"שגרירים של נייר" – ראיון עם מעצב הבולים מאיר אשל

 

הקדמה 

רגע לפני שהסתיימה השהייה הארוכה אצל ההורים בעקבות מחלת הנשיקה, הם נזכרו לתת לי את דברי הדואר שעדיין מגיע אליהם. בין אלו היו שתי מעטפות גדולות מהשירות הבולאי, ובהן הבולים החדשים שיצאו באפריל וביוני. הסתכלתי עליהם, חלקם יפים מאוד, וניסיתי לחשוב מה הסיבה שבכלל עוד יש לי מנוי לשירות הבולאי. הרי אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שבה סידרתי בולים באלבום.

אחר כך חשבתי: זה החוט המקשר ביני לבין סבתא שלי, חנה ויינר ז"ל, שהיתה אספנית בולים רצינית ומשקיענית. בזכותה קניתי את הבולים הראשונים שלי בגיל שמונה וחצי, סדרת ספרי ילדים – דירה להשכיר, למה הזברה לובשת פיג'מה ומעבר לים. מייד לאחר מכן ביקשתי מאימא שתעשה לי מנוי כמו שיש לסבתא. אלבומים פשוטים, אלבומים איכותיים, החלפות, תערוכות ובקשות מהסובבים הפכו לחלק מחיי.

הזיכרונות והמחשבות הובילו אותי לפרויקט מעצבי הבולים שתראו כאן בשבועות הקרובים – ארבעה מעצבים, ארבעה ראיונות, צלם אחד, עשרות בולים ואין-סוף סיפורים.
 

פרויקט קולעים בול, ראיון ראשון: מאיר אשל
 

צילום מיוחד לבלוג: שלומי יוסף

בולים, מדליות, כרזות, עטיפות ספרים וגם שטרות הכסף שנחים כרגע בארנק שלכם – לכל אלה אחראי המעצב מאיר אשל. הוא נולד בפולין ב-1947. ב-1973 החל את לימודיו באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. בתום לימודיו התקבל כמתמחה לשנת לימודים חמישית, שבמהלכה פיתח פרויקט ייחודי – מפות ניידות והתמצאות לעיוורים. לאחר מכן לימד עיצוב בבצלאל, במחלקה לתקשורת חזותית. כיום הוא בעל סטודיו עצמאי ומלמד במכללת אמונה.

איך הגעת לעיצוב בולים?

"השירות הבולאי פונה מדי פעם לסטודנטים ולמעצבים ומציע להם להצטרף למכרז על בול בנושא מסוים – כך גם אני הגעתי, בעקבות פנייה לבצלאל. במכרז הראשון שבו זכיתי השתתפו 260 מעצבים. השנה הייתה 1983, והנושא היה המלחמה בעישון – עיצבתי מאפרה עם סוכריות. זה בול שאני מאוד אוהב, ומאז התחום הזה הפך עבורי למשהו די קבוע. אגב, שנים לאחר מכן ראיתי אותו במשרד של שר הבריאות האמריקאי".

"הבול הראשון שעיצבתי". אשל

מהם הכללים של הבולים?

"גודל הבול הוא דבר מוכתב, אי אפשר לבקש להגדיל או לשנות – יש מרובע, ויש מלבן אנכי או אופקי. המילה 'ישראל' תמיד חייבת להופיע בשלוש שפות – עברית, אנגלית וערבית. כשמגיעים לוועדת השיפוט מציגים עבודה שגדולה פי שלושה מגודל הבול כדי שאפשר יהיה לראותו בצורה ברורה, וגם בגודל הרגיל, כדי שאפשר יהיה לוודא שהפרטים נשארים חדים וברורים".

מי חבר בוועדה, מי קובע אם הבול שלך יתקבל?

"מנהל השירות הבולאי, נציג אגודת הבולאים, נציג מטעם הגוף שמזמין את הבול, נציג בצלאל, נציג אגודת המעצבים הגרפיים וד"ר לאמנות מטעם אוניברסיטת תל אביב. הם עושים אלימינציה בין שש-תשע עבודות, עד שנשארות שלוש ומהן בוחרים את הטובה ביותר.

"באופן כללי, ברגע שמעצב זוכה פעם אחת הוא אוטומטית נכנס לרשימת מעצבי הבולים, ואם הוא מתמיד ומצליח, פונים אליו יותר ויותר. יש כאלה שמתמחים באיור, יש כאלה שבדיוקנאות ויש כאלה שבדברים יותר מופשטים".

מה קורה אצלך בפנים כשבול שלך לא זוכה?

"אני תמיד טוען שהוועדה עשתה טעות כשלא בחרה את הבול שלי. ברגע שאני

"הבול האהוב עליי". עיצוב: אשל

לא זוכה, אני מתחיל לשנוא את הנושא. קצת ילדותי, אבל כל אחד לוקח את זה אחרת. בכל מקרה, האגו לא מפיל אותי. אספני בולים מקצועיים וסוחרי בולים מוכנים לקנות סקיצות, אם אני חותם עליהן. לפעמים הערך שלהן הרבה יותר גבוה מהערך הרגיל של הבול. גם מזה לא מתעשרים, אגב".

יש לך עוד אנקדוטה בולאית?

"בול שעיצבתי שנגנז. עיצבתי סדרה של שלושה בולי חמסות, ואחד מהם נגנז מאוחר יותר כי התלוננו על כך שמופיעה בו המילה 'שדי'. אגב, בולים עם טעויות שווים הרבה כסף".

אפשר לדבר על מגמות בעיצוב בולים?

"בשנות ה-50 וה-60 הקפידו שהטיפוגרפיה לא תיגע בדמות, שיהיו שוליים לבנים, הכל היה זהיר. הבולים היו הרבה יותר מרובעים, תרתי משמע. ספונטניות היתה רק פה ושם. היום הטקסטים בכל מקום, והטכניקה של המחשב מאפשרת יותר העזה. הבעיה עם המחשב היא שמאז כניסתו מעצבים התחילו להעמיס שכבות – היום יש הרבה בולים דחוסים ועמוסים, ובעיניי זה מצביע על חוסר הבנה מה זה בול. בנוסף, הפוטושופ גרם לכך שרוב העיצובים נראים אותו דבר, כי משתמשים באותן טכניקות ובאותם אפקטים. מדי פעם רואים משהו אישי".

כמה זמן לוקח לך לעצב בול?

"אני יכול לעצב בול בין שבוע לשלושה שבועות, כפוף לנושא ומורכבותו. אני נוהג לבצע עבודת תחקיר מעמיקה על מנת ללמוד את הנושא על בוריו כפי שאני נוהג בעבודות אחרות".

"הבול האחרון שעיצבתי"

 

מה ההבדל בין עיצוב בול לעיצוב כרזה, למשל?

"כרזה מתפקידה להכריז, ומטיבה היא גדולה ויכולה להיות עמוסה יותר. בול הוא דבר דואר קטן שבו צריך לקחת רעיון גדול ולתמצת אותו בביצוע הוויזואלי. הביצוע צריך להיות ברור, מיידי, אטרקטיבי וצבעוני. חשוב גם עניין הפרופורציה, ומבחינה טכנית, הטקסט לא יכול להיות קטן ממילימטר. אני קורא לבולים שגרירים של נייר".

בוא נרד נמוך: הבול האחרון בעיצובך הוקדש לים המלח. כיצד התנהל תהליך העבודה עליו?

"הבול הזה יוצא דופן מבחינתי, היו לו המון סקיצות. התלבטתי מה לעשות, ולבסוף החלטתי להראות את הים לא במצבו העגום, אלא במיטבו – עם הדמות הקלאסית שצפה על פני המים (אם תסתכלי טוב על העיתון שהוא מחזיק, תראי שלא מופיע שם לוגו, כדי לא לעשות פרסומת), מרחוק נוף טיפוסי, והיעל על הצוק מסתכל על האדם שבמים.

"בול שלי שנגנז לאחר צאתו"

"מדובר בבול שהשקעתי בו את הנשמה. הוא יוצא דופן בגודלו, 6X6 ס"מ, וזה מה שאיפשר לי לבחור בעיצוב שבו רואים את המרחב ואת הים. השובל היה המקום שבו נתתי אזכור למצב הים כיום, מינוס 422 מטר. אגב, בשלב מסוים של העבודה הייתה מחשבה להציף על הבול שכבת מלח עם חומר דביק. זה ירד מסיבות טכניות וכספיות".

האם מעצבי בולי הם כמו אמנים, במובן הזה שאפשר לזהות את הקו והסגנון שלהם?

"בהחלט יש שפה של מעצבי בולים. אני, למשל, מכיר היטב את עמיתיי. הסגנון שלי? אצלי יש הרבה ביטוי לצבע, אבל אני משתדל לעשות דברים לא מזוהים. רק מי שמכיר אותי, מזהה".

איזה מהבולים שלך אתה הכי אוהב?

"בול של מוצרט – פסל קטן על רקע צל גדול – שעיצבתי תוך שעה וחצי כי שכחתי שאני צריך לעצב, ורק יום לפני כן הזכירו לי. ישבתי כל הלילה, ובדקה ה-90, בשש בבוקר, בא לי רעיון. בסוף יצא בול שזכה לפרסום עולמי.

"בול שחשוב לי אישית הוא הבול שעיצבתי לציון 50 שנה ליד ושם, ומופיעה בו רשימת עובדי הכפייה היהודים בבית חרושת הסאג בפולין. הצגתי את הבול בפני דיקאנית מכללת אמונה, שבה אני מלמד, ובין היתר ציינתי כי אמי ז"ל הייתה עובדת כפייה במחנה זה. הדיקאנית נדהמה, והתקשרה לאימה, שגם היא הייתה באותו מחנה. מפה לשם התברר ששתיהן היו חברות טובות בעיירה לפני פרוץ המלחמה".

הגיעה שעת הפרגון: איזה בול של מעצב אחר אתה אוהב?

בול עם סיפור אישי

"בול הדובי עם הטלאי הצהוב, לזכר הילדים שנרצחו בשואה, שעיצב יגאל גבאי*; והבול של משה פרג, שבו רואים חייל מהגב עם טלית וכובע פלדה (בול יום הזיכרון תשל"ד)".

לסיכום, האימיילים השתלטו זה מכבר על תרבות המערב. האם לדעתך ענף הבולאות ייכחד מהעולם תוך עשור או דור?

"אמרו את זה כבר לפני 15 שנה. אמרו גם שספרים ייכחדו, ושיהיו רק ספרים אלקטרוניים. קשה לי להאמין שהבולים ייצאו מהמחזור, אני מאמין שהמגע האנושי ינצח. למגע היד אין תחליף, הטכנולוגיה יוצרת ניכור – לא פלא שיש היום סדנאות ליחסי אנוש. כמו שיש היום רטרו לשנות הטובות, כך לגבי הבולים".
 

 

דברים שלמדתי ממאיר אשל:

1. לחלק שבתחתית הבול קוראים Shovel, ולא Shoval.

2. לערך הנקוב של הבול קוראים "עריך".

3. העבודה על כל שטר כסף נמשכה שנה – בעיקר בגלל שהסימנים הביטחוניים על השטרות מאוד מסובכים וכוללים הרבה שכבות. כל אחד מהדיוקנאות מורכב מראשי התיבות של שם האישיות המופיעה על השטר (תרגישו חופשי לבדוק. גם אני שלפתי את הארנק כשהוא סיפר לי).

* לרגל ציון שנת ה-50 ליד ושם עוצבו שני בולים: אחד של גבאי, ואחד של אשל.

 

בולים נוספים של אשל:

 

"אצלי יש הרבה ביטוי לצבע"