"לעצב בול זה כמו לספר סיפור" – ראיון עם מעצב הבולים יגאל גבאי

 

הקדמה

מתי בפעם האחרונה ביקרתם בדואר? מתי זה היה לא רק בשביל החשבונות, העברת בעלות על רכב או החלפת שלט של HOT, אלא גם בשביל בולים? והאם הקדשתם מחשבה לשאלה מהיכן מגיעים כל הרעיונות לבולים?

בימים אלה השירות הבולאי מבקש מהציבור להציע נושאים (לא ציורים) לבולים חדשים לשנת 2011, תוך מתן דגש על נושאים הקשורים לילדים ולנוער. על ההצעות להיות מפורטות (ולא למשל "סופרי ילדים" או "צעצועים"), ויש לשלוח אותן עד לתאריך ה-30.9.09 לאימייל philserv@postil.com או בפקס 076-8873901. יש גם כתובת רגילה, אבל בינינו, מי שולח היום מכתבים? (…)

בשבוע שעבר התחלתי פה את פרויקט "קולעים בול", הכולל ארבעה מעצבים, צלם אחד, עשרות בולים וכמה שיותר סיפורים. עכשיו מגיע תורו של המעצב הוותיק והמוכשר יגאל גבאי.
 

פרויקט קולעים בול, ראיון שני: יגאל גבאי

צילום מיוחד לבלוג: שלומי יוסף

"אני אוטודידקט, אבל דור שלישי למעצבים – סבא שלי היה סופר סת"ם, קליגרף, הוא ידע לצייר עם אותיות, וגם יש לי כמה דודים ציירים", מספר יגאל גבאי, 48, העוסק זה 25 שנה בעיצוב גרפי ותקשורת חזותית. "בעיניי מה שחשוב שיהיה למעצב זה סקרנות, אהבה ותשוקה. הוא גם צריך להיות עקשן ונחרץ. יש הרבה שלמדו בבצלאל, אבל רק מעטים יודעים באמת לעצב".

גבאי, בעל סטודיו עצמאי, עיצב סמלים ולוגואים, מדליות כרזות ומגזינים – ביניהם עריכה גרפית חדשה של ביטאוני חיל האוויר, זרוע היבשה ועוד. על הבולים – מאחוריו כבר עשרות, והוא נחשב לאחד הבכירים בתחום – הוא אומר כי "זה משהו בשביל הנשמה". דיברנו על כך בהרחבה כשפגשתי אותו בסטודיו ברחוב החשמונאים, מסביבנו מבחר מעבודותיו כולל אחת שמכסה את כל הדלת. עוד נגיע אליה.

"הבול הראשון שעצבתי"

איך הגעת לעיצוב בולים?

"מאז שאני ילד חלמתי להיות מעצב בולים. ראיתי אוסף אצל בן דוד שלי, ואמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה. מבחינתי, מדובר בחלום שהתגשם. אני מאוד מאמין בחלומות. בפועל, לפני 20 שנה בערך פניתי לשירות הבולאי והגשתי תיק עבודות. קיבלתי מהם רשימה של חמישה-ששה נושאים, והייתי צריך להציע שלושה-ארבעה עיצובים לבולים, כדי שיראו את הקו ואת הגישה שלי. אחרי חודש הם שמחו לבשר לי שהצטרפתי לרשימת מעצבי הבולים – כלומר לרשימת המשתתפים בתחרויות".

מה היה הבול הראשון שלך שהודבק על מעטפה?

"בול אנדרטת זיכרון משמר הגבול, יום הזיכרון 1992. זה היה שילוב של תמונה ואיור, ואת הרקע עשיתי בצבעי מים, אקוורל. היום עושים דברים כאלה בפוטושופ, טכניקה קרה. בעיניי, הבולים הטובים הם אלה שעשויים בטכניקות משולבות".

איך נראה תהליך העבודה שלך על בול?

"קודם כל, אני לא ניגש לעיצוב בול לפני שאני מתעטף בהדרת קדושה, כפי שהסופר ש"י עגנון נהג לפני שהתחיל בכתיבה. כל התחלה של עיצוב היא התחלה של הרפתקה, שנמשכת כמה חודשים טובים. תחקירים, נסיעה למקומות בשטח, שיחות עם אנשים. אחר כך מגיע השלב שבו אני מצייר סקיצות על נייר, מקשקש קומפוזיציות – החבר'ה של היום לא עושים את זה. אני ניגש למחשב רק אחרי שיש רעיון, ואז משתמש בצילום או באיור. לפעמים אני מצלם בעצמי, ולפעמים מקבל תמונות ממאגר קיים – בסדרת הבולים של הספורט האתגרי, למשל, בחרתי מתוך מאגרים של צלמים ישראלים".

לראשונה בישראל: בול עם כתב ברייל

איזו הרפתקה עברת בסדרת איכות הסביבה, שהופיעה ביוני האחרון?

"נפגשתי עם פרופסור שמתמחה באנרגיה ירוקה, ושאלנו אותו מה הנושאים הכי חשובים היום בענף, ובמה מתבטאת התרומה של ישראל. הוא דיבר על שני תחומים – אנרגיה סולארית, ואנרגיה גיאותרמית, שאותה היה הכי קשה היה להמחיש, ובסוף הוחלט לעשות זאת בעזרת קומקום. הבול המרכזי עוסק בהתחממות כדור הארץ והחלטתי להציג אותו נמס על מחבת, להמחיש את העובדה שאנחנו בעצם מטגנים אותו".

על פי דף המידע שקיבלו מנויי השירות הבולאי, לקראת ראש השנה תצא סדרת בולים חדשה שלך – בולי דבש.

"ואותם היה הרבה יותר קל לעצב מאשר את בולי איכות הסביבה. מדובר בסדרת בולים שהיא המשך לסדרות בולי היין (אני עיצבתי), הלחם (לא השתתפתי במכרז) ושמן הזית (הפסדתי). הצגתי בבולים את שלבי ההכנה של הדבש – הפרח, חלת הדבש, והדבש על התפוח.

"כדי לחדד את ההיסטוריה של הדבש בישראל, החלטתי שהשובלים יהיו המקום שלי לספר סיפור יותר רחב. בשובל הראשון רואים כוורות שמבוססות על כוורות מתקופת הברזל, תגלית של הארכיאולוג פרופ' עמיחי מזר, שזכה השנה הפרס ישראל. בשובל השני רואים את בני הזוג לרר, מוותיקי מגדלי הדבש בנס ציונה. נפגשתי עם הנכד, והאיור מבוסס על תמונה שלהם. בשובל השלישי רואים כוורות מודרניות".

להמחיש אנרגיה גיאותרמית

מה קורה כשאתה מפסיד במכרז?

"לפעמים יוצאים מזה דברים טובים. לפני כעשר שנים, למשל, השתתפתי בתחרות לעיצוב בול של באך והשתמשתי בתחריט מאנציקלופדיה גרמנית מ-1904. התמקדתי בעין שלו ולא באוזן, מתוך הרעיון שהוא ראה את המוזיקה ולא שמע אותה. זה היה בול די חדשני ויוצא דופן, שלא זכה בתחרות. לדעתי הוא הקדים את זמנו, אם היו מקבלים אותו הייתי מתפלא. על כל פנים, לקחתי את הויז'ואל הזה והשתמשתי בו לגלויה שעיצבתי לעצמי בתור ארט דירקטור – כי זה האדם שמנצח על כל היצירה, העבודה.

"יום אחד ביקר אצלי מנכ"ל של חברה גדולה, שרצה שאעשה עבורו עבודה מאוד פשוטה שאפילו לא הצריכה שיחה. הסברתי לו על סדרת הגלויות שלי והחזון מאחוריהן, התעכבתי על גלויית הארט דירקטור, והתחלתי להסביר על המלחין. הוא שאל אותי אם אני יודע מה תאריך יום ההולדת של באך (21 במרץ), ומפה לשם התברר שהאיש מעריץ גדול שלו, נוסע לקונצרטים בחו"ל וכו'. בסוף יצאה שיחה של שעה, ועוד עבודה בשווי עשרות אלפי שקלים. היה שווה להפסיד את המכרז, והמסקנה היא שאסור להצטער על שום דבר. אגב, את יכולה לראות את התחריט הזה פה, על הדלת".
 
במה שונה עיצוב בול מעיצוב כרזה, למשל?

באך על הדלת. היה שווה להפסיד את המכרז

"שניהם באים מאותה צורת חשיבה. אותם חוקים תקפים לכרזה טובה ולבול טוב – מפני שבשניהם זמן הצפייה הוא מאוד מהיר (במיוחד אם מדובר בשלט לצד כביש). אנשים מסתכלים על שניהם מרחוק יחסית, וצריכים להבין הכל מייד, המסר חייב להיות חד וברור. בגלל זה אני אוהב בולים נקיים".

האם אפשר לדבר על מגמות בעיצוב בולים?

"בשנות ה-80 וה-90 הבולים היו יותר מעוצבים, הייתה חשיבה יותר עיצובית. ממה שרואים בהרבה מדינות בעולם – היום הם יותר רדודים, פופוליסטיים וסתמיים. כאילו אמרו: בואו נמכור יותר בולים. אגב, הבולים הישראליים שומרים על רמה עיצוב גבוהה יחסית בבולאות העולמית".

איזו מדינה מצליחה להנפיק בולים שמושכים את תשומת הלב שלך?

"אני מאוד אוהב את הבולים ההולנדיים – המעצבים ההולנדים פרצו דרך בעיצוב בולים, הרבה מעצבים ישראלים קיבלו מהם השראה. לא מזמן הזמנתי את הקטלוג שלהם דרך אתר אינטרנט בהולנדית – לא מבין את השפה, אבל ניחשתי ושלמתי קרוב ל-40 ליש"ט. הניחוש הצליח".

לאיזה מבין הבולים הרבים שעיצבת אתה הכי קשור?

"בול 50 שנה ליד ושם הוא זה שלגביו אני מרגיש שמיציתי את הרעיון הכי טוב. בזמן המכרז ארגנו למשתתפים סיור ביד ושם. אתה רואה שם את המוזיאון, קרון הרכבת, עמק הקהילות, הרבה דברים שמביאים הרבה מחשבות. יצאתי מבולבל. לקראת סיום אמרו שנשארו לנו 10 דקות, והחליטו לקחת אותנו לעוד מקום – תערוכת צעצועים של ילדים בשואה. באיזו פינה נידחת ראיתי דובי מרופט, ושאלתי את האוצרת מה הסיפור שלו. היא אמרה שתרם אותו אדם מהולנד שהרגו את כל משפחתו כשהיה בן חמש, ובעצם הדובי עזר לו לשרוד את השנים שבהן היה לבד, זרוק, נודד ממקום למקום.

"החלטתי לצלם דובי של ילדים, שמתי עליו את הטלאי הצהוב, וברקע הופיע ה'דף עד' של יד ושם. מבחינתי זה מיצה את הסיפור של 6 מיליון איש – הייתי צריך להיכנס לרמת המיקרו כדי לספר את הסיפור השלם של השואה. יותר קל להשיג אמפתיה לסיפור של אדם אחד, ילד אחד".

יותר קל להשיג אמפתיה לסיפור של ילד אחד

מהו הבול הכי מיוחד שלך?

"בול 100 שנה לבית חינוך עיוורים – הייתה לי שם הזדמנות לטכניקה שלא השתמשו בה קודם לכן בארץ, כתב ברייל על בול. המילה ישראל הופיעה בכתב ברייל, וזה נעשה בהטבעה מיוחדת בהולנד. מבחינתי זו הייתה מחווה לדוד שלי, שהיה עיוור".

איזה בול הביא איתו תגובות מעניינות?

"גליונית המזכרת של אחוזת בית, שבעקבותיה פנו אליי כל מיני אנשים וסיפרו לי סיפורים מעניינים. למשל, הנכד של הנין של אהרון שלוש התקשר היום, דיברנו למעלה משעה, וקרוב משפחה של ד"ר חיסין שאמר לי שהצלחתי לרגש אותו. הבולים גם זכו במקום ראשון בתחרות של אגודת המעצבים הגרפיים בישראל".

ואיזה בול של מעצב אחר אתה אוהב?

"הבול של מוצרט שעיצב מאיר אשל – אגב, נהיינו חברים בעקבות הבולים, למרות שאנחנו מתחרים. והבול של משה פרג, שבו רואים חייל מתעטף בטלית, במלחמת יום כיפור. ראיתי אותו בתור ילד, והתפעלתי. זו אבן דרך תרבותית אצלי".

התחושה שלי היא שאנשים שולחים היום פחות ופחות מכתבים. הרוב עברו לאימיילים, מה שמעלה את השאלה האם ענף הבולאות הוא ענף שדינו להיכחד.

"ברור שיש דעיכה בעולם בנושא הבולאות – הדור הצעיר בכלל לא יודע מה זה בולים – אך לא רק בנושא הזה. ישנה ירידה בכל הקלאסיקות התרבותיות בכלל, כמו מדליות ומטבעות, ספרים מיוחדים ועוד. אני, לעומת זאת, עדיין רומנטיקן ושולח ברכות שנה טובה בדואר".
 

 

 

גבאי ובולי הדבש על מסך המחשב (צילום: שלומי יוסף)

 

 

סדרת בולי הדבש שתונפק ב-8 בספטמבר

 

 

סדרת בולי היין שקדמה לסדרת הדבש

 

גליונית המזכרת לאחוזת בית – הגרסה המלאה

 

הבולים מתוך גליונית המזכרת אחוזת בית, המבוססת על ציורים של נחום גוטמן

 

 

סדרת בולי המנורה – כמעט הכי שימושיים לדעתי הלא מלומדת

 

בול יום הזיכרון תשנ"ח

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 23 באוגוסט 2009 at 9:25

    איש רציני ומעניין, שוב נהניתי לקרוא ראיון עם מעצב בולים, תודה רבה

    "בשנות ה-80 וה-90 הבולים היו יותר מעוצבים, הייתה חשיבה יותר עיצובית. היום הם יותר רדודים, פופוליסטיים וסתמיים. כאילו אמרו: בואו נמכור יותר בולים"

    והמשפט הזה מוכיח כנראה שבכל כך הרבה תחומים ישנה התדרדרות שזה די מדכא

  • מיכל  On 23 באוגוסט 2009 at 10:49

    יופי של פרויקט. נפלא! תודה

  • יובל  On 23 באוגוסט 2009 at 12:06

    והפעם אפילו בזמן. זה פורסם בעוד מקום או רק בבלוג?

  • איציק קנטי  On 23 באוגוסט 2009 at 12:33

    מעורר השראה והשתאות. בימים אלה של רדידות מחשבתית ותרבותית,ויצירתיות נגועת רייטינג- כיף לראות שיש מי שעדיין זוכר שתרבות ויצירה באים עם עומק מחשבה ומעוף!!! כל הכבוד

  • גלית חתן  On 23 באוגוסט 2009 at 13:01

    שרון – אכן ההידרדרות מדכאת. אבל נראה לי שברשימות יש מקבץ נאה של אנשים שמנסה למנוע אותה

    מיכל – תודה לך

    יובל – פרויקט מיוחד לבלוג!!!

    איציק – צודק בהחלט, גם לי היה כיף 🙂

  • עומר  On 23 באוגוסט 2009 at 15:27

    אהבתי מאד !!!
    זה תחום שלא נסקר הרבה בעבר ומעניין לקרוא עליו

  • יובל  On 23 באוגוסט 2009 at 18:01

    אז בכלל אני מוריד את הכובע, שאין לי
    מקסים בעיני, יופי של פרויקט

  • דן  On 23 באוגוסט 2009 at 18:14

    כתבה מעניינת זורמת ומקצועית
    תענוג להכיר את האמן יגאל גבאי משתקף מבעד לעיניה של הכתבת גלית חתן, סיפור מעניין ומרגש ונותן חשק לחזור לשגרה של פעם ברכישת בולים והדבקתם על המעטפה המכילה בתוכה טקסט אישי לאדם
    אהוב

    כה לחי !

  • שי  On 23 באוגוסט 2009 at 22:08

    נהנתי לקרא,
    כל הכבוד, על מפעל חיים.
    שהרבה אנשים ילמדו מפועלך

    זה כיף עוד לדעת, שבימים שהכל מתעסקים בריאליטי ושטויות רדודות, יש עדיין אנשים עם עומק.

    באמת כל הכבוד

  • ענת  On 24 באוגוסט 2009 at 11:40

    יגאל גבאי הוא אחד המעצבים המוכשרים בתחום. הוא מקצוען אמיתי ובכלל אדם מקסים. יש ללמוד ממעצבים כמוהו.

  • חנן  On 24 באוגוסט 2009 at 12:20

    פוסט מעניין שזורה אור על תחום הולך ונעלם.
    גבאי אכן מעצב מוכשר (אני מכיר חלק מעבודותיו).
    כה לחי

  • אבשלום לוי  On 24 באוגוסט 2009 at 14:37

    מזה כ10 שנים אני מלווה אותך וכל פעם נפעם מחדש מהיצירתיות והמקוריות יישר כח יגאל אני איתך
    אבשלום

  • רוני  On 24 באוגוסט 2009 at 16:42

    את יגאל גבאי הכרתי בעבודה, ודי מהר הפכנו לחברים.
    נדיר לפגוש היום אנשים כל כך נקיים, כל כך פשוטים וטובים. מרגש, בכל פעם מחדש, לגלות איך האיש היצירתי והמוכשר הזה מצליח להעביר את התכונות הטובות שלו אל העבודות היפות שלו (וכן, אני משוחד).
    אחרי קריאת הכתבה, מתברר – כצפוי – שיש עוד המון דברים שלא ידעתי עליו ועוד המון דברים שיש ללמוד ממנו.
    אין כמוך יגאל.

  • גל סער  On 24 באוגוסט 2009 at 16:53

    מעצב מיוחד במינו בנוף הגראפיקה הישראלית.
    מתמסר ליצירות שלו בקדושה.
    מביא חדשנות, יוזמה ואומץ ליצירות.
    אין אצלו "עוד עבודה"- כל עבודה מושקעת ומשקפת חזון של המוצר ביחד עם הקוד האישי שלו.
    יצא לי לעבוד עם יגאל מספר פעמים במסגרת עבודות שעושה לצה"ל וכל פעם הוא הוכיח לנו שאנחנו לא עוד לקוח בתור. לא אכפת לו משעות עבודה, גם לא מעבודות שעולות לו יותר מאשר מאפשר התקציב ששילמנו – הוא יודע להתאים חימוש למטרה, ותמיד לקלוע בול.
    נהנתי מאוד לקרוא את הכתבה ולנצל את הבמה להעביר הערכה לאומן אמיתי.

  • אמיל ברשדסקי  On 25 באוגוסט 2009 at 0:11

    המקצועיות של יגאל היא דרך חיים בכל דבר שהוא נוגע בו,
    יגאל לא יודע לעשות דברים שהם לא מושלמים. בחובבנות וב"חאפריות שקיימת היום בשוק, אנשים כמו יגאל הם כבר מזמן לא מותג, הם אנשי ערך שפשוט תענוג להיות במחיצתם.
    איש בעל הרבה מאד נקודות זכות בחיל האוויר
    אני זכיתי.
    ,

  • דני דרור  On 25 באוגוסט 2009 at 17:46

    התמזל מזלי לפגוש באיש הנדיר והמופלא הזה שמשלב בין רוחניות חזון יצירתיות, למסירות מחוייבות והתמדה שנדירים במחוזותינו. העבודות הנפלאות שלו הן פרי הכישרון והאישיות המדהימה שלו

  • שלומי אלגוסי  On 26 באוגוסט 2009 at 0:47

    כאבא לילד שאוסף בולים אני נפעם מכשרונו של האמן, הבולים ואמן הנשמה… מחר בבוקר אתעורר עם חוויה חדשה ובה אספר לבני על מעצב הבולים
    ואז להביט בעינים של הילד שלי ולהזכר בימים כשהייתי ילד ועמדתי רחוק עצוב מיתר הילדים בני גילי כי להורים שלי לא היה את הכסף לקנות לי בולים כמו שהיה לחברים שלי בשכונה ולהם היה את האוסף הגדול, מארצות שמעבר לים…
    ליגאל עלה והצלח ושתמשיך לשמח אנשים כפי ששמחת אותי ומחר גם את ילדי

  • אור  On 26 באוגוסט 2009 at 21:32

    לגלית חתן – ברכות. בחיפושי אחר נושאים מעניינים לקריאה בנושאי עיצוב, וישנם אין ספור שכאלו, נקלעתי במקרה בבלוג המעניין שלך בנושא אמנות ועיצוב וקראתי את שתי הכתבות על מעצבי הבולים. טוב לדעת שבעולמנו החומרני והתזזיתי עדיין ישנם אנשים שמקדישים את מרצם וזמנם על חשיבה בעיצוב ואסטטיקה. אין ספק שאנשים יקרים אלו הם ברי מזל וכעין שומרי סף בעידן הולך ונעלם.
    בתום קריאת הכתבה אני שוקלת לחדש את המנוי בשירות הבולאי – מנוי שהפסקתי לפני שנים רבות.
    יש משהו קסום ונוסטלגי בלחוש את ההתרגשות לרגע כששולפים את המעטפה החתומה מתא הדואר, לפתוח אותה ולגלות עולם קסום של צבעוניות עשירה, סיפורים מרתקים ונגיעות בעבר והיסטוריה.
    עבורי בולים הם פיסות נייר קסומות וצבעוניות וקטנות של שפיות ושל תרבות. התרשמתי מהעיצובים המיוחדים של המעצב בכתבה זו.
    בהצלחה לך בהמשך המיזם המרתק והברוך.

  • גלית חתן  On 27 באוגוסט 2009 at 15:50

    אור – תודה רבה. שמחתי מאוד לקרוא את תגובתך.

    כולם – נהניתי מאוד לקרוא את התגובות, משמח לדעת שגבאי מוקף בחבורת אוהדים גדולה ואיכותית

  • קרין אלנקווה  On 28 באוגוסט 2009 at 11:55

    יגאל
    אני גיליתי אותך ממזמן
    הם גילו אותך עכשיו
    אין עליך
    תתכונן לעצב לי הזמנה לחתונה ב"ה

    קרין

  • יעל  On 30 באוגוסט 2009 at 15:04

    זה נכון, עיצובי הבולים בעולם אכן הופכים יותר ויותר פשוטים ופופוליסטים. זכיתי להיות השנה באחד המקומות הנידחים ביותר המנפיקים בולים: האי סאות' ג'ורג'יה באנטארקטיקה. הבולים יפים – מעצם היות אנטארקטיקה אחד המקומות המרשימים בעולם כולו – אבל באופן פופוליסטי ומשעמם הולכים על תיעוד פשוט של בעל חיים אחד בדרך כלל, וחסרי יצירתיות של ממש. נראה שהם משקיעים את היצירתיות בחותמות שעל הגלוייה, שהגיעה לישראל אחרי כמעט חודש וחצי…

  • איריס אלפסי גדות  On 31 באוגוסט 2009 at 22:27

    יגאל
    כילדה לאבא שעבד בדואר, היית לי הפרוילגיה לאסןף בולים יפים ומיוחדים, היו לי כמה אלבומים אחדים ואני זוכרת איך התעסקנו איתם אני ואחי . כל מכתב שהגיע זכה לטיפול חילוץ הבול ללא פגע. אנו מכירים יותר מעשור ואני לא יודעת אם אי פעם דיברנו על כך. עכשיו אני איך נולדים הבולים ואני שמחה לדעת שאתה אבא של כמה מהבולים היותר מוצלחים . אך אין זה מפתיע אותי לנוכח הכירותינו . יגאל יישר כוח ואני מאד שמחה שאתה ה מ ע צ ב שלי.
    וכמובן מחמם את הלב לקרוא את כל התגובות המדהימות האלה.

  • רוני  On 2 בספטמבר 2009 at 13:45

    כשחוברים יחדיו כשרון גדול, סקרנות וכמיהה לראות הכל,ולא פחות חשוב-היכולת לחלום,ובגדול-נולדים בולים קסומים

  • שמעון אלקבץ  On 17 בספטמבר 2009 at 10:14

    הזדמן לי להכיר את יגאל גבאי כשעיצב עבור רדיו דרום את הלוגו של התחנה שאך נולדה לפני 12 שנה.גבאי עיצב עבורנו את ספרי המכרז ואת האריזה..נצחנו ומאז גבאי מלווה אותנו בייתר התחנות.מדובר במעצב מחונן ואדם צנוע.גאים בו ואוהבים אותו.שמעון אלקבץ

  • דובוש  On 20 בספטמבר 2009 at 12:35

    בדף ההסבר של השרות הבולאי לסדרת הבולים הזאת מוזכר גם שמו של המעצב טוביה קורץ לשובלי הבולים. האם זו עבודה משותפת של שני המעצבים? תודה

Trackbacks

  • By הנבחרים 14 « גט א לייף. סטייל on 11 בפברואר 2011 at 13:19

    […] וכדי לקדם אותו פנו ליגאל גבאי – אתם בוודאי זוכרים את הראיון שערכתי איתו במיוחד לבלוג הזה, בפרויקט מעצבי הבולים שערכתי – כדי […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: