נשות הברזל – ביקור בסטודיו 33

אל הבנות המקסימות של "סטודיו 33", מאיה בינקין ודניאל אורזינגר, הגעתי בסוף יום עבודה מפרך. רוב בתי העסק בסביבה כבר נעלו את דלתותיהם, אם כי בחוץ היה עדיין חם, ואפילו מעט רועש. בקומה השלישית של בניין תל אביבי מקסים המיועד לשימור גיליתי – אחרי בלבול קל, אין שלט בכניסה – שאפשר להימלט מכל התלאות והמטלות, להשתחרר מהעייפות ומהכבדות. כל מה שצריך זה בית אקלקטי, טאץ' אירופי, חזון, אופטימיות והרבה חיוכים. בקיצור, התעוררתי לחיים.

את הסיפור של סטודיו 33 אני רוצה לספר לכם בעזרת התמונות המצוינות שצילם, במיוחד לבלוג, הצלם המוכשר שלומי יוסף. מקווה שתיהנו מהפרויקט הזה כמו שאני נהניתי ממנו.

 

 

A דניאל אורזינגר הגיעה לישראל משוויץ לפני 22 שנה, ותוך זמן קצר התחתנה. אימא לארבעה ילדים, מעצבת פנים בהכשרתה, עוסקת 20 שנה באמנות, אבל את הסטודיו פתחה רק לפני חמש שנים. "זה היה מקלט בשבילי, למרות שתמיד היה לי חדר עבודה בבית", היא מספרת. "לפני שנתיים התגרשתי, ומאז אני מתייחסת לזה כאל עבודה ממש, ולכן מאיה נכנסה לתמונה. אני מוכרת עבודות לאנשים פרטיים, ויש עבודות שלי באוספים של בנק לאומי ובנק דיסקונט. עבודה אחת, זו עם הדבורה, תצא מפה בקרוב ותעבור לסטודיו שבו עובדים עם בטון".

 

 

B מאיה בינקין הגיעה מלונדון לתל אביב לפני שנה וחצי. לא תצליחו להבחין בזה במבטא שלה, גם אין לה כמעט בעיות שפה, וזאת בזכות אביה הישראלי (ההורים גרושים). הפעם הראשונה שהיא דיברה בעברית, היא נזכרת, הייתה עם אספן אמנות ישראלי מוכר, למרות שהאנגלית שלו מצוינת.

"בלונדון סיימתי תואר ראשון בסנט מרטינס ותואר שני באמנות עכשווית במוסד סותביס. אחרי הלימודים, בגיל 25, עבדתי בגלריה הלונדונית White Cube. כשהגעתי לארץ חיפשתי את עצמי וניסיתי עבודות שונות, כי לא כל כך רציתי להישאר בתחום האמנות. עבדתי, למשל, בחברה שמפיקה סרטוני אינטרנט. את דניאל הכרתי כשכנה שלי בנווה צדק". היום עובדת מאיה בחצי משרה במוזיאון נחום גוטמן, וביתר הזמן היא עוסקת בשיווק ובאוצרות בסטודיו.

 

 

C החברות הייתה עוד קודם, אבל השותפות בין השתיים החלה לפני חצי שנה. "קשה להיכנס למקום ולא להתאהב", מסבירה מאיה מה הקסים אותה בסטודיו (שאז עוד לא נקרא 33). "זו פינה שקטה באמצע העיר, בית אקלקטי עם טאץ' אירופי. חשבתי שלדניאל יש דבר מדהים בידיים, ושכדאי להפעיל את המקום, להחיות אותו ולפרסם את העבודות שלה. לעשות את העבודות זה הצד הקל, לשווק זה משהו אחר" (דניאל מהנהנת בהסכמה). "לכן לקחתי על עצמי להפעיל את המקום, ולשווק אותו".

 

 

D הכניסה אל הסטודיו, שבדרך כלל מדלגים עליה בקלות אלא אם הסטודיו סגור, היא מתחם צר ובו לוח בית ספר ישן עם גירים – המבקרים מוזמנים להשאיר חותם. בפנים, החלל הגדול של הסטודיו נראה קצת כמו סלון, עם מוזיקת רקע רגועה. יש גם חלל קטן שהוא כמו משרד, ומטבח אמנותי לא פחות מיתר חלקי הסטודיו – מעליו שורת קופסאות מתכת ישנות. "הגישה פה היא שדברים צריכים ויכולים להשתנות כל הזמן", מסבירה מאיה. "אפשר לבוא לפה פעם אחת, ואז לבוא שוב אחרי חודש ולראות איך דברים משתנים או מתקדמים".

 

 

E אחת הגאוות הגדולות של השתיים היא שסטודיו 33 הוא הראשון במדריך arti שאינו גלריה. מדובר במדריך שיוצא אחת לכמה חודשים, ופורש את תמונת המצב האמנותית בתל אביב. במסגרת שיתוף הפעולה, הסטודיו פתוח לקהל בכל יום ראשון בין השעות 17:00-21:00 – כולם מוזמנים להתרשם מהעבודות, ואולי גם לתפוס שיחה עם דניאל. בעניין השילוט החסר, מאיה מבטיחה שבימי ראשון ניצב על המדרכה כן ציור עם שלט הכוונה. למה אין שלט קבוע? "כי אני לא רוצה לעשות מהמקום הזה shop".

 

 

F בשישי ובשבת הקרובים, 11 ו-12 בספטמבר, ישתתף סטודיו 33 באירועי ART-TLV ויתפקד כסטודיו פתוח. "אנחנו במיקום לא רע", אומרת מאיה, "ליד גלריה מיצג (אנחנו שולחים לקוחות אחד לשני) ובית מאני, וגם גלריה זומר לא רחוקה מפה".

 

 

G תהליך העבודה המשותף בסטודיו כלל הרבה ניסוי וטעייה. בקיץ, למשל, התקיימו על הגג הופעות חיות (בעיקר ג'ז) שזכו להצלחה גדולה. "זה לקח המון זמן ואנרגיות, אז הפסקנו", אומרות השתיים בעצב. היו גם חוגים לילדים שהושקעו בהם מחשבה ויצירתיות, אבל גם עם זה הוחלט להפסיק. מה שכן ממשיך, ובהצלחה מרובה, זו "סקירת הפופקורן" – הקרנת סרטים המלווה בהרצאות של מאיה. "כדי ליצור אווירה מיוחדת לפני ההרצאות וההקרנות", היא מספרת, "אנחנו שמות נרות לאורך המדרגות ומסביב לחלל הגדול, ויש גם פופים, כיבוד ומוזיקה".

אחרי החגים תתחיל כאן סדנת כתיבה עם תמי זר – מתנה מקסימה לחגים שאתם יכולים להעניק לחברים טובים או לקרובים אהובים. בעיקרון, הסדנאות בסטודיו מתאימות ליעד 20 משתתפים (בקבוצות הילדים היו 12 בכל פעם).

 

 

H "העבודות שלי הן אמנם מברזל", אומרת דניאל, "אבל האווירה מזמינה נחמה. אני אוהבת את החלודה ואת הדברים שיוצאים ממנה – אין לי סבלנות לחכות שהברזלים יחלידו, אז אני משתמשת בחומצה. אחר כך אני פותחת ורואה איזה צורות יצאו, לפעמים לוקחת לכה ומדגישה דברים שחשובים לי. חוץ מזה, אני עושה הרבה ניסיונות וממציאה דברים, למשל הדפסים של חרקים או של תפוח רקוב על בדים (מוציאה תיקייה ענקית ומציגה את הבדים). בינתיים הם מחכים שיקרה איתם משהו".

 

 

I החרקים הם באמת אחד האלמנטים שחוזרים הכי הרבה בעבודות של דניאל. מקורות ההשראה שלה, היא מספרת, מגוונים. "יש לי למשל ספר מלונדון ששוקל 8 ק"ג, של רוקח מהמאה ה-17 שנתן לכל מיני אנשים מכל העולם לצייר חרקים ועוד אלמנטים מהטבע. אגב, נחשים ועכבישים אני לא מציירת, לא יכולה להתקרב אליהם בכלל". מקורות השראה נוספים הם פוסטרים ישנים מאוד של בתי ספר, למשל כאלה המציגים לתלמידים את הזבוב או את היתוש המצוי. "אנשים יודעים שאני אוהבת דברים כאלה, אז כשהם מוצאים הם מביאים לי".

 

J טווח המחירים לעבודות של דניאל נע בין 4,000-5,000 שקל ל-22 אלף שקל לעבודות הגדולות. בימים אלה  היא שוקדת על כמה עבודות קטנות יחסית, כדי שגם אנשים צעירים יוכלו לרכוש אותן – המחיר צפוי לעמוד על 1,300-1,400 שקל. אגב, מדובר במתנת חתונה שווה וייחודית, שמגיעה יחד עם מסגרת. "יש עבודות שאני מאוד נקשרת אליהן, ויש עבודות שפחות נוגעות בי", מספרת דניאל, "אבל אני מוכרת את כולן כי צריך להתפרנס. מחיר הוא לא רק עניין של גודל, אלא גם של איך אני מרגישה כלפי העבודה".

ובכל זאת, יש עבודה שלא תמכרי?

"אנחנו לא כל כך רוצות למכור את The journey – עבודה שאהובה על שתינו. זו עבודה מאוד נשית, למרות שברזל הוא אלמנט גברי".

 

 

K "אצלנו אין קוליות ופוזה, פה רואים את העבודות בנחת", אומרת דניאל. "אפשר לספוג את האמנות, ואין לחץ ש'הבחורה מאחורי הדלפק' תספור את הזמן עד שתצאי". התערוכה הראשונה של דניאל בסטודיו הוצגה לפני שנה. "היה כאן ממש פקק, מפוצץ", נזכרת מאיה. "וזה כשעוד לא היה בסטודיו מזגן, והמנורות היו של 500 וולט ולא של 250 כמו היום. אני הזעתי כמו אחרי מקלחת ולא הייתי היחידה, ובכל זאת אנשים לא רצו לעזוב".

 

 

L מה קורה כשאין השראה ואין יצירתיות? דניאל: "יש ימים שאני מסתובבת פה במעגלים ואז חוזרת הביתה וב-21:00 בא לי רעיון. ואז אני חוזרת ועובדת פה לפעמים עד הבוקר, רואה את האור בחוץ ונוסעת למכולת לקנות אוכל, להכין סנדוויצ'ים לילדים". מאיה: "אני באה בבוקר, ומגלה שנעשתה פה מהפכה".

 

 

M אחת הפינות האהובות על מאיה ודניאל היא דווקא השירותים של הסטודיו. "עבדנו על העיצוב שלהם לילה שלם", מספרת מאיה. "בשלב מסוים אחת מאיתנו הייתה על הברכיים, והשנייה עמדה עליה. היה שווה את המאמץ".

 

 

N חלומות לעתיד? הפרויקט הבא, אומרת מאיה, הוא להציג עבודה של דניאל בבית האמנים. בשלב יותר רחוק רוצות להגיע גם לחו"ל – בשוויץ כבר מוצגות כמה עבודות של דניאל, אבל השתיים דוחות את ההתרחבות האירופית עד שיתבססו קצת יותר. מחשבה בלתי ישראלית בעליל.

סטודיו 33, יהודה הלוי 33, תל אביב. אתר הבית.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 8 בספטמבר 2009 at 9:07

    "מודעות אמנותית, קהילה והתפתחות אישית בסביבה חברתית נעימה"
    "בה כל ילד יחווה התפתחות וגדילה אישית"

    אפעס, קצת מופלץ כזה, לא יודע, קשה לי לגמרי לפרגן , לא בטוח למה, אולי זה משדר לי איזו יאפיות סמוייה, האמת היא שראיתי באתר את המחירים של ה"אירועים" והפעילויות וזה לא גבוה כמו שחשבתי שזה יהיה, מפתיע
    אולי הכל בגלל המשפט הזה שעשתה מהר 4 ילדים ואז התגרשה ופתחה את המקום ועשתה אמנות ומצאה את עצמה, לא מבין למה לעשות מהר 4 ואז להתגרש, תעשי 1 ואז תתגרשי, סליחה שאני נכנס לחיים האישיים שם
    בכל אופן, מעניין שהבאת, זה גורם לחשוב, ואפילו אם גם להתרגז קצת, לפחות מעורר…
    אני אוהב את הצבעוניות שם, של העבודות וזה, לא בטוח שאת העבודות עצמן

  • אורית עריף  On 8 בספטמבר 2009 at 10:47

    משהו אצלן לא עושה לי את זה.
    האמנות שלהן והמקום שלהן, כפי שבאים לידי ביטוי בתצלומים ובטקסט, יפה מדי, נעימי, נח.

    מחליק מעלי כמו פלסטיק ולא מצליח לאתגר, לגעת, לרגש.

  • אסתי  On 8 בספטמבר 2009 at 10:58

    ונעים ונחמד ומרחיב את הלב.

    אבל, בהמשך לאורית עריף, זה בדיוק ההבדל בין עיצוב לבין אמנות.
    מעוצב. נעים. יפה. נחמד. ערוץ החיים היפים במלוא יופיו ונעימותו.
    אבל זהו. זה לא אמנות וגם לא מתעסק באמנות. שזה בסדר גמור. אם זוכרים את המגבלות. כי מה רע בלהכניס קצת יופי ונעימות ואסתטיקה לחיינו?
    אחלה יוזמה. כן ירבו.

  • גלית חתן  On 8 בספטמבר 2009 at 11:02

    אם אני אחליף את הקטגוריה של הפוסט לעיצוב, זה יהיה מתאים יותר בעינייך?

    ובאשר לערוץ החיים הטובים – זו כל כך לא התחושה שקיבלתי אצלן. יותר מתאים לדבא על כיוון השאנטי הנעים.

  • מיכל  On 8 בספטמבר 2009 at 11:51

    הבלוג שלך הוא עונג צרוף בשבילי

    באשר להבחנה עיצוב או אמנות – אני רואה כאן עיסוק בתחומים עיצוביים עם מענה שהוא בכוון אמנותי דוקא – דוקא ה'עיצוב' פחות קיים כאן 🙂 (וגם באתר שבלינק)

    נראה מקום מקסים בכל מקרה

  • דב  On 8 בספטמבר 2009 at 12:19

    להיצמד להגדרת היוצר
    את עבודתו.
    בשירה, למשל, אך ורק הכותב
    מחליט אם זה שיר.
    לדעתי הכלל הזה חל בכל
    שדה האמנות.
    ואילו אנו הצופים/הקוראים
    יכולים לשנות הגדרות מפה
    ועד הודעה חדשה
    מה שלא בהכרח
    יהפוך אמנות לעיצוב.
    מבחינתי – כאחד שהסתובב
    מהבוקר בתחושת כאוס, רק לקרוא
    ולהביט בצילומים ופתאום
    הכל מסתדר כי אפשר
    ליצור הווייה יש מאין – זו אמנות.
    למגיב הראשון, כנראה
    בתוקף מקצועו, אישה עם ארבעה
    ילדים היא "מבנה לשימור".
    מומלץ להעריך אותה על האומץ
    בויתור על מנעמי "הקסם הבורגני"
    והליכה ל – "שום מקום"
    שנראה על פניו מקסים.

  • אלה מאיר  On 8 בספטמבר 2009 at 12:47

    לשרון רז שכותב: "אולי הכל בגלל המשפט הזה שעשתה מהר 4 ילדים ואז התגרשה ופתחה את המקום ועשתה אמנות ומצאה את עצמה, לא מבין למה לעשות מהר 4 ואז להתגרש, תעשי 1 ואז תתגרשי, סליחה שאני נכנס לחיים האישיים שם"
    אלוהים, איזה גבב של שטויות. מה אתה אומר על לחשוב טיפה לפני שאתה מקיש על המקלדת?

    ובקשר לאמנות שאת מציגה, אולי הייתי קונה שם חולצה או משהו כזה. הן לא משכנעות אותי מעבר לכך.

  • שלומי  On 8 בספטמבר 2009 at 14:39

    לפגוש נשים אירופאיות
    זו קלאסה אחרת
    הייתי מציע לכולם לגשת לראות לפגוש
    בלי קשר לקניית אומנות
    אינטלגנטיות נעימות חייכניות אלגנטיות פשוטות
    נעים נעים נעים
    גם החלל גם המפגש

  • שרון רז  On 9 בספטמבר 2009 at 11:20

    ל-אלה מאיר- אני מודע לכך שזה מאוד פרובוקטיבי מה שכתבתי, אבל זה מה שאני חושב, ואני עומד לחלוטין מאחורי זה, זה סטייט אוף מיינד, שלה, אחד, אמא שרוצה ועושה 4 ילדים, לא אחד, לא שניים, לא שלושה אלא ארבעה! כלומר צריכה להיות החלטה בוגרת מאחורי זה, אבל אז היא עוברת פתאום מטאמורפוזה ו"משתנית" והופכת את חייה ונכנסת לסטייט אוף מיינד אחר, של הגרושה היוצרת, ומשליכה מעליה את כל החיים הקודמים, היא לא היחידה, ולי זה נראה סוג של זיוף, טעות, וגם חוסר אחריות, לעבור כה בקיצוניות ממצב אחד לשני, אז כן, אני מאמין בזה, זה מה שאני חושב, שלא צריך לעשות 4 ילדים אלא אם כן את ממש ממש בטוחה שאת רוצה 4 ילדים לתמיד, אחרת אפשר להסתפק באחד או שניים ואז לעצור רגע, לחשוב, לבחון, שוב, האם זהו הגבר שאת רוצה לחיות איתו את שארית חייך, היא גילתה שלא, זה מאוד ברור, ומאוד טבעי, כי זוגיות לא מחזיקה הרבה שנים, אבל ראבאק, כל מה שאני אומר הוא שתחשוב, שתרגיש, שלא תמהר לעשות 4, אבל היא עשתה, ולהתערב בענייניה הפרטיים זה לא, אבל לקחת ולהצביע כאן על משהו כללי שכדאי ללמוד ממנו אז כן
    חוץ מזה, שאני בז לאנשים כמוך שבאים וישר פוגעים עם משפטים כמו "גבב של שטויות", לא מוצא חן בעינייך אז תעני לעניין, לא כתבת שום תשובה לעניין אלא רק נכנסת בי, ואני בז למי שסתם נכנס בי, ביי ביי לך

  • אלה מאיר  On 9 בספטמבר 2009 at 13:13

    אתה צודק: השתלחתי בך בגסות סצם כי הייתי במצב רוח עצבני.
    אני מצטערת ומבקשת סליחה.

  • גלית חתן  On 11 בספטמבר 2009 at 10:55

    במרחק כמה ימים, אני חייבת להודות שאני עדיין מופתעת מעוצמת התגובה שלך, שגרמה לי חוסר נוחות ונעימות (ואולי זו הייתה הכוונה). כנראה שמשהו בפוסט עורר בך משהו רציני, הרבה יותר מהעניין העקרוני.

    בכל מקרה, לא הבנתי את הקיצוניות שאתה מדבר עליה – הרי היא לא הפסיקה להיות אימא, ולא התחילה להיות אמנית. הכל היה שם כבר קודם.

  • Lior  On 11 בספטמבר 2009 at 15:04

    צעירה ומוכשרת

  • עידית פארן  On 12 בספטמבר 2009 at 10:09

    גלית, זה קורה לי אצלך
    שוב ושוב
    שאני רוצה רק לשים את המבט שלי
    בלי לצרף מילים, רק להגיד שאני מסתכלת
    שזה מתיישב איפהשהו
    שיש דברים שהם כן
    ויש דברים שהם אולי
    אני קצת נבוכה, אבל הקו הזה בין עיצוב לאומנות (ועם שתי המילים האלה אני לא אסתדר,רק אעשה את עצמי מסתדרת , עד סוף החיים)

    לא ברור לי וכל (אבל כל) נקודה בדרך לנסיון להראות לי או להסביר לי את זה
    היא מבורכת…

Trackbacks

  • […] האמן דרור קרטה, שהתראיין פה בבלוג, שיתף פעולה עם האוצרת מאיה בינקין, שגם כן רואיינה כאן בבלוג, ונולדה התערוכה "עבודות […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: