בונז'ור: פסטיבל הקולנוע הצרפתי

 

 

אני אוהבת סרטים צרפתיים, גם כשהם אידיוטיים וגם כשהם חכמים. אוהבת את הניגון של השפה בלי להבין כמעט אף מילה. נהנית מהנוף האנושי, העירוני, הפתוח – הכל הולך. אני לא בטוחה שאפשר לקרוא לי פרנקופילית, עדיין אין לי מספיק קילומטראז' בשביל זה, אבל אני בהחלט אשמח לצבור אותו. ובמסגרת כל זה, הלכתי אתמול לערב הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הצרפתי השישי, שהתקיים בסינמטק תל אביב.

כבר בכניסה היה ברור מה השפה השולטת. מסביב ניחוחות ל'אוקסיטן (לא שיש לי חוש ריח, אבל ראיתי את הדיילות). אחר כך היה מזנון פטיט, ניקורים בסגנון צרפתי וכוס יין ביד. בקהל: שלמה נחמה (לשעבר יו"ר בנק הפועלים), מני פאר, עמנואל הלפרין, שגריר צרפת בישראל, ז'ן מישל קאזה, ועוד כמה פרנקופילים (אני אוהבת לקרוא להם צרפתולוגים) עם נוכחות.

את הערב הינחו בקופרודוקציה אוליביה טורנו, הנספח ההורס (!) לענייני קולנוע, וקרולין בונה מחברת עדן סינמה, שהיא גם המפיקה הראשית של הפסטיבל. השניים משתעשעים ביניהם על הבמה, הקהל משתעשע באולם. היא 19 שנה בארץ, הוא רק ארבע, ובכל זאת העברית הייתה מנת חלקו בהנחייה – מה שהניב כמה שגיאות חמודות, וקושי בולט לומר את המילה "גבירותיי".

דברים שלמדנו: ממשלת צרפת תומכת בקולנוע הרבה יותר ממה שממשלת ישראל תומכת בו (דה. ועדיין מעצבן). מספר רוכשי הכרטיסים לקולנוע בצרפת עולה מדי שנה. הקולנוע לא מת! אה, ו"פורטונה" של מנחם גולן, מ-1966, היה הסרט הראשון שנעשה בקופרודוקציה צרפתית-ישראלית.

זה היה השלב שבו הקרינו כתבת טלוויזיה ישנה של עיתונאי צרפתי על הכנת הסרט. השכנים שלנו לשורה, צמד זקנים טרחנים, לא אהבו את זה. "לא באנו לראות פה פורטונה", רטן הגבר בקול רם. אחר כך הוקרן סרטון קצר על הבמאית והשחקנית ג'וסיאן באלאסקו, שהגיעה לארץ להקרנת הבכורה של סרטה "ג'יגולו צרפתי". בסרטון היא שובצו מבחר הופעות קולנועיות שלה מהעבר. "היא שמנה היום", הכריז השכן. טוב שהיא לא מבינה עברית.

באלאסקו עלתה לבמה. נראתה לי מאוד מוכרת, אבל התקשיתי לאתר באיזה סרט ראיתי אותה קודם. נשאה נאום קצר לפני ההקרנה. "זה סרט על משפחה הרבה יותר משזה סרט על אהבה או על סקס", הזהירה אותנו. "מעבר לזה שאני משחקת בו, משתתפים גם בעלי, הבת שלי, גיסי לשעבר והבן שלי בתור סטטיסט. אני אדם משפחתי, ומשתדלת לעבוד עם אותם אנשים על הסרטים שלי… אני מאוד מקווה שתקבלו אותי באותו חום ואהבה גם אחרי שתצפו בסרט". אנחנו קיבלנו.

בסרט יש, לטעמי, חמש דמויות ראשיות: שתי האחיות ז'ודית ואירן שמפיקות ומצלמות תוכניות לערוץ הקניות, וגרות אחת ליד השנייה (במקום שנראה לי כמו כיכר רפובליק); שתי האחיות קארין ופאני, האחת תלמידת תיכון עם נטייה לצילום קולנוע, טריקת דלתות ושמיעת מוזיקה רועשת, והשנייה בעלת מספרה שמתקשה לשלם עליה משכנתא; ובאמצע, בין כל האחיות – פטריק-מרקו, ג'יגולו וצבעי, נשוי לפאני, מממן לה את המשכנתא באמצעות הכסף של ז'ודית בת ה-51 שמאמינה שאהבה היא לחייזרים ירוקים מהמאדים. במילים אחרות, היא משלמת על סקס (המפגשים מתחילים בגני לוקסמבורג, או כך לפחות זיהה השכן).

בנוסף לאלה ישנם האימא של קארין ופאני, שבעלה עזב אותה לפני עשור והיא אישה קצת קשה, טוטון שהוא שותף הצביעה של מרקו (שצובע את כולם בשקרים, גם את טוטון), רוזאלי השותפה והחברה הטובה של פאני (לא ברור למה היא לא עושה מאמצים בעניין המשכנתא), וג'ים המון-סוסים, האינדיאני מאריזונה שמשנה לאירן את החיים. אגב, באלאסקו היא אירן, והבת שלה במציאות היא קארין בסרט – הדמיון החיצוני לא משאיר מקום לטעויות.

בעיניי זה סרט שהוא גם על משפחה, לא רק על משפחה. אהבה, סקס ונאמנות הם חלק בלתי נפרד מהעלילה. האם אתה יכול להיות ג'יגולו בידיעת אשתך? האם אתה יכול להפסיק לגמרי? להפסיק רק את התשלום? לוותר על הכל? מי אתה בכלל?

התשובות אצל הצופים.
 
ג'יגולו צרפתי (Cliente). במאית: ג'וסיאן באלאסקו. שחקנים: נטלי ביי, אריק קראוואקה, ג'וסיאן באלאסקו, מרילו ברי, איזבל קארה. אורך: 104 דקות.
 
הפסטיבל יימשך כשבוע, וזה האתר הרשמי שלו. יש מגוון סרטים, יש מחווה לאיב סן לורן, יש מחווה ל-100 שנה לתל אביב, ובאופן כללי – מומלץ!

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איתמר  ביום 9 ביוני 2009 בשעה 16:43

    בעבר אהבתי מאוד סרטים צרפתיים. משום מה בשנים האחרונות אני משועמם מן הניחוח הבורגני פלצני העולה מרובם. עייפתי. סליחה

  • אסתי  ביום 9 ביוני 2009 בשעה 17:26

    שנורא רציתי להגיע אליהם ואף סימנתי אותם ופשוט לא הצלחתי להתפנות.
    מאוד אוהבת קולנוע צרפתי. עדיין. הבורגנות שהיא אחד הדברים המאפיינים את העם הזה הסוגד לנהנתנות וליופי – דווקא לא מפריעה לי (בניגוד לאיתמר) ומהתיאור שלך נראה גם שערב הפתיחה היה שווה ביותר…
    באסה.
    אבל התנחמתי בביקור כאן ובלקבל לייף. סטייל.

  • גלית חתן  ביום 9 ביוני 2009 בשעה 19:37

    דווקא בג'יגולו צרפתי יש לפחות דמות אחת שלועגת לבורגנות הצרפתית, וזה שעשע אותי. היה שם משהו שהוא החיים ה"אמיתיים" מול החיים היפים המנותקים (שגם בהם יש לפעמים כאב ובדידות, היא פשוט נוחה יותר ומצטלמת מאוד טוב). בקיצור, מומלץ. אגב, אסתי, באמת חשבתי שאולי את בסביבה… 🙂

  • גלעד  ביום 9 ביוני 2009 בשעה 21:39

    בפעם הבאה שאני בתל אביב, אני יודע למי להתקשר כדי להתעדכן מה קורה

    מה שלומך?

  • דוד שליט  ביום 9 ביוני 2009 בשעה 21:52

    ולו למען הדיוק ההיסטורי: פורטונה לא היה קו-פרודוקציה עם הצרפתים, אלא עוד סרט שבו מנחם גולן הביא ארצה כוכבים מחו"ל, במקרה זה צרפתים, ועם הדאבינג המתאים קיווה למכור את הסרט בנכר. אבל אם מתעקשים על קו-פרודוקציה, אז בטח לא הראשונה, אלא דווקא האחרונה. הקופרודוקציות הישראליות-צרפתיות שהתחילו בשנת 1961, היו מסממני ימי לאמור טוז'ור, עשו קרוב לעשרה סרטים בחבילה הכלכלית-תרבותית הזאת, והכל התפרק ב-1967, עם האמברגו והתקררות היחסים, עד עידן הגלובליזציה הנוכחית וכל השת"פים עם ארטה, קאנאל וכד'.

  • שחקנים ישראלים  ביום 21 באוגוסט 2011 בשעה 13:39

    מסכימה איתך. השפה הצרפתית היא מדהימה! היא יפה ובעיניי טיפה סקסית אפילו.. אני אוהבת שירים צרפתיים וישנם המון שירים יפים קלאסים! בקולנוע צרפתי לפי דעתי לא רק שפה יפה אלא גם השחקנים עצמם כולם יפים, גברים גבוהים, בנות כל אחת יותר יפה מהשנייה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: