מי יבנה לי בית

אני אוהבת להסתכל על תמונות של בתים פרטיים יפים. גם מבפנים, אבל קודם כל מבחוץ, כשהם עדיין רק פרומו, הבטחה למשהו נעים וטוב, משהו שאני יכולה לצקת לתוכו את התוכן שאחפוץ בו. אני רואה את שביל הכניסה ומדמיינת אותי צועדת עליו, המפתחות כבר ביד. מתבוננת בחלונות, וכבר מרגישה את הכריות הרכות על האדן של אחד מהם, משרטטת את הווילונות שיסוככו מעליי בעודי שואבת השראה מהעולם שמבעד לזגוגית. משם אני עוברת לגינה, לעצים ולבריכה – תחושה של חופש ממלאת אותי.

אני כבר גדולה מספיק לדעת שזו רק תחושה. שבית יפה לא מעיד על חיים יפים, ושום ספה מעוצבת עוד לא הביאה למישהו את האושר. מקסימום את העונג, וגם זה רק לכמה רגעים. ועם זאת אני חושבת שלא סתם המציאו חז"לנו את המשפט "שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם: דירה נאה, כלים נאים ואישה נאה". החליפו את האישה בגבר, ואני לגמרי מרוצה.

יש האומרים שבית מוצלח הוא בית שתואם את האופי של האדם שגר בו. החל מהצורה, סידור החלל חומרים ועד לאופן שבו האור מוחדר לבית – אני מניחה שזה נכון, אבל עובדה היא שבית אחד יכול להתאים להרבה אנשים, וגם להפך. מה שבטוח, היופי הוא בעיני המתבונן – לא כל בית ענק עם שלוש קומות ומרתף הוא גם בית יפה בעיניי. זה גם לא שיש לי "בית חלומות" אחד, ולפיו אני מודדת כל דבר. אבל מספיק מבט אחד בקנקן, כדי להחליט אם מתחשק לי לראות מה שיש בו.

רוצה לומר: לחזית יש משמעות חזקה בקביעה אם בית יפה או לא. נכון שהרבה פעמים יש הפתעות בפנים, אבל מבאס אותי לגלות אותן רק אחרי שחוויתי אכזבה ראשונה. בעיניי, אם הבית יפה מבחוץ, זה אומר שמישהו חשב מספיק על כל הפרטים. הוא לא במקרה חיבר מטבח לפינת אוכל לסלון, והוסיף חדרון קטן בצד כדי שישתלב לו בבנייה של הבית בלי שתצא איזו צורה מוזרה (כבר ראיתי כאלה).

מה כולל בית מוצלח בעיניי, מלבד היופי? כאמור אני לא נעולה על שום קונספט, אבל בכל זאת אני יודעת שהוא לא יכול להיות בית של קומה אחת, החזית לא יכולה להיות מצועצעת מדי, והגינה חייבת להכיל הרבה דשא. אני רוצה מרפסות, ואני רוצה רעפים. בפנים תקרות גבוהות, אח מבוערת, חלונות גבוהים עם פרופיל בלגי, ואדני חלונות שאפשר לשבת עליהם ולהסתכל החוצה (בזמן שלא מבלים במרפסות, ואגב אני ממש לא חייבת נוף, לפעמים רחוב עירוני מביא יותר השראה). הנה, התקדמנו קצת. טיפ-טיפה זאת אומרת.

בשלב הבא: דלתות ומשמעותן [האם אני הבן אדם היחיד שהסתובב בסן ג'ימיניאנו וחוץ מלטפס על מגדלים צילם מרתוקים? (מקושי דלתות) וכמה צריכה לשקול דלת אידיאלית? זה בכלל משנה? כנראה שכן – דלת כבדה נותנת תחושה של יציבות בכניסה לבית, או משהו כזה]. טוב, לא באמת יהיה פוסט על דלתות. למרות שכבר יש לי כותרת לא רעה.
 


הבית הזה זכה לכינוי Overjoy, הוא ממוקם ליד אגם באטלר סאונד, אורלנדו, פלורידה, ושוויו מגיע קרוב ל-12 מיליון דולר. אגב, שלא ממבט-על הוא נראה פארש. אבל מה אכפת לי קצת אשלייה

הבית הזה שנקרא Bawd Hall ממוקם בעמק ניולנדס, בצפון לייק דיסטריקט, הפארק הלאומי הגדול באיים הבריטיים. אפשר לשכור אותו לחופשות


 מה שכבש אותי כאן הוא כמובן הצריח, אבל גם הרגשת החמימות שהבית משדר כבר מבחוץ

 


העמודים במרפסות קצת מצועצעים, ובכל זאת אני מחבבת את התוצאה הכללית


מה שכבש אותי כאן אלה מרפסות העץ בקומה השנייה. שרק יירד גשם ואני אשב עם כוס הקפה ביד ואתפלל שזה לא ייגמר


לקח לי זמן להבין את הבית הזה בפנסילבניה, שתכנן פרנק לויד רייט ונקרא Falling Water. במקור הוא נועד למשפחת קאופמן, שתתחבר עם הסביבה בכל עונות השנה, אבל בשנים האחרונות מדובר באתר תיירותי

 


דוגמה לבית שלא עושה לי את זה: וילה סאבוי, הממוקמת ב-Poissy צרפת, והממחישה היטב את חמש נקודות התכנון שלה קורבוזיה פיתח ב-1927

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 17 באוקטובר 2008 at 8:47

    4 צילומים גורמים לי כמעט להקיא, ושלושה לא.
    BAWD HALL עוד סביר כי הוא נקי ויחסית לא מצועצע, שמרני, מסורתי אבל פשוט ואמיתי יחסית.
    שתי התמונות האחרונות הן של שני בתים נפלאים, שתי יצירות אדריכליות אמיתיות של שני גאונים.
    כמו שכתבתי אצל חלי- בסופו של דבר, רכוש הוא הבלים, עוד דרך להעביר את הזמן עד שאנחנו יורדים לאדמה ללא כלום

  • גלית חתן  On 17 באוקטובר 2008 at 12:02

    השאלה היא כמה זמן אתה מתכנן לחיות על פני האדמה, ואיך אתה מתכוון להעביר את הזמן הזה – ביצירה ובנעימים, או בג'יפה ובקיטורים. נכון שיש עוד אפשרויות אבל אלה הקטבים פחות או יותר, וברור לחלוטין לאיזה צד אני נוטה 🙂

  • אבי  On 17 באוקטובר 2008 at 16:19

    אחרי איזה עשרה בתים מכוערים, הבאת תמונות של שני הבתים הכי מפורסמים במאה העשרים, שמייצגים פחות או יותר כל מה שנעשה במאה הזו מבחינה ארכיטקטונית,* ולא אמרת על כך אף מילה.

    * חוץ מריאליזם סוציאליסטי ומהבניה המכוערת של אחרי מלחמת העולם השניה, ששולטת ביד רמה בשיכוני ישראל.

  • יעל  On 17 באוקטובר 2008 at 20:54

    אני מצטרפת לדעתו של שרון והתגובה שלך היא ממש לא לעניין. את מביאה באמת ארבע דוגמאות של בנינים שאין בהם שום עניין חוץ מכמות הכסף שנשפכה לבנות אותם. ובסוף את עוד אומרת שלה קורבוזיה לא עושה לך את זה.
    קצת יאפי, ובמיוחד שיטחי- כמו הרבה מהדעות שלך במדור הזה. אבל כנראה שזה מה שנקרא לייף סטייל. . .

  • גלית חתן  On 18 באוקטובר 2008 at 13:06

    התגובות שלכם מזכירות לי את הוויכוח מהי אמנות, ובמידה מסוימת גם את הסיפור על המלך העירום

    לו היינו עורכים סקר בן 100 או 1000 משתתפים – זה לא באמת משנה – והיינו לוקחים כל אחד מהם לעמוד מול הבית של לה קורבוזיה ולהגיד אם היה רוצה לגור בבית: אני בספק מאוד לגבי מספר הקופצים

    יכול להיות שבבית הזה פועלים כל עקרונות האדריכלות החשובים, יכול להיות שהוא הציג חשיבה מקורית בזמנו, כזו שגרמה לאחרים לחקות ולנסות לשכלל, אבל מה לעשות – זה לא בית יפה. והמראה החיצוני שלו ממש לא עושה חשק לגור בו

  • אחת  On 18 באוקטובר 2008 at 15:58

    את מערבת יחד שני נושאים שונים ונבדלים: יופי ורצון לשייך לעצמי דבר. נכון שרבים מאוד עושים זאת למשל בביקוריהם בתערוכות: את התמונה הזאת הייתי רוצה לתלות אצלי בסלון ואת ההיא לא הייתי תולה בבית.

    הבית יכול להיות נפלא ועדיין לא חייבים או חשים צורך וחשק לגור בו או להיפך, אפשר לרצות מאוד לגור בבית חמוד מסיבות שונות גם אם הוא לא כ"כ יפה.

    רצון לגור בבית מסויים איננו קריטריון אמנותי לשום דבר.

    הבית של קורבוזייה לוקה בבעיות הנדסיות, למשל, אבל מבחינת הדיון ביופיו הוא אינו יכול לעמוד משום בחינה באותה קטגוריה עם תמונות אחרות שהבאת (תגובות שרון ואבי).

    הוא מושך מאוד להתבונן בו שוב ושוב, לבקר בו, "לספוג" אותו וממנו. ודאי שזה גם אישי. גם, אבל לא לגמרי.
    הדיון על היפה באמנות ארוך כהיסטוריה האנושית כנראה וככנראה גם יימשך כך עימה…

    שבוע טוב

  • שלומית  On 18 באוקטובר 2008 at 19:56

    אני הייתי בוחרת לגור בשני בתים:
    הבית האנגלי, או זה שמפנסילבניה

    שבוע טוב

  • איתמר  On 18 באוקטובר 2008 at 20:06

    לדפדף בעיתונים ולהציץ בבתים של אחרים, דווקא הבתים שבחרת נראים לי דוחים ומלוקקים, כמו מוזיאונים של בטון

  • גלית חתן  On 18 באוקטובר 2008 at 21:10

    ש – אני הייתי מצטרפת לבית האנגלי, והעובדה שזה בית שמושכר לחופשות ממש קורצת לי

    א – גם לא שני הבתים שכל אנשי האדריכלות מתעלפים עליהם? ואולי תביא לינק לתמונה של בית שכן?

  • אסתי ירושלמי  On 22 באוקטובר 2008 at 11:53

    אני אישית מסרבת להסתכל על בתים כאל מוצגי מוזיאון. בית זה מקום שאדם אמור לגור בו ולהרגיש בו בבית, וזו תחושה אינדיבידואלית ששורשיה נעוצים בבית ילדותינו, ושום חוק ארכאולוגי כזה או אחר לא ישכנע אותי לגור בבית שלא תואם את דרך חיי ואישיותי, לא משנה כמה הוא יהיה "גאוני" מבחינה ארכיטקטונית.

  • גלית חתן  On 23 באוקטובר 2008 at 10:32

    מסכימה עם שתיכן, כל אחת בדרכה
    וכן, השלב הבא הוא לבחון את הבית מבפנים ולבדוק אם הוא מתאים לי

  • ג'וליאנה  On 27 באוקטובר 2008 at 13:12

    הבית האחרון מזכיר לי קצת מקלט אטומי. גם אני חיבבתי את מרפסות העץ אבל לא בהקשר הזה אלא כרעיון נפרד.
    חיבבתי גם את Bawd Hall
    דווקא הפנים של הבית מעניין אותי בדרך כלל יותר מהחוץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: