמו השער בסגנון אר-דקו. דלתות הנחושת עוצבו בשנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי זאב רבן,  ממורי בצלאל. אדריכל: צבי ברסקי.

בנובמבר 2007 רכש ארקדי גאידמק את הבעלות על בית החולים תמורת 32 מיליון דולר. ההתרסקות שלו הובילה להפסקת תקציבים למקום. נהיה בלגן.

 
 
 

 Jerusalem alliance church ministry & center (הנביאים 57)

נראה כמו מבנה נטוש. אם מישהו יודע משהו, קדימה.
 

 

הדסה (רחוב שטראוס)

ראו את השלט: בית הבריאות של נתן ולינה שטראוס לבני כל הגזעים והדתות. האין זה מחמם את הלב?
 

 

בית פרס (רחוב קטן היוצא מרחוב שטראוס)

בית זה נבנה ב-1909 על ידי ישעיהו פְרֶס ז"ל, ממייסדי שכונת זכרון משה, ממייסדי הסתדרות המורים בארץ, ממייסדי החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, מראשוני מסדר "בני ברית" בארץ. מחנך, חוקר וסופר. מחבר האנציקלופדיה ארץ ישראל, ופרסומים רבים בחקר הארץ בכלל וירושלים בפרט. רעייתו, מרים פְרֶס ז"ל, מהסופרות הבודדות בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 אשר כתבו בעברית.

ובחיי, עד שקראתי את השלט, לא שמעתי – על שניהם – אף פעם. ועליה אין אף מילה בגוגל. כנראה שצריך לדעת מתי לחיות ואת מי להכיר.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שחר  On 22 בינואר 2010 at 15:48

    את נכס.

  • ג'וליאנה  On 22 בינואר 2010 at 18:28

    הרחוב הזה הוא ממש חלק מהילדות שלי. אני זוכרת את עצמי הולכת עם סבתי שמסבירה לי על המבנים.
    אני חושבת שהמבנה הלא ידוע הוא כנסיה ואכסניה של יהודים משיחיים. בזמנו הייתה לי חברה שבן זוגה היה בן הקהילה.

  • שלומית  On 23 בינואר 2010 at 21:34

    בפעם הבאה קפה עלי.
    תזכרי

  • גלית חתן  On 23 בינואר 2010 at 23:26

    שחר – תודה תודה, הסמקתי

    ג'וליאנה – תודה על המידע, אני אבדוק את זה מחר

    שלומית – אזכור! אבל כאמור, יש עוד איזה פוסט-שניים ירושלמיים שמחכים לפרסום ושנכתבו לפני ההזמנה 🙂

  • עמרם  On 24 בינואר 2010 at 13:23

    הכוונה כמובן לסדרה המופתית "היכל הכלים השבורים" של דוד שחר, ול"קיץ ברחוב הנביאים" שפותח את הסדרה. כל בתי הרחוב הנזכרים כאן מפויעים בה, ועוד הרבה הרבה שנשכחו פה

    אגב, הרחוב מככב גם בספרי פנחס שדה, ובעיקר ב"על מצבו של האדם" שבו קפה פת (שנקרא אצל שחר "גת") ממלא תפקיד

    נדמה לי שבאורח פלא הרחוב הזה ממשיך לשמר איזה ניחוח קוסמופוליטי, רב-דתי ורב-לאומי, שאיפיין את ירושלים המנדטורית

  • איתי  On 24 בינואר 2010 at 14:03

    אכן רחוב מלא מקומות קסומים. בשל כך, ובשל מיקומו המרכזי, הכל נמצא בסכנת הכחדה, גימוד או אוטוסטרדיזציה. תושבי הרחוב (וירושלמים ואוהבי אדם אחרים) מנסים להחזיק מעמד: http://haneviim.sustainable-jerusalem.org/index.html .
    למתעניינים בפרטים יש הרבה מידע והכוונה הלאה בויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91_%D7%94%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D .
    לפני שנתיים הרחוב היה אחד ממוקדי אירוע "בתים מבפנים". בתקווה שגם באירוע הבא יהיו גם מפניני רחוב הנביאים, מומלץ לבדוק מדי פעם או להירשם לעדכון באתר האירוע: http://www.batim-jerusalem.org/ .

  • גלית חתן  On 24 בינואר 2010 at 15:02

    תודה רבה על כל המידע המעשיר

    כפי שציינתי כאן במובלע, כבר כתבתי על רחוב הנביאים בעת אירועי "בתים מבפנים" בשנה שעברה, ולכן לא התייחסתי הפעם לכל המקומות.

    לגבי המבנים שלא עברו שימור, ושזהותם וחשיבותם למרקם הרחוב בתקופות מסוימות נמחקו מהתודעה ולא טופלו על ידי הרשויות – זה מצריך פוסט נפרד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: