אוגוסטה בדצמבר

 

–          סגור.

–          מה?

–          סגור, אני עולה במדרגות לבדוק את הדלת השנייה.

–          נו?

–          גם סגור.

–          אוי, חבל.

–          חבל, בטח חבל. אמרתי לך שהיינו צריכים לצאת יותר מוקדם.

–          אמרת גם שפתוח עד חמש.

–          כן אבל מתברר שזה עד אחת, ומאחת עד חמש זה לקבוצות.

–          אבל עכשיו עשרים לאחת.

–          בטח לא היו אנשים, אז הם סגרו מוקדם.

(הוא: מצלם מבחוץ)

–          אוף, אתה יודע כמה שנים רציתי להיות פה? חמש או שש, מאז שדוד שלי סיפר לנו באיזו ארוחת חג על התצפית שיש כאן.

(הוא: ממשיך לצלם)

–          מה עושים?

–          אני אבדוק באינטרנט הסלולרי, נשארה לי קצת סוללה.

–          רגע, יש לי פה את הטלפון שלהם.

(בחיים לא כתבתי טלפון של כנסייה בדף הכנה לטיול. תמיד יש פעם ראשונה, והיא אפילו מתגלה כאפקטיבית). מחייגת.

– Hello?

– Yes?

–  We are here at the church, and it's closed, but it's suppose to be open, right?

– yes, yes, wait there, I'm coming with the keys.

– Thank you!

 

כעבור שתי דקות מגיע גבר עם צרור מפתחות, שאחד מהם גדול, מתאים לדלת הכבדה של הכנסייה.

–          Thank you very much

–          תיכנסו, תיכנסו.

–          תודה.

–          זה חמישה שקלים לאדם, כולל המגדל. בדרך כלל פתוח עד אחת, אבל אני אחכה פה עד שתרדו למטה.

–          תודה רבה!
 
הרעיון להקים את כנסיית העלייה לשמים הפרוטסטנטית על הר הזיתים בירושלים, או בשמה העממי "הכנסייה של אוגוסטה ויקטוריה", נולד בשנת 1898. הקיסר הגרמני וילהלם השני הגיע אז לביקור בארץ הקודש בלוויית אשתו, הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה. לבקשת הקהילה הפרוטסטנטית דוברת הגרמנית, הבטיח הקיסר לבנות על הר הזיתים בית הבראה במיוחד לחולי המלריה, וכן אכסניה לעולי הרגל הנוצריים. כעבור תשע שנים מונחת אבן הפינה לאכסניה ולכנסייה. כעבור שלוש שנים חנוכת בית.

כעבור עוד ארבע שנים מסיימים סופסוף את הבנייה, מלחמת העולם הראשונה פורצת, והמקום הופך למושב המטה הכללי של הצבא הגרמני-טורקי. אלא שב-1917 המקום נתפס על ידי האנגלים, ובעשר השנים הבאות הנציב העליון ופקידיו מנהלים מכאן את שלטון המנדט באזור. ב-1927 הכנסייה ניזוקה ברעידת אדמה חזקה שפקדה את ירושלים – 6.25 בסולם ריכטר. בעקבות הרעש עבר מעונו של הנציב לבית מחניים. הנזקים תוקנו רק כעבור שישים שנה, ואז גם שוחזרו עבודות האמנות והושבו למצבן המקורי.

נעבור לתקופה שאחרי מלחמת השחרור, ל-1949: הצלב האדום פותח במבנה שהיה פעם אכסנייה בית חולים לפליטים פלסטיניים. בשנה לאחר מכן, ברית האיחוד הלותרנית העולמית בשיתוף סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם נטלו לידיהם את ניהול בית החולים. ב-1996 עבר המקום הסבה לבית חולים מיוחד למחלות סרטן ואף-אוזן-גרון.

בחזרה לכנסייה – היא ניצבת באחד המקומות הגבוהים ביותר בירושלים, 850 מטר מעל פני הים. היא בנויה בסגנון וילהלמיני-ביזנטי, כלומר הקו הגרמני ניכר בה היטב. גם ההשקעה בצד הוויזואלי ניכרת: הדבר היפה ביותר כאן הוא ציורי התקרה – הציור המרכזי הוא "המשיח אדון העולם", שבו מתואר ישו הקם לתחייה. בידו סמלי אלפא ואומגה, והוא מוקף בארבעת סמלי האוונגליסטים, רבי המלאכים ו-12 השליחים.

עוד מושכים את תשומת הלב – הפסיפסים באפסיס ובקשתות שמעל במת המזבח הראשי. עבודות הפסיפס נוצרו על ידי האמנים שפר ופפנשמיט בסדנת פול&וגנר בברלין. לבקשת אוגוסטה ויקטוריה, פסיפס האפסיס מתאר את ישו הנישא על ענן השמימה (הספר החמישי בברית החדשה, מעשי השליחים, פרק א). פסיפסי הקשתות בבית המקהלה מתארים את הערצת שלושת המלכים (מתי, פרק ב', 1-12) וצליבת ישו – התחלת וסיום חייו הארציים. בחלק התחתון של בית המקהלה נמצאים סמלי בני המשפחה הקיסרית.

העוגב הפנאומטי (מופעל על ידי לחץ אוויר) נבנה בשנת 1910 בפרנקפורט – כלומר ממש בקרוב חגיגות מאה שנה, ואולי הדבר יבוא לידי ביטוי בקונצרטים שנערכים פה מדי פעם בשבתות. בכל מקרה, לפני שמאחלים עד מאה כעשרים, כדאי לדעת שהעוגב נשמר במצבו המקורי והוא יחיד במינו באזור. ציורי התקרה של יציע העוגב מציגים את הקיסר וילהלם השני והקיסרית אוגוסטה ויקטוריה, לבושים בסגנון ימי הביניים. החיבור לאבירי הצלבנים בא לתת ביטוי לרעיון של הפיכת ירושלים לעיר נוצרית (על פי אנשי הכנסייה, הרעיון נזנח בתחילת המאה ה-20. פחות דת לריב איתה).

הלאה, למגדל הפעמונים. 50 מטר גובה, 250 מדרגות, הגעתי למעלה כמעט בלי להתנשף. מבסוטה מעצמי. 360 מעלות של נוף ירושלמי, נוף ישראלי ונוף פלסטיני. הפעמונים – שתודה לאל לא צלצלו – מכוונים לצלילים סול, סי, רה ומי. הכיוון הזה שעוזר להם להתמזג יפה עם צלילי הפעמונים של כנסיית דורמיציון הנראית למרחוק, ושל כנסיית הגואל בעיר העתיקה (שם טרם הייתי).

מדוע דווקא הן? כי שתיהן כנסיות לותרניות שלקיסר וילהלם השני ולאביו פרידריך השלישי הייתה נגיעה להקמתן, לעיצובן ולפעילותן. במילים אחרות, יש לנו פה שלישיית כנסיות שקשורות זו בזו, ואכן, באוגוסטה ויקטוריה מפנים את המאמינים הנוצרים לתפילות שנערכות בהן.

למי ששואל עצמו מדוע הביקור, ומדוע הפוסט, אומר כך: הכנסיות השונות הפועלות בישראל, הקשר ביניהן והקרקעות שבאחזקתן – זה נושא שמעניין אותי מאוד. נכתבו עליו הרבה ספרים וכתבות, אבל אין כמו טיול במקום עצמו כדי להבין את רוח הדברים, ולקבל אותם ממקור ראשון.
 
אגב, כשירדנו למטה השעה הייתה אחת וחצי, והוא אכן חיכה לנו.

המבנה המרכזי

 

 

בדרך לכנסייה

 

 

הכניסה הראשית לבית החולים

 

 

מדרגות הכניסה ליציעי הכנסייה

 

 

 

חלונות הכנסייה

 

 

 

הבמה המרכזית

 

התקרה המרכזית

 

"העיר הקדושה ירושלים", בדמותה ימי ביניימית, מוקפת בארבעה מלכי תקופת מסע הצלב

 

 

פסיפס ישו

 

 

 

העוגב שחוגג יומולדת 100

 

 

 

עבודת פסיפס

 

 

 

חלל הכנסייה במבט מהיציע

 

 

 

 

 

כיפת הסלע, מהצד המזרחי של ירושלים

 

עדשה רחבה

 

 

הכפר א-טור, הצמוד למתחם הכנסייה ובית החולים

 

 

 

החצר הפנימית של בית החולים

 

 

 

הפעמונים המפורסמים

 

 

איך יודעים מתי זה סי ומתי זה סול?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: