הנבחרים1

 

בעקבות המדור האהוב עליי eclectibles מהמגזין How to spend it, החלטתי לנסות לעשות דבר דומה – לבחור דברים שמצאו חן בעיניי, להציג אותם כאן ולספר עליהם קצת. מקווה שתיהנו.
 
1 מאפינס מתוקים, תרתי משמע, של תמר רגב, שמפעילה את "תמר על ההר" (מושב סלעית, ליד כוכב יאיר) ושעובדת הרבה עם בצק סוכר. כעולה משמו, בצק סוכר הוא מתוק. יש לו ריח וניל, הוא מיוצר בצבע לבן שנהבי, ולצביעתו משתמשת רגב בצבעי ג'ל איכותיים. לידיעה: בצק הסוכר מהווה שכבת הגנה האוטמת את העוגה מהאוויר, ולכן היא תשמור על טריותה כשבוע.

2 חדר במלון יוקרה. לפחות פעם אחת בחיים, אתם חייבים את זה לעצמכם, ולא משנה איפה המלון. הטיפ: להגיע מחוץ לעונה (שזה פחות או יותר עכשיו). אם תעשו זאת, תוכלו גם לבחור במלון 4 כוכבים ולשדרג לחדר גדול יותר, ועדיין המחיר יהיה לא יותר גבוה ממחיר חדר "נורמלי" בעונה.

3 חפתים של טיפאני'ס, 46 פאונד (מחיר מבצע מטורף במקום 210 פאונד).

4 הספר luxury fashion branding, מאת אושה אוקונוקוו, מציע ניתוח אסטרטגי של עסקי היוקרה, כולל מיתוג ושיווק (גם אינטרנט), כלים להבנת התנהגות צרכנים, טקטיקות קמעונאות, שיטות להתאמה אישית ללקוח ועוד. מבוסס על מחקרים ועל ניסיון בשטח. מחיר רשמי: 48 דולר.

5 תיק של המותג הגרמני ara. מגיע גם בשחור. להשיג בחנות נעלי הנוחות Caravelle Shoes (רעננה), ובחנויות נבחרות.

6 מגפי כיווצים אלגנטי בקווים נקיים של המותג דניאל השטר, 599 שקל. להשיג ב-Caravelle Shoes.

7 מסקרה רוטטת Pulse perfection של מייבלין ניו יורק. מדובר במסקרה עם מנוע (!) שהטכנולוגיה שלה מחקה את תנועת הזיג-זג של היד בעת מריחת מסקרה, 700 רעידות זרות בדקה למקרה שתהיתם. לשים מסקרה, אגב, לוקח פחות מדקה. במהלך ינואר נמכרת ב-75 במקום 125 שקל.

8 סדרת ציורי הדיוקנאות היהודיים של אנדי וורהול – בתמונה אתם רואים את פרנץ קפקא – הוצגה לראשונה במוזיאון היהודי בניו יורק (1980). אפשר היה למצוא בה את השחקנית שרה ברנהרד, המלחין ג'ורג' גרשווין, המדען אלברט איינשטיין, הסופר והפילוסוף מרטין בובר וראש ממשלת ישראל גולדה מאיר. באפריל האחרון ראיתי את הסדרה בפריז, בתערוכת רטרוספקטיבה לוורהול, והתלהבתי כמו ילדה קטנה. עכשיו מתברר שהיא נתרמה לבית התפוצות על ידי אספן אמנות יהודי אמריקאי. בעתיד (זמן מעורפל של יחצנים) היא תוצג באחת מהגלריות החדשות במוזיאון.

9  שעון שנוצר ב"קוביה" – סדנה חווייתית לעיצוב מוצר, 12-15 מפגשים בבית האמנים בתל אביב. לא נכתב באתר מיהו יוצר השעון, והיכן אם בכלל ניתן להשיגו.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  ביום 18 בינואר 2010 בשעה 7:02

    למרות שאני לא מאוד מתחבר לכל מיני אביזרי יוקרה ויוקר ומעדיף לחיות עם הדברים הבסיסיים הרי שבכל זאת, תמיד מעניין כאן אצלך
    מאפינס זה אוכל טעים, לזה אני אשמח, נשמע טוב…
    את כנראה גם צודקת לגבי מלון יוקרה פעם בחיים
    עם חפתים מזל שאין לי מה לעשות, גם לא עם תיק או מגף כיווצים, נשבע לך שאני קורא בפעם הראשונה את המושג הזה… הספר די מעניין, המסקרה הרוטטת עושה קונוטציות, השעון חביב ויפה אבל הסדרה של וורהול היא הכי מעניינת, לא בטוח שאני זוכר שהיה דבר כזה, מסקרן ביותר

  • מרית  ביום 18 בינואר 2010 בשעה 8:02

    תמיד כשאני נכנסת לאתר שלך אני מרגישה כמו הנסיך הקטן. זאת כוכבית לגמרי אחרת אצלך. (וגם אני כמו שרון לא ידעתי על קיומם של מגפי כיווצים 🙂

  • בת מלך  ביום 18 בינואר 2010 בשעה 8:08

    הטעם שלך יוקרתי ויקר, ולא לטעמי, אפשר להשיג דברים הרבה יותר יפים הרבה יותר בזול וליהנות הרבה יותר מזה שהשגתי דברים יפים מאוד בזול מאוד. אבל הרעיון של הקוביה מדליק לגמרי ותודה לך עליו.

  • גלית חתן  ביום 18 בינואר 2010 בשעה 8:38

    שרון – שמחה שמצאת פה עניין, זה בדיוק האתגר מבחינתי, להצליח להגיע גם למי שאינו "הקורא הקלאסי" (יש דבר כזה בכלל?)
    (אני מרגישה עכשיו כמו אבירמה גולן)
    בכל אופן הסדרה של וורהול בולטת כשונה על רקע יצירתו הרחבה, מסקרן אותי איך תוצג פה בארץ

    מרית – איזה כיף!!!!

    בת מלך – הטעם שלי פועל על פי אסתטיקה ולא מחיר, מה שאומר שהרבה פעמים אני לא מממשת אותו בחיים האמיתיים. שמחה שאהבת את הרעיון של קוביה, גם אני נדלקתי עליו 🙂

  • שלומית  ביום 18 בינואר 2010 בשעה 9:07

    מה טוב בחפתים.
    זה מסוג הדברים שנבראו כדי ללכת לאיבוד.

    קפקא חתיך מתמיד, המגף מהמם ואני רוצה את המסקרה הזאת, ולילה במלון עילית

    לאלתר

    חורף טוב

  • שלומי  ביום 18 בינואר 2010 בשעה 11:32

    טיילתי בספרד הגעתי עד לסאן סבסטיאן הבונבוניירה. ולא היה מקום לישון. נאלצנו לקחת מלון יקר יקר המון כסף לא זוכר כמה אבל המון.
    נגיד כמו ארבע לילות במקום רגיל. החדר היה באמת מיוחד. אז מה כשישנו לא ממש הרגשנו את יופיו. בבוקר שילמנו וזה די ביאס….

    אבל הראש שלך בסדר

    שעונים אני אוהב

  • גלית חתן  ביום 18 בינואר 2010 בשעה 11:49

    שלומית – גם אני אף פעם לא הבנתי את עולם החפתים. אבל הם נראים טוב… שמחה שבכל השאר יש לנו טעם דומה

    שלומי – בעניין התשלום אני מבינה אותך לגמרי, לכן המלצתי לנסוע מחוץ לעונה. עשיתי את זה, והיה מוצלח מאוד. נכון שלא תמיד מנצלים את החדר מספיק, אבל זה כבר עניין של בחירה

  • למיכל  ביום 18 בינואר 2010 בשעה 21:27

    אין משהו בדולר?

  • איתמר  ביום 18 בינואר 2010 בשעה 21:32

    מלמעלה

  • רונה  ביום 19 בינואר 2010 בשעה 17:20

    מה עם המגף השני? אותו כסף? או שמדובר בזוג מגפיים, ושההגדרה "מגף" היא ממשפחת ה"נעל", "מכנס", "משקף" ?

  • גלית חתן  ביום 19 בינואר 2010 בשעה 19:00

    א – אתה משעשע
    ר – תודה על תיקון העברית. אם כי אני יכולה להגיד שזו היתה מחווה לארץ המגף 😉

    טוב טוב אני אתקן

להגיב על גלית חתן לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: