סבבה בטאבה – סיפור בתמונות (3)

מדי פעם שומעים אזהרות: מסוכן לנסוע לסיני (עכשיו דווקא מזהירים מפני הודו). אבל בטאבה לא הרגשתי שום פחד. ממש לא. הרגשתי רק את החופש, כי אנשים כל הזמן מחייכים. לא כי מישהו אמר להם, לא כי מישהו שילם להם, אלא כי יש פה כל מה שצריך לחופשה של ניתוק מהמציאות. לתיירים אפילו מחכים ספרים באנגלית על מיטות השיזוף. חשבתי מה היה קורה אילו היו ספרים בעברית. כנראה גורלם היה זהה לזה של הספר שנח במזוודה שלי (פוסט ראשון, פוסט שני).

taba03 by you.
(צולם בסלולרי תוך כדי תנועת גלים קלה)

לא רק מערסלים אני מפחדת (ראו פוסט2) אלא גם מרחצה משותפת עם דגים, ואפילו הם צבעוניים ויפים. מי יודע איזה דג גדול יבוא אליי עכשיו ויפתח עליי את הפה? ואולי הדג הפרפרי שראינו בלילה מתחת לפנס יבוא גם באור יום? לא הייתי רוצה לפגוש אותו מקרוב! הבנזוג, משום מה, למרות שאינו חובב ים ואינו ותיק ים, לא מוטרד בכלל מהדגים. הוא חושב שזה מקסים. אני חושבת שאצוף לי קצת ואעצום עיניים. זה מרגיע.
taba08 by you.

taba06 by you.

taba07 by you.

SDC11166 by you.

(שלוש דוגמאות לסחורות, ומבנה הקניון של המלון)

בפעם הקודמת שביקרתי בסיני לא היה לי כסף כמעט בכלל, ולא היה איתי כרטיס אשראי. במילים אחרות: החנויות המקסימות עם המזכרות המצריות שאני כל כך אוהבת – בלובר, האגף המצרי הוא ההיילייט מבחינתי – היו בבחינת לראותן בלבד. הפעם החלטתי לפצות את עצמי, ובגדול. כדי לא להרגיש גרידית, קניתי גם מתנה להורים. אגב, בשדה התעופה העבירו את פסל נפרטיטי שלי (נברטיטי בלשון מקומית) שיקוף על גבי שיקוף. לא האמינו לה ולי שבסך הכל מדובר באישה שנושאת את ראשה בגאון.
SDC11230 by you.

SDC11231 by you.

(אם אוכלים לא מצלמים? פחחח)

ארוחת צהרים אחרונה אצל המצרים, ודווקא אז אכלנו שניצל וצ'יפס ופיצה. נו, מילא. העיקר שהפחית מקומית והדג טומן בחובו לחם מעולה. אה, וגם סופסוף לא הכריחו אותנו לנקות את הידיים בכניסה עם הסבון ההיגייני הזה שלא שוטפים במים.
SDC11239 by you.

(ואם זו בכלל נאקה? איך יודעים להבדיל?)

באחת הפרסומות האהובות עלינו, במקרה היא לקפה שחור, הבדואי שואל את איש העסקים במבטא כבד: "אתה רוצה תמונה עם גמל?". ובכן, עכשיו יש לנו הרבה תמונות עם גמל.

SDC11187 by you.
זהו. צריך להיפרד מכל היופי הזה. ושכל אחד יפרש את התמונה הזו, שצולמה מהמרפסת, לפי האסוציאציות הפרטיות שלו. להתראות בפעם הבאה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On 18 בספטמבר 2009 at 7:06

    עברתי על כל הטרילוגיה (משלימה פערים מאחד השבועות המטורפים בתקופה האחרונה) והיא מקסימה – רואים שנהנית(ם) 🙂
    שנה טובה }{

  • דב  On 18 בספטמבר 2009 at 7:35

    יכולה להתחיל גם
    בשלושה סיפורי מסע
    בתמונות מרהיבות
    כמו פנטזיה
    שכמו תמיד
    יותר טובה
    ממימושה.

  • גלית חתן  On 18 בספטמבר 2009 at 11:15

    אכן היה מהנה, ואכן הפנטזיה כמעט תמיד יותר טובה ממימושה. כבר מחכה לדבר הבא, שמי יודע מתי ואיפה יהיה

  • תמר מצפי  On 19 בספטמבר 2009 at 10:43

    כל הכבוד גלית את חיה נכון, אבל תשתדלי להנות יותר ופחות לצלם ולחשוב על חומר לבלוג, תתנתקי באמת

  • שרון רז  On 19 בספטמבר 2009 at 16:24

    הצילום העליון מעביר המון יופי

  • עידית פארן  On 19 בספטמבר 2009 at 17:00

    לא יודעת מי התחיל עם הג'לית הזה
    אבל זה יפה
    למרות שאת גלית, גלית וזהו

  • גלית חתן  On 20 בספטמבר 2009 at 15:41

    תמר – בדרך כלל אני באמת מתנתקת, אבל זה לא קשור אצלי למצלמה

    שרון – שמחה שאהבת. גם אני אוהבת להתבונן בו

    עידית – הקצין במעבר הגבול התחיל עם זה, פקידי הקבלה במלון המשיכו, והאמת היא שדווקא מצא חן בעיניי 😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: