מפצחים את הכתום

לרגל יציאתו של הגיליון הכתום של "ליידי גלובס", החלטתי לאסוף את כל הכתומים של הבית, ולראות עד כמה באמת אני קשורה או לא קשורה לצבע הזה. אחד הדברים הכי בולטים הוא שאין לי אף בגד – מחולצה דרך חצאית, עבור בגרביים וכלה בתחתונים – שהוא בצבע כתום. אבל בכל הגזרות האחרות שאינן אופנה, ובכן, שם אני כתומה למדי, גם בלי לאהוד את בני יהודה או את מתנגדי ההתנתקות.
 
(ואגב, גם הלוגו של רשימות כתום)
 
והנה הפירוט, פחות או יותר מימין לשמאל:

שקית גזרים מ"חצי חינם", שמכריחים את הלקוחות לקנות קילו גזר מינימום, ולא לפתוח את השקיות. למה זה מגיע לבחורה שבסך הכל רצתה קצת גזר במרק?

 
 
 
 
 
 
 
 
 

הספר של סטארק המיועד למכור לבעלי הממון את פרויקט YOO Gramercy. בלי קשר, אני ממליצה לראות את הסרט הדוקומנטרי Gramercy Hotel.

 
 
 
 
 
 
 
 

סירופ מייפל מקנדה, כי לפעמים גם למזכרות בנאליות יש ערך. כלומר: אני בכלל לא אוהבת סירופ מייפל, וגם אין לי כוונה לפתוח את הפחית הזו, רק זה חסר לי, שיבואו נמלים. קניתי את זה ליופי בלבד.

 
 
 
 
 

מגנט עם אמירה חכמה של הנס כריסטיאן אנדרסן: לטייל זה לחיות. באופן מפתיע, הוא לא נקנה בדנמרק למרות שביקרתי בה באותה נסיעה, אלא במוזיאון פרסי הנובל בשטוקהולם.

 
 
 
 
 

בקבוק מים של פיליפ סטארק פלוס קשית כתומה. קבלתי בניו יורק, באירוע מצומצם בהשתתפותו. אני יודעת שאמורים לזרוק בקבוקי פלסטיק אחרי כמה זמן, אבל פאנג שווי זה לא אני.

 
 
 
 
 

בקבוק אבסולוט שנרכש בחנות שנפתחה במיוחד עבור קבוצת הישראלים שסיימה יום טיול מאורגן בקטאלוניה. הציפייה היתה שנקנה בקבוקים הרבה יותר גדולים, אבל ציפיות הן כידוע עניין לכריות (אין לי גם סדינים או מגבות בצבע כתום).

 
 
 
 

מפית עם פסים כתומים. מפיות הן עוד פטיש שלי. תמיד יש יותר מה שאני צריכה או שאצטרך.

 
 
 
 
 
 
 

ככה זה נדבק – צריך גם ספר כתום, לא? אז ככה יצא. קשה למצוא קשר לתוכן, כמובן.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

אלמקס היא משחת השנים שהולכת איתי כבר שנים. לא אוהבת אף משחה אחרת. ואגב, מרוב אהבה – וגם מרוב שכחה – תמיד יש לי כמה שפורפרות בסטוק.

 
 
 
 
 

כרטיסי נסיעה באוטובוסים של סקוטלנד, מדינה מדהימה ומומלצת, למרות שיש בה בעיקר ירוק (צמחייה) ולבן (כבשים).

 
 
 
 
 
 
 

גיליון ליידי הכתום. אם עוד לא קראתם, ההפסד כולו שלכם.

 
 
 
 
 

נייר טואלט. בזכות הכלבלב החמוד, שפה לא ממש רואים.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

שמפו קטנצי'ק לנסיעות לא ארוכות. למשל זו האחרונה לאיטליה.

 
 
 
 
 
 

דיסק און קי של קשרל, אין לי מושג איך הגיע אליי.

 
 
 
 
 
 
 
 

רצועה ליד שקיבלתי בחנות של וירג'ין במנהטן, אני ממש לא זוכרת למה.
  
 

 
 
 

רצועת בונוס: דיסק של "הלהקה" שיצאה במסגרת הסדרה הכתומה (תפוז) של NMC.

 

 
 
 
 
וככה זה נראה במבט סתמי:

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מרים  On 8 בדצמבר 2008 at 2:02

    מודפסים תמונות של האחים האבודים של נאנדי כשהייתה בת חודשיים

  • גלית חתן  On 8 בדצמבר 2008 at 11:05

    ד – אני לא אוכלת תפוזים, המדקר הסיני שלי אמר שזה לא טוב לי (יחד עם עוד כמה דברים)

    ח – ברור, ואני אשמח לראות את שלך 🙂

    (זה לא כמו שזה נשמע, התכוונתי לצבע כמובן)

  • שלומי  On 8 בדצמבר 2008 at 11:13

    לך יום כתום

  • גלית חתן  On 8 בדצמבר 2008 at 11:23

    גם לך 🙂

  • שרון רז  On 9 בדצמבר 2008 at 9:01

    כתום זה צבע קצת מוזר לי
    לפעמים אני אוהב אותו ולפעמים לא
    אני אוהב יותר אדום, זה בטוח, ואוהב פחות צהוב, גם זה בטוח
    כרטיסי האוטובוס בסקוטלנד, מעלים בי נשכחות, אגב, גם הטיוב שם הוא כתום, קו אחד מעגלי כתום
    ויש גם איירן ברו, המשקה המוגז הסקוטי המיתולוגי, גם הוא כתום חלודה

  • איתמר  On 10 בדצמבר 2008 at 11:32

    עלי, לצד הסגול

  • גלית חתן  On 10 בדצמבר 2008 at 11:42

    ש – יאללה, בוא נעלה על מטוס לסקוטלנד (כלומר שני מטוסים, אין טיסות ישירות, צריך קונקשן)

    א – אני תמיד מעדיפה שחור 😉

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: