הקשר בין דרקונים להליקופטרים

במבטא צרפתי, היום התשיעי: גנט

 

 

מי שמבין מה השלטים האלה אמורים להביע, שיגיד.

 

והיום – גנט!

שוב ארוחת בוקר טובה, כוס קפה, ויוצאים לדרך. כלומר: לתחנת הרכבת המרכזית, לקניית כרטיסים לגנט – 16.2 יורו הלוך-חזור. הנסיעה נמשכת כחצי שעה, ובתחנה של גנט אין טוריסט אינפורמיישן, אלא רק במרכז העיר. כמה אידיוטי.

הסתכלתי על לוח ענק ובו מפה, וניסיתי ללמוד את הדרך למרכז העיר. לא כל כך מסובך, אבל בכל זאת כדי לטייל בעיר כדאי לדעת לאן הולכים. אז צעדנו ברחוב שהיה די שקט, ואחרי כקילומטר השתנה שמו ל-veldstraat. במילים אחרות, רחוב הקניות הראשי של גנט. במילים עוד יותר אחרות, הרבה שופינג עד אחת בצהרים. כן, כל כך נהנינו בחנויות שזו הייתה השעה שבה הגענו ליעד הראשון: כנסיית סיינט ניקולס.

זוהי הכנסייה הראשית של גנט, וסיינט ניקולס היה הבישוף של Myra במאה הרביעית. לכנסייה הזו לא היו חיים קלים: הראשונה שנבנתה נשרפה ב-1120, נבנתה מחדש, עוד תוספות ב-1430, הזנחה פושעת במאה ה-16, וב-1673 המבנה התפורר בסערה הגדולה שפקדה את העיר. המצב היה קטסטרופלי, ולכן הוציאו כל מה שאפשר היה להוציא ולהציל. רק ב-1992 עבר המקום שיפוץ כולל והשרידים המקוריים הוחזרו. בסך הכל, כיום מדובר בכנסייה מושקעת ויפה. וגם הייתה נגינת עוגב ברקע, דבר שתמיד מוסיף. לא קונצרט, אבל בכל זאת משהו.

ממש אחרי הכנסייה נמצא מגדל הפעמונים, שגובהו 92 מטר וכניסה אליו עולה 3 יורו. מטפסים 55 מדרגות, ואחרי זה יש מעלית בהפעלה עצמית. למעלית יש ארבע תחנות עצירה שבהן ניתן לראות כל מיני עתיקות ופעמונים. באחת הקומות היה סרטון שהסביר איך מכינים פעמונים – את כל הקישוטים מדביקים על הברזל, ואחר כך מעבירים את הפעמון כל מיני תהליכים, כולל אמבטיית חול וחצץ. זה היה ממש סרט מאלף, למדנו הרבה! מסביבנו היו מפוזרים עשרות פעמונים בני 350 שנה. והיינו שם לבד. חוויה סוריאליסטית.

המגדל עצמו הוא משנת 1338, ובראשו מתנוסס דרקון שהוצב שם ב-1980 במבצע מסובך בעזרת הליקופטר. את הדרקון המקורי והמתפורר (מ-1380) אפשר לראות במרתף המגדל. בכלל, יש כמה סיפורים נחמדים על המגדל הזה ועל האוצרות בו, שהסעירו את התושבים. כמובן שבקומה העליונה הייתה תצפית על העיר.

מייד אחרי המגדל ניצבת קתדרלת באוו הקדוש, קתדרלה רומית-קתולית הבנויה בסגנון גותי ומלאה באוצרות אמנות שאסור לצלם, כולל הטריפטיכון "הערצת השה" של ון אייק, שנחשב ליצירת מופת ולאחת היצירות החשובות ביותר ברנסאנס של ארצות השפלה. ראינו את הגרסה המוקטנת שלו מ-1432, ורק אחר כך את הציור המקורי הענק שאין לי מושג ממתי הוא. עוד ציור מפורסם שנמצא כאן הוא של רובנס: "באוו הקדוש נכנס למנזר גנט" (שם שלא משאיר מקום לדמיון).

אבל החלק המעניין ביותר הוא הקריפטה, שבה נמצאים שרידים מהכנסייה המקורית (שנת 942 או 1150, תלוי את מי שואלים), כולל ציורי קיר. בנוסף, בחלקים אחרים של הקריפטה יש בגדים עתיקים (בעיקר גלימות וכובעים של בישופים), ספרים מהמאות ה-15 עד ה-17 עם ציורים מקסימים, כלי קודש, תיבות, מצבות מיוחדות של קברים ועוד הרבה דברים שעשו את הביקור בקתדרלה לשווה במיוחד. כאמור, חבל מאוד שאסור לצלם כלום.

אחרי השלישייה המנצחת הזו החלטנו סופסוף למצוא את הטוריסט אינפורמיישן. מתברר שזה בצד האחורי של מגדל הפעמונים, ושלא רחוק מאיתנו נמצאת המטרה הבאה Gravensteen – טירת הרוזנים של פלאנדרס מהמאה ה-12, שמתאפיינת בארכיטקטורת ימי הביניים. יש כל מיני אולמות, תלבושות וחפצי אבירים, חדר עינויים מלא במכשירים שבהם השתמשו נגד אסירים, תצפית מלמעלה, ביקור למטה, חרכי ירי בחצר, בקיצור, חוויה מורכבת.

בניגוד למה שהיה כתוב אצלי, המקום נסגר ב-17:00 ולא ב-18:00. היו נחמדים איתנו ונתנו לנו להישאר עד 17:15, אבל את האולם האחרון, מתחת לאדמה, לא הספקנו לראות. הצצתי, וזה הכל.

משם הלכנו לאכול בפיצה האט אהובתי, ולטייל ליד התעלה הראשית של העיר. כמובן שכל החנויות נסגרות בשש, כך שמזל שעשינו את השופינג בבוקר. בין היתר: שתי חולצות, שתי שרשראות (אחת לאימא), סנדלים פתוחות ומגזינים. היה כבד לסחוב…

בדרך חזרה התחלנו "לשחק" עם ברווזונים קטנים ואנפה אחת, שליוותה אותנו לאורך הדרך לתחנת הרכבת – עפה, עצרה, וחיכתה לנו; עפה, עצרה, וחיכתה לנו; וחוזר חלילה. בסוף צילמתי אותה 🙂

בלילה יצאנו לסיור ה"קבוע" בבריסל – פסאז' הגלריה המלכותית, הכיכר המרכזית של בריסל והרחובות בסביבה. הפעם היו גם קפה ועוגה (לי) וגלידה (לענבל) בסניף של האגן דאז. המלון שלנו במיקום מצוין, כבר אמרתי?

טוב, עכשיו צריך לארוז. כבר יש כרטיסים לרכבת לפריז, הזמנתי את סטפן לאסוף אותנו לשדה התעופה, נשאר רק יום אחד וצריך לנצל אותו טוב טוב… בתקווה שלא יהיה קר מדי.

 

* * *

קצת אחרי שובנו מגנט, קראתי בניוזלטר של אנונימוס שהחל מאמצע חודש מאי, גנט מעודדת צמחונות: ימי חמישי בעיר הופכים לימי עידוד הצמחונות. היוזמה לפרויקט היא של ארגון הצמחונות הגדול במדינה, על רקע הכרה גוברת מצד האו"ם בנזקים הסביבתיים והבריאותיים שגורמות תעשיות בעלי החיים. ערים נוספות כבר מתעניינות בהעתקת הפרויקט, והאיחוד האירופי מתקרב באיטיות להכרה בצורך להתעמת עם תעשיות המזון מן החי.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידית  On 1 ביוני 2009 at 16:35

    לא להספיק את האולם האחרון
    לפעמים זה לנשום את כל הדרך עד לכניסה אל הכנסיה או המנזר או המוזיאון
    ורק שתי חולצות ושתי שרשראות לפעמים עושות את כל הטיול, וכל כך כיף לקרוא את מה שאת כותבת
    ונורא נורא עושה חשק לנסוע….לעלות על מטוס בלי לדעת לאן אפילו….
    תודה!!

  • גלית חתן  On 2 ביוני 2009 at 10:35

    אני מבינה שהאינטנסיביות עוברת… 😉

    כן, היה נהדר וכמה חבל שנגמר.

  • איתמר  On 2 ביוני 2009 at 12:08

    אמא קיבוצניקית לשעבר?

  • גלית חתן  On 2 ביוני 2009 at 12:20

    מה אתה כל כך מופתע?
    את כל החופשות שלי העברתי בקיבוץ 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: