What's the Frequency, Kenneth

אני לא יודעת מה זה אומר עליי או על קנת קול, אבל מדובר במעצב הנחשב היחיד שיש לי בארון פריט שלו – בעצם שניים. אולי זה בגלל שהיו הנחות במייסיס, אולי זה בגלל שאני אוהבת את הקו שלו. בכל מקרה, עכשיו הוא עולה בקמפיין לסתיו 2008, ומחליט לעשות מעשה בנטון, כלומר לזעזע את העולם. אם לא את העולם כולו, אז לפחות את עולם האופנה או עולם הפרסום.

אז What's the Frequency, Kenneth?

ובכן, לכבוד "25 שנה של חשיבה ייחודית ולא שגרתית" קול בחר חמישה פרזנטורים לא מקובלים לקמפיין שלו: זמר הרגאיי הדוס מתיסיהו, האמריקאית-אפריקאית הלבקנית קנושה רובינסון, הטרנסג'נדרית נינה פון, מטיף הדת המופרע ג'יי בקר, וחולת הסרטן שרון בלין. הסיסמה שמלווה את החמישה: We All Walk in Different Shoes. ההסבר של קול: "לכולנו יש תפקיד בחברה אבל רק מעט אנשים מעיזים לשכתב את התסריט. אנו חוגגים את המעטים הללו, אשר יש להם את האומץ להגדיר מחדש את תפקידם ולהיות אמיתיים לעצמם". הרשו לי לומר – יאללה יאללה, תתרכז בעיצוב. בזה אתה הכי מוצלח (אני רוצה את המעילים מהתמונות שלמטה!).

אבל עד שהמעילים יגיעו לידיי, אם בכלל, אתרכז בארבע מהדמויות שמככבות בקמפיין, כי לכל אחת מהן אכן יש סיפור מעניין (צילומים – Matthias Vriens):

 

מתיסיהו, (מת'יו מילר) הוא יוצר יהודי חרדי בן 29, שהמוזיקה שלו מחברת בין יהדות אורתודוקסית לרגאיי, עם מסרים של שלום ואחווה. הוא נולד בווסצ'סטר, פנסילבניה, וגדל בניו יורק. האמריקנים "גילו" אותו ב-2004, ושני אלבומיו זכו להצלחה מסחררת והפכו לאלבומי זהב. בימים אלה הוא מסיים לעבוד על האלבום השלישי, שייצא בסוף 2008. כאן בתמונה הוא נראה כמו בחור צעיר וחמוד שהדביקו לו זקן. ואולי דווקא בגלל שזה אמיתי ולא מודבק, הוא מצליח להיראות מותק שמתחשק לחבק. חבל רק שהוא נשוי ואב לשני ילדים.
 

נינה פון (Poon), טרנסג'נדרית בת 33, נולדה בווייטנאם כבן בכור להורים מסורתיים, ובגיל ארבע עברה עם הוריה לאורלנדו, פלורידה. בשלב הקולג' כבר הופיעה כדראג קווין, ומאוחר יותר עברה ניתוח לשינוי מין. כאישה היא דיגמנה עבור Hugo Boss  ו-H&M, כיכבה בוידיאו-קליפים, התיידדה עם מדונה, וחוץ מזה היא גם מאיירת (זה האתר שלה). באופן אישי הייתי שמחה לתפוס איתה שיחה.

 

קנושה רובינסון היא שחורה לבקנית בת 20, ילידת גרינוויל, מיסיסיפי, סטודנטית למדעי המדינה. החלום שלה הוא להתמקד בלימודי משפטים ולהצטרף לעמותת NOAH (הפועלת למען לבקנים) כדי לעורר מודעות לנושא – כפי שעשתה בעבר דרך ארגונים שונים. במגזין מארי קלייר כבר קלטו את הייחוד של "אישה שחורה, עור לבן" והקדישו לה כתבה. אפשר לומר שאחרי הקמפיין התוכניות שלה קצת ישתנו, ומספר הכתבות יגדל. מי יודע, אולי היא גם תגיע לשער.
 

 

ג'יי בקר בן ה-32 נולד לשני הורים מטיפי דת, ג'ים בקר ותמי פיי, שבשנות ה-70 הפכו למנחי טלוויזיה בערוץ הטלוויזיה המשוגע TBN (Trinity Broadcasting Network) שהיו ממייסדיו. אחר כך הם גם ייסדו ארגון שזכה לתוכנית טלוויזיה בשם מועדון PTL (Praise The Lord). זה עבד יפה עד 1987, אז התגלתה אחת השערוריות הגדולות של אמריקה: הארגון שילם 287 אלף דולר כדי לקנות את שתיקתה של ג'סיקה האן שאיתה קיים ג'ים בקר, המטיף הגדול, יחסי מין. כמובן שזה התפוצץ, הזוג התגרש והכנסייה הפנתה להם עורף. ב-2007 תמי החליפה סוויץ' ועברה לדיבור צפוף עם בורא עולם.

פלא שיצא כזה ילד? בקיצור הוא החליט לשכוח מאלוהים, חגג בלי הכרה (כפי הנראה זו התקופה שבה התחיל לכסות את עצמו בקעקועים), ואז גילה את אלוהים מחדש. הוא הקים זרם חדש בנצרות המיועד לכל אלה שמרגישים דחויים על ידי הכנסייה, וקרא לו  Revolution. אתם יכולים לקרוא לו משוגע, אבל לארי קינג נתן לו במה וגם החבר'ה בגוד מורנינג אמריקה. בעיתונות הופיעו עליו כתבות בניו יורק טיימס, טיים, רולינג סטון ועוד.

 

 

 

רק כד ליישר קו: זה נכון שאת הפרובוקטיביות החל קנת' קול בקמפיין הקיץ האחרון, כאשר הציג "שידוכים" לא קונבנציונליים מבחינה החברה השמרנית – הבמאים הישראלי דרור שאול והפלסטיני האני אבו אסאד, זוג לסביות נשואות ג'ואנה וניקולטה טסלר עם ביתם התינוקת ועוד. אבל אני תמיד העדפתי סתיו וחורף יותר מכל עונה אחרת. ואם בחיים, אז גם בבלוג.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שמעון אבוקסיס  On 10 בספטמבר 2008 at 1:35

    וגם אני אני תמיד העדפתי סתיו וחורף יותר מכל עונה אחרת

  • שרון רז  On 10 בספטמבר 2008 at 7:31

    גם אני- אחלה טקסט, מעניין, הצילומים, וגם אני אוהב סתיו וחורף במיוחד

  • ח ל י  On 10 בספטמבר 2008 at 7:40

    גם אני בכל הנוגע לקנת קול ולקמפיין הזה, קצת פחות בהעדפה לחורף 🙂

  • שמעון אבוקסיס  On 10 בספטמבר 2008 at 9:17

    יותר מדי סאונד בייטס. יותר מדי תמונות שרצות מהר. יותר מדי ריגושים פר זמן נתון.

    עכשיו כבר לא מספיק יופי יפה.

    לא.

    עכשיו רק יופי מלאכותי. בחורות עם בוטוקס במצח, סיליקון בשדיים, ג'ל בשפתיים וכוס מגולח. לא טוב סתם דוגמניות שנראות כמו נשים שנראות טוב. לא. לא טוב.

    עכשיו נלך על גברים שהפכו לנשים. על שחורה לבקנית ועל איזה חנון מעפן עם קעקוע כאילו מגניב על הזרוע. כמה אנחנו קולים! אח, תענוג כמה שאנחנו מ-אגניבים! איזה הברקות פירסומיות מהתחת! הלקוח ישתגע על זה, אתם תראו! וואו! וואו! איזה מגניב.

    יאללה, אני הולך לאכול חביתה עם לחם שחור אחיד ועגבניות ולהתגעגע לימים שבהם זה הספיק להיות אישה יפה, שנולדה אישה ונראית כמו אישה, כדי להצטלם לפרסומות.

  • שלומית  On 10 בספטמבר 2008 at 9:53

    פוסט להיט

    אהבתי את השחורה הלבקנית, הפוך על הפוך

    זה שדוס יכול להראות טוב או
    טרנסג'נדר לוהט זה כבר לא חדשות.

    אבל שחורה לבקנית עולה על אלי לוזון פי אלף מונים.

    משהו בסגנון מזכיר לי את http://www.thesartorialist.blogspot.com/

  • אסתי  On 10 בספטמבר 2008 at 10:00

    זה שלא רואים בו נעליים.
    וקנת קול היה קודם כל מעצב נעליים.
    כייף שאת מפנה אצבע לקמפיין החדש שלו, כי לאורך השנים אני עוקבת אחרי מסעי הפרסום המבריקים שנעשים לו ונהנית הנאה גדולה.
    אחלה פוסט שבעולם.

    והנה סרטון מהקמפיין הזה וכדאי לשים לב למשפט הסגירה שלו:

  • גלית חתן  On 10 בספטמבר 2008 at 12:50

    מה זה, פיצול אישיות? או פסבדונים משותף לכמה אנשים? לפחות יש העדפה לסתיו וחורף.

  • גלית חתן  On 10 בספטמבר 2008 at 12:53

    שמחה שנהניתם, אבל חלי, מה זה לא לאהוב סתיו?
    אל תגידי לי שאת מעדיפה את הקיץ הישראלי המהביל והמיוזע!
    (או שאת אשת אביב?)

  • גלית חתן  On 10 בספטמבר 2008 at 13:08

    תודה על הלינקים, ועל הערותיכן – נהניתי והחכמתי.

  • שלומי  On 10 בספטמבר 2008 at 13:37

    יש לי חבר, אריה תגורי ברסלב בצפת מזכיר את מתסיהו אפשר לעלות צפונה לחבק אותו ולחזור.
    דרך אגב הוא כתב בית שני בשיר של ג'וני שועלי

    עכשיו

    מילים: ארל'ה וג'וני שועלי
    לחן: ג'וני שועלי

    עכשיו, כשאדום ושורף בעיניים
    עכשיו שנינו בציור מקושקש
    בלילה מזה, טועם ת'שמיים
    וירח מאיר כוכבים רחוקים אלף שנות אור

    ואת לידי אוחזת אלף ידיים
    אולי את רועדת, אולי זה מקור
    אל תחפשי משמעויות בשמיים
    בלילה כזה אני שלך

    מחר שוב אקטוף פרחים בדרך אלייך
    לקבל את אותה הבעה מלכותית
    לחבר את הקו העדין של חיוך על שפתייך
    אל עיני ואל פי ואל פיך

    ואת לידי אוחזת אלף ידיים
    אולי את רועדת, אולי זה מקור
    אל תחפשי משמעויות בשמיים
    בלילה כזה אני שלך

    וכך זה נמשך:
    בסירה לבנה עם מפרש גדול
    שמש מתוקה מלאה בחום עמוק
    הים הגדול התמלא שתיקותינו

  • תל אביבי  On 10 בספטמבר 2008 at 14:38

    השורה
    "אל תחפשי משמעויות בשמיים"
    נשמעת לי אירונית, בהקשר של שועלי ואני מנחש שגם בהקשר של חברך

  • גלית חתן  On 10 בספטמבר 2008 at 15:30

    אני מתה על השיר הזה. פשוט מקסים. יאללה קדימה לצפת!

    ועם זאת התל אביבי אכן צודק לגבי האירוניה 🙂

  • שמעון אבוקסיס  On 10 בספטמבר 2008 at 18:42

    מה רע בכדורגלן שיודע לבעוט כדורים לתוך השער? מה רע בדוגמנית יפה, שנולדה אישה נקבה? למה אני צריך "יועצת תזונה", מה רע בדיאטנית של פעם? למה "מעצב שיער" החליף את הספר?

    ולמה המסע פירסום הזה מסריח לי ממא-גניבות מהתחת. למה

    איזה עולם.

  • גאיה  On 18 ביוני 2009 at 10:27

    אריה – חברך הברסלב ובן דודי היקר יפה תואר ברמות!!!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: