הווילה הראשונה בהרצליה פיתוח

אפולוניה – כל כך קרובה אלינו, ועד השבוע שעבר, כל כך רחוקה. חולפים על פני הרצליה לפחות פעמיים בשבוע, אבל אף פעם לא פונים במחלף הנכון, לא עוברים שתי כיכרות, לוקחים ימינה, נכנסים לשביל עפר ומשלמים 18 שקל בכניסה (למבוגר).

עיר קדומה, עיר מקסימה, עיר שהיא המשך ישיר לקיסריה, למגידו, לבית שאן, לבית שערים, לעוד מקומות שביקרנו בהם בשנה האחרונה ובשנים עברו. "אתם נמצאים על החומה שנבנתה בתקופה המוסלמית הקדומה וחוזקה עם הקמת העיר הצלבנית. בצדה החיצונה של החומה שרידי מתקנים מהתקופה הביזנטית. מתחתיהם נחשפו שרידי וילה רומית, שהתקיימה במאות ה-1 וה-2 לסה"נ" – כשהייתי בגיל תיכון, משפטים כאלה שעממו אותי עד אימה. היום אני גולשת בדמיון, מחייה את העבר.

בספטמבר 2003 הכריז ארגון World Monuments Watch על אפולוניה כעל אתר עולמי בסכנת הרס, ומאז אכן הושקעו ומושקעים מאמצים בחפירות ובשימור. וכל זה על מה ולמה, כלומר מה בדיוק היה כאן? ובכן, הראשונים שבאו להשתזף היו אנשי היישוב הכנעני שקראו למקום רשף (על שם אל האש, הפריון והשאול הכנעני). חוץ מבילוי בשמש הם גם עסקו בצביעת בדים. במאה השלישית לפני הספירה הגיעו היוונים, והקימו את אפולוניה, על שם אפולו, אל השמש היווני. בשנת 80 לפנה"ס כבש את המקום אלכסנדר ינאי, אבל תקופת ממלכת החשמונאים הייתה קצרה, וכבר בתקופה הרומאית נעלמו מפה יהודים. בתקופה הערבית העיר נקראה ארסוף (היום: יישוב סופר יוקרתי), והפכה לאחת הערים החשובות בארץ.

בואו נדלג כמה שנים, ונגיע לחלק המעניין: בספטמבר 1191, במסגרת מסע הצלב השלישי, נכבשה העיר על ידי ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה. הצלבנים הקימו פה מבצר רציני, הכולל שלוש מערכות ביצורים וחפיר. בראש המבצר: מגדל העוז, מבנה מתומן שאיפשר יופי של תצפית וגם העברת מסרים בין מבצרי הצלבנים "הסמוכים" ביפו ובקיסריה.

מכיוון שכך, גולת הכותרת מתחלקת לשניים: הראשונה היא הווילה הרומית, שעליה ניתן להשקיף מנקודת תצפית, בעזרת שלט המציג שחזור תלת ממדי. ה"להיט" השני הוא אותו מבצר שמשקיף על הים מגובה 30 מ', ואפשר לראות ממנו את ארובות חדרה בצפון, את נמל יפו בדרום ואת כל מצנחי הרחיפה שבאמצע.

המבצר נבנה ב-1241 וחרב כעבור 24 שנים בלבד, באשמת ביברס הממלוכי. הנחמה היא שהקרב ארך 40 יום, כלומר הצלבנים נתנו פייט, וששרדו כמה חלקים מהמבצר. כדי להגיע אליו חוצים את הגשר שמעל החפיר (מזכיר את קיסריה, אבל פחות מרשים), ומתחילים לבחון את הסביבה. אפשר לבקר בחדרים השונים, לעלות לרחבת המגדל, להצטלם ליד אוסף אבני הקלע, ולתהות על טיבו של אהל הגבישים – צמח מוזר ביותר שגדל על האבנים עצמן, ושיש עליו מעין טיפות מים מלוחות (פוצצנו וטעמנו, לא מנומס, אבל הרי זו עיתונות חוקרת. למעוניינים: הפריחה היא מפברואר עד יוני, הזדרזו).

בכלל, באזור אפולוניה יש הרבה צמחי חוף מקסימים, עם שמות כמו "מלוח קיפח" ו"עדעד רותמי". זה נראה כמו אתר קטן יחסית, אפשר לסיים בתוך שעה, אבל החוכמה היא להתיישב על אחד הספסלים הרבים שפזורים בסביבה, להתמכר לרוח העולה מהים, או להשקיף על הסלעים במים והשתקפות השמש בגלים. עם בקבוק מים ביד, ואולי גם כובע או מטפחת על הראש, זה הבילוי האולטימטיבי לשבת. מי בכלל צריך וילה ליד הים, כשיש את כל זה בפחות מעשרים שקלים פולימרים חדשים.

*
*

צמח חביב בשם אהל גבישים
*
*

בשלט הקטן מבקשים: נא לא לגעת באבני הקלע
*
*

האביר שלי
*
*

אני עומד על החומה… נו, מה זה משנה קיסריה או ירושלים
*
*

מי מתנדב להכין ארוחת צהרים?
*
*

אז איזו תקופה זה מייצג?
*
*

יאללה, עפנו מכאן
*
*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: