Ladies First

העולם הערבי הוא סוג של מותג כושל עם רזומה בעייתי. אחת הדרכים לייצב את מעמדו במערב היא לשלוח לחזית את נשות המנהיגים: יש להן את המראה הנכון, את האנגלית המשופשפת ואת היכולת לשדר שגם לציר הרשע עוד יש תקווה

יפות, זוהרות, מלכותיות – אלה "הגברות הראשונות" החדשות של העולם הערבי. בנות 40, מטופלות בילדים קטנים, ובכל זאת מחליקות לתוך חליפה מחויטת כמעט על בסיס יומי, כדי לצאת לעוד משימה בשירות הבעל או הממלכה.

הנשים הללו הן מעין שגרירות של העולם הערבי אל העולם המערבי. הן פעילות בארגונים גלובליים, משתתפות בכנסים ובוועידות, נחשבות למרצות מבוקשות, ולמעשה, עושות למען בני עמן לא פחות, ולעתים גם יותר, ממה שעושים השליטים והמנהיגים.

בכל שנה הן נפגשות כדי לדון במצב הנשים בעולם הערבי – פעם זהו פורום העסקים הבינלאומי לנשים שמתקיים בדמשק, פעם זו ועידת הפסגה של הנשים הערביות שנערכת בעמאן, ופעם זהו כנס נשים כמנהיגות לאומיות שמביא גם את המערב לאבו דאבי. לא רק מצב הנשים מטריד אותן, גם הדור הבא: שיעורם של הצעירים באוכלוסייה הערבית הולך וגדל, בעוד מוסדות החינוך והתעסוקה אינם מסוגלים לתת להם מענה. כל "מנהיגה" שמכבדת את עצמה כבר השיקה תוכנית או נאמה בנושא בכינוסים שונים של העולם הערבי.

כלפי חוץ, לעומת זאת, הן מנסות להראות שהכול בסדר, או כמעט בסדר, או בדרך להיות בסדר. מסיבות כאלה ואחרות, אוהבים להאמין להן. אחרי הכול, למערב הן נראות "משלנו". יש להן את המראה הנכון, המותגים הנכונים, האנגלית המשופשפת וכל מה שצריך כדי לחיות חיים כפולים מושלמים. הנה ארבע מהן, להיכרות מקרוב:

המלכה ראניה אל עבדוללה

מדינה: ירדן
סטטוס: נשואה למלך עבדאללה
משפחה: שני בנים ושתי בנות
אתר אישי: www.queenrania.jo

קידום נשים במדינה ערבית הוא משימה לא פשוטה: צריך להשקיע בחינוך שלהן, לעזור להן להשתלב בכוח העבודה, כשכירות וכעצמאיות, וגם לנתק את הקשר בין "רצח" ל"כבוד המשפחה". את כל המשימות הללו לקחה על עצמה המלכה ראניה, והיא משתדלת לתת להן ביטוי לא רק במדינתה, ירדן, אלא גם בעולם הערבי כולו.

כיצד זה מסתדר עם אופי המשטר שבתוכו היא פועלת? "מונרכיה ודמוקרטיה יכולות לחיות בשלום זו לצד זו", היא השיבה למגזין "טיים" בראיון שנערך עמה בשנה שעברה. כאשר מעמתים אותה עם מצב הנשים בירדן, היא מבקשת להסיט את תשומת הלב להישגים שכן הגיעה אליהם ולתוכנית להעצמת נשים שייסדה. נראה שזה מצליח לה: המגזין "פורבס" דירג אותה במקום ה-82 ברשימת 100 הנשים המשפיעות לשנת 2007, בין היתר בזכות פועלה הרב למען זכויות נשים במזרח התיכון.

בשנים האחרונות מעורבת ראניה גם בתחום החינוך, וידועה כתומכת גדולה של הארגון הלא-ממשלתי אינג'אז אל ערב, שמתמקד בחינוך ילדים. לאחרונה הביעה תמיכה פומבית בפרויקט EFA ("חינוך לכל") של אונסק"ו, בכנס מיוחד שערכו מארגני הפרויקט בדקאר. בנאומה שם חיברה בין שני הנושאים החשובים לה, נשים וילדים, ואמרה כי "יש היום 38 מיליון ילדות שזכות החינוך נמנעת מהן לטובת עבודה בשדות, במפעלים ובבתים – טרגדיה עבורן, והפסד לעולם. כאשר חצי מהכישרונות בחברה מבוזבזים, כולם משלמים את המחיר…. לעולם לא מאוחר מדי לתת השכלה לילדה".

היא עצמה נולדה בכווית לפני 37 שנים, למדה מנהל עסקים באוניברסיטה האמריקנית בקהיר, עבדה בבנקאות ובמחשבים, וב-1993 הכירה את הנסיך דאז עבדאללה בארוחת ערב. הם נישאו כעבור שישה חודשים בלבד, ונולדו להם ארבעה ילדים. באתר האינטרנט שלה היא מדברת על הקושי לאזן בין קריירה למשפחה. "אני משתדלת להכין שיעורים עם הילדים או לקרוא להם סיפור ליד המיטה", היא כותבת, "וזה מה שנותן להם, וגם לי, סוג של ביטחון". השמועות על יחסיה עם בעליה מעידות על מעט פחות ביטחון, אבל בינתיים נשמרת היציבות בממלכה.

לצד הנושאים הנתפסים כ"פחות חשובים", ראניה משתדלת להביא אל סדר היום הגלובלי גם את בעיית הפליטים העיראקים, שמיליון מהם הגיעו לירדן, והיא שולטת היטב בסוגיה האיראנית ובהשלכותיה על האזור. "שילוב נשים במשאים ומתנים לפתרון סכסוכים הוא צעד נבון", הסבירה בוועידה הבין-תרבותית לנשים מנהיגות, שנערכה בדצמבר האחרון בעמאן.

שייחה מוזה בינת אל נאסר אל מיסנד

מדינה: קטאר
סטטוס: אשתו השנייה מתוך שלוש של אמיר קטאר, שייח' חמד בין חליפה אל תאני
משפחה: שתי בנות וחמישה בנים, בהם יורש העצר
אתר אישי: http://www.mozabintnasser.qa/en/Pages/default.aspx

השייחה מוזה נחשבת לאחת הנשים המשפיעות ביותר במזרח התיכון. היא פעילה מאוד הן בארגונים מוסלמיים והן בארגונים עולמיים, וזוכה להערכה רבה בעולם המערבי. המגזין "פורבס" דירג אותה במקום ה-79 ברשימת 100 הנשים המשפיעות לשנת 2007, וציין לטובה את החלטתה להקים קרן בסך 10 מיליון דולר לקידום הדמוקרטיה הערבית.

עיקר פעילותה של שייחה מוזה מתרכז בתחום החינוך, והיא אחראית להקמתו של קמפוס ענק בדוחה, שבו פועלות שלוחות של אוניברסיטאות אמריקניות מובילות. בנוסף, היא משמשת כשליחה מיוחדת של ארגון אונסק"ו לענייני חינוך, וחברה בקבוצה המנהלת של ברית הציוויליזציות שהקים האו"ם. באוקטובר האחרון העניק לה מכון המחקר הבריטי צ'טהם האוס פרס הוקרה מיוחד על תרומתה להשכלה, להתפתחות חברתית ולקירוב בין תרבויות.

לה עצמה יש תואר ראשון בסוציולוגיה מאוניברסיטת קטאר, וארבעה תארי דוקטור של כבוד – מאוניברסיטת טקסס A&M, האוניברסיטה של מדינת וירג'יניה, אוניברסיטת קרנגי מלון ואימפריאל קולג' בלונדון (בטקס שבו השתתפה גם מלכת בריטניה, אליזבת השנייה).

השייחה היא מרצה מבוקשת, ובין היתר הוזמנה לכנס זכויות אדם וזכויות נשים במזרח התיכון שארגן מוסד ג'יימס בייקר שביוסטון, טקסס. בנאומה שם היא עקצה את הפמיניסטיות המערביות "שמקוות שנתעשת על עצמנו ושנשיג את אותן זכויות וחירויות שלהן יש, מבלי להבין שיש להתחשב במסורת ובדת ולשאוב מהן את רוח ההעצמה". הקוראן, היא הסבירה, מעולם לא אסר על נשים לעבוד בכל עבודה שהיא.

בוועידת פורום הצעירים המוסלמים שנערכה בבאקו, אזרבייג'אן, לפני כשנה, קראה שייחה מוזה לצעירים ליזום ולהוביל לא רק במדינות מוסלמיות אלא גם מחוץ להן, וביקשה מהם "להיות מה שהאיסלאם הוא למעשה בהווייתו – מבט קדימה, יצירתיות וחדשנות". זאת, הסבירה, כדי "לכפר" על כישלונות המנהיגות הנוכחית, ש"אשמה בהתעלמות מהקולות הצעירים בזמן שהיא מטיפה לדמוקרטיה ולהתפתחות".

 

אסמה אל אסד

מדינה: סוריה
סטטוס: נשואה לנשיא, בשאר אל אסד
משפחה: שני בנים ובת

הילדה אמה, שגדלה במערב לונדון, לא תיארה לעצמה שיום אחד, בשנת 2001, תינשא לרופא עיניים שהוא במקרה גם נשיא סוריה. כיוון שטקס הנישואים נערך במתכונת מצומצמת רק מעטים הכירו את אסמה (שמה הערבי), והיא יכלה לבלות את חודשיה הראשונים במדינה בשיטוט באזורים הכפריים ובהתחברות לבני עמה החדש. "הסתובבתי בג'ינס וטי שירט. כך יכולתי לבחון מקרוב את הבעיות שעימן הם מתמודדים, ולשמוע על מה הם מתלוננים", סיפרה למגזין אובזרוור כעבור שנה. מאז היא מוכרת הרבה יותר, אבל עדיין מרבה לבקר בכפרים ובקהילות המקומיות.

אסמה אל אסד תחגוג באוגוסט יום הולדת 33, והמשא על כתפיה כבד: בעצם נוכחותה בסוריה היא אמורה לאשר שבמדינה הידועה באכזריות השוררת בה יש מקום לתקווה ולרפורמה; בעצם זוגיותה היא אמורה להוכיח שגם בציר הרשע יש עוד תקווה. נתוני הפתיחה שלה מצוינים – היא גדלה במערב, חיה ונשמה דמוקרטיה מגיל אפס, יש לה תואר במדעי המחשב ועד לנישואיה נחשבה לבנקאית מצליחה בג'יי.פי מורגן. למה שתוותר על כל אלה, אם לא כדי לשנות משהו בעולם הערבי.

והיא אכן מנסה. כבר ב-2001 הקימה אסמה את הארגון הלא ממשלתי הראשון במדינה – FIRDOS, קרן לשילוב ההתפתחות הכפרית של סוריה, שמטרתה לקדם בעיקר את החינוך ואת מצב הנשים באזורים הכפריים. על פועלה לקידום לימודי ההיסטוריה והארכיאולוגיה בסוריה, ולשימור המורשת ההיסטורית והתרבותית של המדינה, קיבלה ב-2004 תואר דוקטור של כבוד בארכיאולוגיה מאוניברסיטת La Sapienza  היוקרתית שברומא.

ככלל, עיקר מאמציה של אסמה הם בתוך סוריה, ולא מחוצה לה: מקידום נשות עסקים, דרך הקמת מרכז מידע סלולרי ועד ייסוד יריד ספרי ילדים, העיקר שאפשר יהיה לדבר על נורמליזציה במדינה. בינתיים, בעיקר בגלל בעלה, אי אפשר.

הנסיכה לאלה מרים

מדינה: מרוקו
סטטוס: אחותו של המלך, גרושה
משפחה: בן ובת

בתו הבכורה של חסן, המלך הקודם והנערץ של מרוקו, היא פעילה חברתית ידועה בעולם הערבי ומחוצה לו – בעיקר בזכות אביה. הוא היה זה שמינה אותה לנשיאה החברתית של כוחות הצבא המלכותיים, וכנראה בכך התווה את דרכה החברתית. כיום היא נשיאת הסניף המרוקאי של יוניצ"ף, נשיאת המצפה המרוקאי הלאומי לזכויות ילדים ונשיאת קרן חסן השני למרוקאים המתגוררים מחוץ למדינה.

בדומה לנשות מנהיגי ערב הצעירות, גם לאלה מרים מקדישה את עיקר זמנה לקידום זכויות נשים וילדים. היא נולדה ברומא, ולמדה בפריז. עם סיום לימודיה עברה קורס הכשרה ארוך בארגון אונסק"ו, ולאחר מכן הפכה לשגרירת אונסק"ו לענייני פרויקטים הנוגעים לנשים ולילדים. מאז 2001 היא מכהנת כשגרירה של רצון טוב מטען הארגון.

לאלה מרים, שתחגוג באוגוסט יום הולדת 46, מעורבת גם בחיים הפוליטיים והכלכליים של מרוקו, והיא ואחיותיה מייצגות את המדינה במשימות דיפלומטיות, משיקות פרויקטים שונים ופוגשות מנהיגים (היא עצמה הוזמנה על ידי בני הזוג קלינטון לארוחת ערב בבית הלבן).

ברמה האישית, גירושיה לפני כתשע שנים נחשבו לשבירת טאבו במדינה והעבירו את המסר ששום אישה, גם לא נסיכה, צריכה לחיות עם גבר שהיא אינה מאושרת איתו. מסר נוסף היא מעבירה באמצעות ביתה, אשר בשנים האחרונות מצטרפת אליה לוועידות הנשים הערביות השונות.

לאות על פועלה הרב הקים לפני חמש שנים אחיה, המלך מוחמד השישי, מרכז לילדים אוטיסטים על שמה. עוד קרויים על שמה טורניר טניס שנתי, טורניר גולף שנתי לנשים בלבד, ותחרות בינלאומית לנגינה בפסנתר המתקיימת מדי שנתיים ברבאט.

  • לא בדיוק אותו נושא, אבל בשביל האיזון כדאי לקרוא גם את הרומנטיקה של הרעלה, כתבה מאת ארנה קזין, הארץ.
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענת פרי  On 12 ביוני 2008 at 9:26

    עדיין מזכיר יותר מדי את נשות ויצ"ו בשביל להתפעל מהפמיניזם.

    וכולן יפהפיות ורזות ואופנתיות ובנות של ונשים של.

    לא בדיוק ברברה וולטרס ואופרה וינפרי.

  • אסתי  On 12 ביוני 2008 at 10:55

    שלא היתה "אשת" (למרות שהתחילה כבת של) אלא מנהיגה בזכות עצמה.

    וגם את הקודמות ליפיפיות החדשות שהיו מדהימות בפני עצמן
    ג'יהאן סאדאת ואת המלכה נור רעייתו של המלך חוסיין

  • שרון רז  On 12 ביוני 2008 at 17:10

    משפט הפתיחה שלך ענק:
    "העולם הערבי הוא סוג של מותג כושל עם רזומה בעייתי"
    מעולה
    זאת של אסד הרשימה אותי במיוחד
    נור של חוסיין היתה נדמה לי ארכיטקטית
    מעבר לכך? נשים, חיות לא בחיים רגילים ופשוטים אלא מורכבים ובמשטרים מורכבים, משער אבל שבעיותיהן וחייהן לא מאוד שונים משל נשים אחרות בכל העולם או נשים עשירות בכל העולם

  • גלית חתן  On 12 ביוני 2008 at 19:32

    הן אולי לא אופרה וברברה, אבל הן גם לא פאטמה-מבשלת-במטבח, או פאטמה-עושה שופינג-כל-היום.

    כלומר, הן כן מנסות לתת משמעות לחייהן.

  • גלית חתן  On 12 ביוני 2008 at 19:34

    אי אפשר להציג את כולן, אבל את צודקת.

    אם כי נראה לי שבנזיר בוטו צריכה קטגוריה נפרדת.

  • גלית חתן  On 12 ביוני 2008 at 19:35

    שמחה שאהבת את המשפט הפותח… האם אתה באמת חושב שהחיים שלהן לא שונות משל נשים אחרות? בעיניי הן חיות עם סתירה פנימית עמוקה.

  • שקטימאן  On 12 ביוני 2008 at 20:23

    הבעיה היא לא התדמית. הבעיה היא שמדובר במוצר באמת כושל. נפנוף בנשים שקוראות קוסמו לא ממש יעזור.

    הגברת אסד יכולה להיות דוברת 5 שפות ובעלת 4 תארי דוקטור – עדיין היא אשת דיקטטור אנטישמי ומדכא

  • ענת פרי  On 12 ביוני 2008 at 22:08

    גלית, מלכה אף פעם לא מבשלת במטבח

    אלא עושה צדקות, כמו נשות ויצ"ו, שנשואות לעשירי הארץ.

    זה לא פמיניזם ולא סוציאליזם אלא התנהגות מסורתית של נשות האלפיון העליון בכל העולם.

    וזה גם לא קשור דוקא לעולם הערבי: גם מלכות ונסיכות במערב אירופה נותנות חסות לבתי יתומים ונשים מוכות ונכים, וכולם מרוצים מזה, גם נותני החסות וגם מקבלי החסות שנהנים לראות קצת זוהר.

    ובאמריקה שאין אצולה הגברות ביל גייטס וכדומה מחזיקות קרנות צדקה למסכנים ומוכי גורל.

    זה נחמד, אבל שינוי חברתי זה לא יכול להביא.

  • סטטוסים  On 18 ביולי 2011 at 12:02

    כולן פה על סטטוס מבוקשות 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: