Nesher-ke

 

אחד הזיכרונות החזקים ביותר שיש לי מרמת הגולן הוא של הנשרים בגמלא. מעט מאוד פעמים בחיים יצא לי לראות בעלי חיים "ותיקים" חופשיים בטבע – ואם מוציאים מהחשבון את הטיול בקניה, בכלל אין צורך באצבעות כף יד אחת. הנשר, שהורגלנו לחשוב עליו כעל מלך העופות, הוא בין הבודדים שעוד אפשר לראות פה בלהקות מבלי לחכות שלוש שעות בשיחים עם משקפת.

הגעגועים לעוף ההורס (אך לא דורס! מדובר באוכל נבלות) הובילו אותי לביקור חוזר ברמת הגולן. אמנם בגמלא יש גם עתיקות, ומסלול הליכה מאתגר, אבל אני באתי רק למטרה אחת. רצה הגורל, ורק אחרי שהשלמתי את כל מה שיש לגמלא להציע, ממש בישורת האחרונה, באתי על סיפוקי: מעלינו דאה בגובה נמוך יחסית נשר גדול, וסוף סוף הוציא ממני קריאות התפעלות חסרות פשר, שעיקרן – וואו, וואו, וואו.

(אין לי מצלמת סופר זום משוכללת, אז תיאלצו להסתפק בקישור לתמונות הנשרים המדהימות של יורם שפירר)

הנה מה שלמדנו בגמלא: נשר גדל תוך שלושה חודשים מ-200-280 גרם ל-6-8 ק"ג, כלומר מגיע למשקל של נשר בוגר וגם לאותה מוטת כנפיים. מבחינת מבנה הגוף, אין הבדל בין נשר לנשרה, ואין שום דרך להבחין ביניהם מלבד כרומוזומים. הם גם מאוד שוויוניים בגידול הגוזלים, ונשארים זוג לכל החיים.

נשרים מתחילים "לעשות ילדים" בגיל 4-5 (גיל הזקנה של נשר: 35). רק 15% מהביצים שורדות לכדי נשר בוגר. גוזל נשרים שפרח מהקן מכונה פרחון. ביוני 2006 היו בגמלא 105 נשרים, בדצמבר 2006 120 נשרים, ביוני 2007 – 48 נשרים ובדצמבר 2007 – 35 נשרים. הסיבה: הרעלות גדולות שהתרחשו במהלך התקופה (בשר בקר מורעל). המון נשרים בוגרים מתו, וליחידת חילוץ גולן שהגיעה לחלץ גוזלים לא תמיד היה את מי להציל.

אנקדוטה: במאי 2005 התרחשה הרעלת נשרים ברעל מסוג "טמיק". ביולי 2007 הורשע במעשה חקלאי ממושב דישון, שנגזר עליו קנס של 7,000 שקל או 70 ימי מאסר, ובנוסף ציוותה עליו השופטת לחתום על התחייבות כספית בסך 7,000 שקל להימנע מלעבור עבירות דומות במשך שנתיים. מעט מדי, הלא כן?

לא רק הרעלה היא בעיה. על מנת להגן על הנשרים באזור, חלק מעמודי החשמל מצופים בחומר אדום מבודד למניעת התחשמלות. גם לטייסי חיל האוויר אסור לטוס מעל נחל דליות ונחל גמלא בגובה של פחות מאלף רגל.
 

 

הכלוב הזה הוא חלק ממהלך מורכב להעלאת אחוזי ההישרדות של הנשרים: לאחר ההטלה, איש החברה להגנת הטבע יורד בסנפלינג, לוקח את הביצה ושם אותה באינקובטור, שנשלח לגן החיות התנ"כי בירושלים. לאחר שהגוזל בוקע הוא נשלח לחי בר בכרמל, שם הוא מואכל ללא מגע יד אדם, כדי למנוע החתמה. בגיל 4 חודשים הגוזל מובא לכלוב של גמלא, שם הוא נמצא זמן מסוים עד שניתן לשחרר אותו – כיום יש בכלוב 14 נשרים משלוש עונות קינון.

אגב, יש מקום גם לאורחים: לנשרים אין בעיה לטייל בין מדינות, ובגמלא יש נשר שהגיע מאוניברסיטת סופיה בבולגריה ונמצא כאן כבר חצי שנה.
 
 

הפוחלץ הוא "סיסרא" הצעיר (9.3.07-28.4.07), שגדל בקן במצוקי השמורה. בהיותו בן 50 יום נצפה אחד מהוריו (כאמור, אי אפשר להבחין בין נשר לנשרה) כשהוא מאכיל אותו, ולאחר מכן מתנדנד ואינו עומד יציב. תוך כמה דקות הוא התמוטט וצנח לתחתית ערוץ נחל גמלא. פקחי השמורה מיהרו לאסוף אותו, אך הוא מת תוך זמן קצר. במקביל ירדו פקחים בסנפלינג אל הגוזל, אך גם הוא לא שרד. בנתיחה שלאחר המוות התברר כי רעל קטלני (מפגרים שהורעלו) הוא שגרם למות ההורה והגוזל.
 
 

מנזר בדיר קרוח, כפר מהתקופה הביזנטית (לפני 1500 שנה), קרוב למצפור הנשרים. משמעות השם דיר בערבית היא מנזר, ומכך הסיקו שהכפר היה נוצרי – מבנה הכנסייה שבתמונה שונה מרוב הכנסיות שנמצאו בארץ, ודומה לאלו שנמצאו באזורי הבזלת של ירדן וסוריה (רק שהסורים לא ישמעו את זה וישתמשו במידע כנימוק לטובתם).

בכל מקרה, המנזר כולל מלבד כנסייה גם חצר המרוצפת בלוחות אבן. בקיר המזרחי של החצר ישנו פתח שמעליו כתוב ביוונית: האל של גרגוריוס הושע ורחם אמן.
 

 

עומדים על הר, משקיפים על העיר העתיקה גמלא. לשם אנחנו צריכים להגיע? כן, בהחלט כן.

העיר גמלא מוזכרת בתלמוד כעיר מוקפת חומה מימי יהושע בן נון. אולם השרידים כאן הם מהיישוב שהוקם בתקופה ההלניסטית (מאה שנייה לפני הספירה) על ידי יהודים שעלו מבבל. מתיאוריו של יוסף בן מתתיהו אנו למדים שהעיר נבנתה על ראש גבעה תלולה מאוד, מוקפת צוקים, שרק בנקודה אחת מגיע אליה שביל, מן הרמה המקיפה אותה. זהו השביל המוליך לגמלא גם כיום.
 

 

לרגע חשבנו שאולי במקום לטפס בחזרה נוכל לקחת טרמפ – אבל לא. היום לא. למה יש לי הרגשה שבדרך כלל לא? בכל אופן, באופן מפתיע לא היתה לי אחר כך התכווצות שרירים. אולי למתיחות מדי בוקר בחודשיים האחרונים הייתה השפעה?
 

 

בליסטראה – מכונת ארטילריה המשגרת קליעי אבן. המכונה מורכבת משתי זרועות שנתונות בחבלים מפותלים, כאשר המכלול נתון בתוך מסגרת עץ ומתכת. מפעיל המכונה יכול לשלוט בכוח פיתול החבלים ובעוצמת השיגור. טווח שיגור הקליע הוא למרחק של כ-400 מטר, כאשר משקל הקליעים נע בין 800 גרם לעשרות קילוגרמים. ברוב המקרין הופעלו הבליסטראות לצורך הפגזת שטח ולהרס ביצורים.

שחזור הבליסטראה נעשה על פי תיאורו של ויטורביוס ועל פי שחזורו של מארסדן. בין אלו שניסו לתקוף את גמלא: המלך אגריפס השני, והמצביא הרומאי אספסיאנוס בשני ניסיונות בהפרש של כמה ימים.
 

 

בית הכנסת היה מבנה מפואר שניצב בכניסה לעיר. כפי הנראה הוקם בראשית המאה הראשונה לספירה, בימים בהם בית המקדש עדיין היה קיים, והוא בין בתי הכנסת הקדומים ביותר שהתגלו בארץ. בתוכו התגלו אבני בליסטראות וראשי חץ רבים, המעידים כי סערת הקרב עם הרומאים עברה גם כאן. בסמוך לבית הכנסת ישנו מקווה טהרה, ששימש את תושבי העיר.
 

 

 

 

נופים בשפע. בפעם הבאה נגיע עם משקפת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On 26 באוקטובר 2009 at 8:10

    וטוב שאת מטיילת, בזמן שאני יושבת על הספה (שאינה חיננית אפילו רבע מאלה שהצגת פה לא מזמן)

  • איתמר  On 26 באוקטובר 2009 at 11:09

    ושל תמונות. כמה חבל שאני לא מטייל

  • גלית חתן  On 26 באוקטובר 2009 at 12:11

    אני לא מבינה למה אתם לא מטיילים… לארגן לכם טיול עם הסעה והדרכה? תביאו רק בקבוק מים?

  • שחר  On 26 באוקטובר 2009 at 22:42

    אהבתי "עוף הורס".
    אני יכולה גם לבוא לטיול שאת מארגנת?

  • מיכל  On 26 באוקטובר 2009 at 22:44

    לי כמו מבצע.

    הפוסט מרתק, ואתר התצלומים נפלא.

    תודה

  • גלית חתן  On 26 באוקטובר 2009 at 23:02

    ש – ברור שמוזמנת! מעניין מה יהיה היעד…

    מ – לטייל זה לא מבצע, זה הכל בראש. בחיי. אני יודעת. זה היה גם בראש שלי 🙂 בכל אופן שמחה שנהנית.

  • שרון רז  On 27 באוקטובר 2009 at 11:39

    הצילום העליון והצילום עם העץ העירום והסלעים, במיוחד זה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: