אתה רוצה תמונה עם גמל?

מזמן לא היתה פה קצת אמנות, כזו שתופסת לי קודם את העין ואחר כך את הלב:
 

התערוכה: Color in Motion

מי מציג: ריבה זהר, תערוכת יחיד

איפה: גלריה עמליה ארבל

זמנים: עד 25 בדצמבר ב-11:30

טכניקה: שמן על קנבס

מה יש: הציורים של זהר מתאפיינים במוטיבים אמנותיים ודקורטיביים כאחד, כלומר הם מודולריים וניתן לחוות אותם בצורה שונה מכיוונים שונים (אופקית ואנכית. בולט במיוחד בתמונה הראשונה). בחדר הפנימי של הגלריה מוצגות יצירות יותר "נאיביות" – ציורי נוף תל אביביים, ציורי טבע ועוד, בהם היא שואב השראה מהאמן אנרי רוסו (Henri Rousseau).

זהר, ילידת ישראל, בילתה את ילדותה וחלק גדול מחייה באוסטרליה. היא בוגרת לימודי תכנון ערים ועיצוב פנים. במסגרת עבודתה כאדריכלית עיצבה בנקים, משרדים, בנייני שגרירויות ובתי כנסת. כיום היא פועלת אמנית ואדריכלית עצמאית. בשנת 2008 הציגה תערוכת יחיד ראשונה בגלריית הוראס ריכטר ביפו.

מה משך אותי: הצבעוניות העזה. מזכיר לי קצת ציורים של אח שלי, במיוחד הציור הראשון, מהתקופה שהוא עוד צייר.

 
 

התערוכה: יודאיקה טוויסט

מי מציג: בועז קידר, אבי בירן, רועי אלבז, טל צור, חאגית שמעוני

אוצר: דניאל ויימן

איפה: בית התפוצות

זמנים: 31 בדצמבר עד אפריל 2010

מהות: עיצוב עכשווי לחפצי יודאיקה מסורתיים

מה יש: יוצרים ומעצבים ישראלים חקרו את המקורות היהודיים, ונתנו להם ביטוי חדש. השינוי הזה יוצר מתח מסוים אצל המתבונן – לפניו חפץ מוכר אך עם זאת שונה מאוד מהקיים, נוטל משמעות מחפץ מוכר אחר, נטול קשר לדת. כמו בתמונה – ג'ריקן נטלה.

בתערוכה יוצגו גם עיצובים של פמוטים וחנוכיות מודרניים ומודולרים, צלחות לשולחן ליל הסדר, כלים הממחישים את טקס קבלת השבת כמו כוס קידוש, פמוטים, כלי לחלה ומפה, ומיצב וידיאו ליצירת חוויה מיסטית-יהודית, תוך שימוש בשלוש תפילות מרכזיות במחזור התפילה היומי, המהוות כמנטרות בדרך להתעלות הרוחנית: שמע, קדיש ושמונה עשרה.

מה משך אותי: כשהייתי חולה במחלת הנשיקה הייתי כל כך אומללה, דקה מבית חולים שממש לא רציתי להגיע אליו. בשבועיים הראשונים בקושי עמדתי על הרגליים, הליכה לשירותים היתה משימה קשה ביותר. ברגעים ההם הבנתי את האנשים החולים שמוכנים להיאחז בכל דבר: גם אני הייתי מוכנה לכל, רק שלא יאשפזו אותי.

לכן, כשאבא שלי דחף לי נטלה ואמר לי להתחיל ליטול ידיים כל בוקר (בלי שום ברכה), אפילו לא התווכחתי כמו בימיי הבריאים והטובים. פשוט התחלתי לעשות את זה. ועד עכשיו לא הפסקתי – פשוט כי תחושת הקרירות של המים על פרקי הידיים מאוד נעימה בבוקר. לפעמים יש לי נקיפות מצפון על בזבוז מים, אבל הן עוברות מהר. הנטלה שעיצב אלבז מוציאה את הרצינות מהעניין ומחזירה אליי את השעשוע.
 
 

 

התערוכה: DNA Reproduction

מי מציג: חוה לב, תערוכת יחיד

אוצר: אריה ברקוביץ'

איפה: גלריית בית האומנים, תל אביב

זמנים: מ-7 בינואר עד 31 בינואר

טכניקה: צילומי נגטיב מבוימים, בעזרת בובות פלסטיק, נייר חודר אור, השתקפויות וטיפות מים.

מה יש: נושאים אוניברסליים מתורגמים אל תוך עולמה הפנימי-אישי של לב – כוח ההרס האדיר של הקוסמוס, ובתוכו דילול משאבי כדור הארץ, מועבר בעבודותיה של לב דרך ניגודים שונים בצורה אסתטית להפליא. היא לא מבקשת לשפוט או להתרעם – קצת חבל, האמת – אלא פועלת מתוך הסכמה בלית ברירה של שותפות לגורל.

לב יוצרת את הצילום דרך שלוש נקודות מבט – המצלמה, החומר והשתקפויותיו ומבט הצופה עצמו. עבודת הצילום "הגמל באנטרקטיקה", המופיעה כאן, מציירת עולם שלאחר ההיפוך הקוטבי, שבו הקרחונים הצפוניים נמסו, מימי האוקיינוסים עלו וגעשו, הוריקנים וסופות נוגסים בחופי כדור הארץ והאוקיינוס והמדבר נפגשים והופכים לאחד. גם בעבודה "השועל האדום" מתמודדת החיה עם העולם החדש.

התערוכה חושפת עולם של ניגודים קוטביים, ניגודים בין הציור לצילום וניגודים בין אור לאור חוזר. לב משתמשת בהבזקי אור, הבלחות צבע, תנועה קפואה, שיכפול ממדים ושכפול פני השטח, והתוצאה היא מציאות מדומיינת שבה הצופה מוזמן לפענח כיצד החלה ההתרחשות ומה יהיה הדבר הבא.

לב, 48, היא ילידת ירושלים ובת למשפחה דתית. החלה את דרכה כאחות במיון ובמחלקת הטראומה. הייתה שחקנית כדורגל מצטיינת. בוגרת בית הספר לאמנות קלישר בתל אביב. בין תערוכותיה: "הילדות" בגלריה אנטיאה בירושלים, מוזיאון עין הוד, ותערוכת הציור "שתיקת הכבשים" בצוותא תל אביב.

מה משך אותי: זה אולי קצת אידיוטי, אבל אצלנו בבית תפס המשפט "אתה רוצה תמונה עם גמל?" מהפרסומת לקפה שחור, ומאז כל מה שיש בו גמלים שובה אותנו מייד. התמונה הראשונה של לב שראיתי היתה זו של הגמל. בתמונה עם השועל מה שמשך אותי זו הצבעוניות שלו מול השחור והאפור, וגם העצב שיש בה.

הערת שוליים: כמובן שכאשר היינו בסיני סידרנו לעצמנו תמונה עם גמל. אפילו יותר מאחת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  ביום 22 בדצמבר 2009 בשעה 8:58

    התערוכה התחתונה, בתחתית הדף, בבית האמנים, היא כנראה העליונה ביותר כאן בפוסט והיא מסקרנת
    אגב לא יודע מה זה נטלה…

  • שלומי  ביום 22 בדצמבר 2009 בשעה 13:20

    נראה מעניין
    תודה על האינפורמציה
    איפה התמונה עם הגמל, איפה?

  • גלית חתן  ביום 22 בדצמבר 2009 בשעה 17:46

    שרון – גם אני הכי מחבבת אותה… לפחות בינתיים. נטלה זה הכלי קיבול שאיתו דתיים נוטלים ידיים

    שלומי – איך פםפסת את הגמל הכחול תגיד לי? והג'ריקן של הנטלה, לא מזכיר לך אווירה מדברית?

  • שלומית  ביום 23 בדצמבר 2009 בשעה 9:17

    מקסימה

    מדרש יפה ל והיה מחנך קדוש.

    והגמל.. שיקח אותי למדבר ומיד.

  • גלית חתן  ביום 23 בדצמבר 2009 בשעה 10:32

    מאחלת לך כל מה שאת מאחלת לעצמך
    שמחה שאהבת את הנטלה

  • שלומי  ביום 23 בדצמבר 2009 בשעה 12:04

    איפה איפה איפה איפה איפה
    הגמל מסיני!!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: