סבבה בטאבה – סיפור בתמונות (2)

SDC11162 by you.

לסיני נוסעים כדי להירגע, ליהנות מהשקט, להתבונן בהרים הגדולים, לטבול במים השקופים, להתמכר לחופש. יום אחד גם אני אצליח לעשות את כל זה, אולי, אבל באופיי אני כבר לא מזמן לא פריקית בשאנטי. אמנם החדר במלון, המרפסת המצוינת והחוף המסודר (היה קשה למצוא מיטות מוצלות, אבל הצלחנו!) עזרו לי קצת בעניין, אבל ברור לי: אני עדיין לא שם. אגב, לא קראתי ספר בחופשה הזו. אני לא קוראת ספרים בחופשות. גלריות דווקא כן.
SDC11175 by you.
בהילטון טאבה יש 450 עובדים ו-440 חדרים, מתוכם 346 במבנה העיקרי ו-94 בכפר נלסון שקרץ לי יותר מפעם אחת – צריכה לבדוק אותו בהזדמנות. בכל אופן, כמו ארבע עונות השנה, גם כאן יש ארבע קבוצות עיקריות של תיירים: ישראלים, מצרים, מזרח אירופים ומערב אירופים. אנחנו נפלנו על המזרח אירופים. מלבדם אבחנו משפחה אחת הולנדית/גרמנית ובריטי אחד. טוב, היה גם מיעוט ישראלי. אבל רוב בני עמנו מגיעים לפה בפסח. יציאת מצרים? בדיחה.

הרבה אנשים מגיעים לכאן לצלול – יש אפילו מרכז צלילה בינלאומי שעובד עם המרכז באילת. אבל אני, אפילו שנורקל שכחתי להביא. שלא לדבר על מזרן הים שקבלתי פעם מזמן ועדיין תקוע באריזה שלו. מה יהיה איתי?
taba01 by you.

אחרי האוכל עולים ללבוש בגד ים, ויורדים למטה. שלט ביציאה מהמלון לכיוון הבריכה: "אנחנו ניקוי לבריכה. בריכה תהיה מרוקן בארבע וחצי". אישה אחת שיוצאת אחרינו ורואה את השלט פונה אל איש המגבות ומודיעה לו: "יו האב א מיסטייק. דיס איז א מיסטייק! ווי יו רייט לייק דיס?". בעלה מנסה להרגיע: מה, את עושה להם שיעור בעברית? אבל היא תוקעת בו מבט שגורם לו לתפוס בזרוע של איש המגבות, לגרור אותו אל השלט, ולהדגים לו את הטעויות מילה אחרי מילה. אנחנו מסתלקים משם לפני שהשיעור נגמר. מזל שלקחנו את המגבות בזמן!
taba04 by you.

SDC11229 by you.

taba022 by you.

–          בוא לפה.

–          לא, אסור לעשן שם.

–          אבל יש מאפרה!

–          אתה לא רואה שיש שלט "אסור לעשן"?

–          מה, אני יודע לקרוא ערבית?

(דו שיח בבר של המלון, ריינבואו)

כמעט על כל שולחן, בריינבואו וגם בחדר האוכל ובלובי, הוצב שלט קטן: "תודה לכם שלא מעשנים". קשה היה לפספס את זה, אלא אם הסיגריות האסורות גוזלות את כל הפוקוס של המחשבות. האמת היא שממלון ש-25% מהאורחים שלו בשנה הם ישראלים, היינו מצפים לא רק לכוונות טובות בעברית, אלא גם למישהו שיעשה הגהות. או שאולי הם חושבים שזה חינני?
SDC11222 by you.

SDC11224 by you.

בהילטון טאבה יש כמה מסעדות. מרחבה היא כנראה האותנטית שבהן – מספיק לראות את קבלת הפנים. רק הרמקול הענק נראה לגמרי לא שייך. אפרופו רמקול, גיליתי שאני ממש אוהבת מוזיקה מצרית, והגוף שלי מתעקש להגיב לה. חבל שלא מכרו בשום מקום דיסקים.
SDC11194 by you.

אני פוחדת מערסלים – תמיד זה נראה לי עסק לא בטוח, שיכול לקרוס אל הקרקע בכל רגע נתון. ומאז שדוד שלי באמת קרס פעם עם הערסל שלו ונקע את הכתף וחטף עוד כמה זפטות, אני לא עולה על ערסלים בכלל. אבל בטיול הלילה הזה בין שבילי המלון גיליתי אומץ לא ברור. והתמונה הזו היא רק ההתחלה.

המשך יבוא מחר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרית  On 17 בספטמבר 2009 at 15:28

    כל הכבוד על הישיבה על הערסל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: