במבטא צרפתי, יום 8: ברוז'

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

ברוז', Here we come!

באות, אבל קצת באיחור: אחרי ארוחת בוקר טובה ורכישת כרטיסים, עלינו על רכבת שהגיעה שלוש דקות לפני הזמן, והתגלה שהיא הרכבת המאספת לגנט, וממנה היינו צריכות לקחת את המהירה לברוז'. במילים אחרות: התבזבזה לנו חצי שעה. לא נורא. כמה חולצות טובות בחנות איכותית בתחנה של ברוז', מפה בטוריסט אינפורמיישן, והתחלנו לצעוד לעבר הכיכרות הראשיות של העיר: מרקט ובורג.

הבתים, כבר בתחילת ההליכה, היו בדיוק כמו במגנטים: פשוט מקסים. נעצרנו כמה פעמים כדי לצלם ולהתבונן בחלונות הראווה. עברנו בקתדרלת סיינט סלבטור, וגילינו שהיא תהיה פתוחה רק מ-14:00, ולכן צעדנו למרקט, הכיכר הגדולה ביותר של העיר. כאן נמצאים הארמון הפרובינציאלי, בניין הדואר המרכזי, מגדל פעמונים מהמאה ה-15, ובאמצע, פסל לזכר שני הגיבורים של קרב הדורבנים המוזהבים ב-1302.

אחרי צילומים רבים, כולל של הבתים הצבעוניים ששוחזרו במאה ה-19, צעדנו לעבר מגדל הפעמונים. גובה 82 מטר, 366 מדרגות טיפוס, 47 פעמונים שמצלצלים. 8 יורו לאדם, חינם לעיתונאים.

לפנינו עמדו בתור סבא וסבתא. הוא בן 80 לפחות, היא 75 פלוס. זה היה הזוי, ובכל זאת הם טיפסו יפה מאוד – התחילו שתיים-שלוש דקות לפנינו, ולא ראינו אותם שוב עד שהגענו ממש למעלה. בדרך היו כמה נקודות מנוחה ותצפית, שבהן חשבנו שנראה אותם, אבל במקום זה ראינו פעמונים בני מאות שנים, מחוגים ענקיים, תיבת עץ, דלתות ברזל בנות 700 שנה ועוד.

בסופו של הטיפוס יש תצפית מקסימה על העיר, עם חיצים ושמות ומרחקים של מקומות באירופה. פריז: 270 ק"מ. לונדון: 220 ק"מ. ליכטנשטיין: 30 ק"מ.

בתום הירידה למטה הבטחנו לעצמו שוקו חם – מימין לכניסה למגדל ראינו את מה שחשבנו שהוא בית קפה המתמחה בשוקו טעים. התברר שזו בכלל הכניסה לפסטיבל השוקולד שנפתח ב-1 במאי ומסתיים היום. הכניסה עלתה 10 יורו, בלי הנחות, היססנו קצת, והחלטנו ללכת על זה. כמה שהיה משתלם!

שתי קומות, עשרות דוכנים ועשרות טעימות של שוקולדים ומשקאות מכל הסוגים והמינים. כן, גם שוקו חם. ותה. ואלכוהול. היה גם הרבה פיסול בשוקולד, מיצגים מיוחדים, לא הפסקנו לצלם ולזלול. בשלב מסוים כבר לא היה נעים וגם לא היה כוח, למרות שזו היתה מהות הפסטיבל. אשכרה נתנו לנו לטעום את השוקולדים והפרלינים הכי טובים, והכל כלול במחיר הכניסה.

כמובן שגם קניתי כמה שוקולדים. התלבטתי לגבי בייליס בטעם קפה ב-10 יורו – המוכר אמר ש"בחוץ" זה עולה 40 יורו – ובסוף ויתרתי. אני פשוט לא קהל היעד לבקבוק כזה, למרות שהיה לי טעים (ברור שניסיתי). ענבל דיברה עם קונדיקטור אחד שסיפר שהיה בישראל שלושה ימים במסגרת סבב מקצועי. בסיכומו של דבר היינו שם כמעט שעתיים, וזה כמובן היה במקום ללכת למוזיאון השוקולד.

טריוויה מהתערוכה:

* ספרד היא המדינה האירופית הראשונה שבה יוצר שוקולד. המדינה השנייה היא צרפת. במאה ה-17 שוקולד נחשב למותרות עד כדי כך שלואי ה-16 המציא משרה מיוחדת – השוקולטר המלכותי של המלך.

* בתערוכה השתתפו 50 יצרניות שוקולד

* מי שמילא שאלון שוקולד המתבסס על המוצגים בפסטיבל יכול היה לזכות בפסל שוקולד בדמות הילד המשתין המפורסם. שלושה פסלים הוגרלו מדי יום. ויתרתי על התענוג. מה הייתי עושה איתו?

תמונות מתערוכת השוקולד ניתן לראות כאן.

אחרי התערוכה הלכנו לכיכר בורג, הכיכר המפורסמת השנייה של העיר. כאן נמצא בית העירייה, בניין גותי שנבנה ב-1376, אחד הלא-דתיים הראשונים שנבנה בסגנון הזה. יש בו 49 נישות ובהן פסלי הרוזנים ממחוז פלהדרס. משמאל לבית העירייה נמצא משרד הרישום האזרחי, מבנה רנסאנסי מ-1534. בראשו שלושה פסלים ראשיים – משה, אהרון וצדק. עד 1984 המקום שימש כבית משפט.

אבל אותנו עניינה בזיליקת הדם הקדוש, הנמצאת גם היא בכיכר. הקפלה התחתונה, המעוצבת בסגנון רומנסקי, נחמדה אבל לא כ"כ מעניינת. לעומת זאת, הקפלה העליונה, שמעוצבת בסגנון גותי, זה כבר סיפור אחר. עשירה, מצוירת, מרשימה. במאה ה-13 הביאו לכאן שריד מקיסריה – בקבוק קריסטל ובו לכאורה טיפת דם של ישו. בדרך כלל הבקבוק שמור בארון כסף מפואר משובץ אבנים יקרות, אבל החל מהיום ועד ה-10 בחודש, מוציאים את הבקבוק, כומר עולה איתו לבמה, נושא תפילה, המאמינים תורמים כסף, ועולים אליו לפי התור, נוגעים בבקבוק ומקבלים ברכה. מדובר בחוויה דתית נוצרית יוצאת דופן ומלאת ריגושים – שנתנה לנו צ'אנס להציץ בבקבוק, כי אחר כך הארון היה בכלל סגור ולא ראו אותו. ניסינו לצלם את כל המאורע, אבל התאורה הייתה גרועה. נקווה שיצא משהו נורמלי.

בכל אופן, אחרי הביקור בכנסייה החלטנו לצעוד לעבר הקתדרלה שזנחנו בבוקר, אלא שאז ראינו "תחנת" סירות שמציעה שייט תמורת 6.7 יורו. סכום מוזר. ענבל אוהבת שייט, אחד המוכרים בחנויות בהן השארנו את כספנו המליץ על החוויה, והוחלט שאכן כך יהיה. חצי שעה בתעלות של ברוז' עם יופי של מראות שאחר כך אימצנו לטיול הרגלי שלנו. בנקודה מסוימת היה "עומס" של ברבורים וברווזים, וזה היה פשוט מדהים. מזמן לא ראיתי כזה ריכוז "חופשי" שלהם.

השייט הסתיים ב-17:30 ואז מיהרנו מאוד לקתדרלה – הגענו רבע שעה לפני הסגירה והספקנו לראות כמה ציורי קיר עתיקים, כמה עתיקות שקבורות מתחת לאדמה וכמה שטיחי קיר מהממים. אבל החלק הראשי של הכנסייה היה סגור לתיירים בגלל מיסה. אגב, ב-20:30 התקיים שם קונצרט – לו היינו נשארות בעיר הייתי מאוד שמחה ללכת אליו (עולה 10 יורו) כי קונצרטים בכנסיות הם בדרך כלל מדהימים. * מותר היה לצלם רק בלי פלאש אז צילמתי במצלמה של ענבל, שיותר מתאימה לזה *

בסיום הצילומים חזרנו לצעוד בכמה רחובות, ולקנות אוכל במקומות שמצאו חן בעינינו במהלך היום, כשעוד לא היינו רעבות. החנויות, כך מתברר, נסגרות ב-18:30, ממש מוקדם! לפחות בתי הקפה נסגרים בחלקם מאוחר יותר. ואפשרויות הצילום לא נגמרות בכלל. במיוחד שיש אור כמעט עד 21:00.

בסופו של דבר הגענו לתחנת הרכבת ב-20:10, וכעבור עשרים דקות הייתה לנו רכבת לבריסל. זמן נסיעה: שעה. כמעט בלי תחנות. פשוט כיף של נסיעה.

נקווה שמחר ניסע לגנט ברכבת מהירה ולא מאספת. בכל מקרה, תחנת הרכבת נמצאת חמש דקות מהמלון, וזה מאוד נוח.

 

 

אגב, זה הפוסט ה-100 שלי פה בבלוג. חתיכת דרך.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז כהן  On 28 במאי 2009 at 21:42

    מזל טוב. הפוסט ה-100. ואיזה פוסט!

    (-:

    מאוד אהבתי את ברוז'. בסתיו יש בה אוירת ימי ביניים חלומית.

  • שרון רז  On 28 במאי 2009 at 22:52

    100 פוסטים? וואהו, מזל טוב והמשיכי להינות

  • גלית חתן  On 29 במאי 2009 at 1:03

    תודה, ותודה
    גם באביב ברוז' נהדרת. זו פשוט עיר מלאת קסם (אם כי לדעתי יום אחד בה ממצה. היום השני זה בשביל הסתלבט)

  • איתמר  On 2 ביוני 2009 at 12:09

    מתגעגע לעיר הזאת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: