תן חיוך

32 שיניים לבנות. זה כל מה שצריך כדי להצליח. לא מאמינים? בבקשה:

Relationship
245 אלף דולר באפריל 2006
 
Goldfish
כ-1.4 מיליון דולר במרץ 2007
 
Portrait of the Artist and His Friends
כ-2.6 מיליון דולר במאי 2007
 
The Pope
כ-4.3 מיליון דולר ביוני 2007
 
The massacre at Chios
4.1 מיליון דולר באוקטובר 2007
 
Execution
כ-5.7 מיליון דולר באוקטובר 2007

 

אם כל השמות והמספרים הללו לא אומרים לכם כלום, תכירו בבקשה את יואה מינג'ון, האמן הסיני הכי מצליח היום. הוא פועל מבייג'ין, יחגוג השנה 46, ונחשב לאחד מעמודי התווך של קבוצת אמנות האוונגרד הסינית שקמה בתחילת שנות ה-90, בעקבות הפגנות הסטודנטים בכיכר טיינמן ב-1989.

הוא למד אמנות במחלקה לציורי שמן באוניברסיטת הביי נורמל שבסין, וזה הפרט הכי חשוב בביוגרפיה שלו מבחינתו, מלבד הלידה. את שאר המידע על עצמו הוא מציג בקצרנות מתחייבת – רשימת מכולת של תערוכות קבוצתיות, ביאנלות, ובסוף בסוף גם כמה תערוכות יחיד במזרח הרחוק ובאירופה. מיהם הוריו, היכן גדל וכיצד נראתה ילדותו – את כל זה הוא מעדיף להסתיר מאחורי החיוך.

החיוך הוא לא רק שלו, אבל הוא בהחלט מבוסס על דמותו, במה שכבר הפך לחותמת: הדמויות שהוא מצייר מתאפיינות לא רק ב-32 שיניים לבנות אלא גם בחיוכי אבסורד ענקיים (מי שלא מתאפק, שיגלגל למטה לתמונות). כמעט תמיד אלה בחורים – בזוגות או בקבוצות, בים או ביבשה, בסיטואציות פשוטות ויומיומיות או בסיטואציות הרות גורל, רגע לפני המוות.

באוקטובר האחרון, אותו חודש מכירות פומביות מוצלח שהקפיץ אותו קדימה, הוא הציג את התערוכה הראשונה שלו בארה"ב – וליתר דיוק במוזיאון קווינס לאמנות, בניו יורק. האמריקאים התאהבו בו, ומומחית אחת לאמנות סינית הסבירה שהגיחוך על שפתי הדמויות הוא בעצם מסכה שנועדה להסתיר חוסר אונים. יואה מעדיף להזכיר שהחיוך הוא חלק מהמסורת הסינית, למשל הבודהה מאיטרייה (הבודהה לעתיד לבוא) שיודע לאבחן מי צוחק ומה שיהיה; וגם שאחד האיחולים הכי משמחים שאפשר לאחל למישהו הוא "תצחק למציאות בפרצוף". אז נכון, הוא אומר בראיון לניו יורק טיימס, שהצחוק של הדמויות שלו הוא פרודיה – אבל זו לא רק פרודיה על המציאות אלא גם וקודם כל על עצמו.

אני לא לגמרי בטוחה לגבי הפרודיה הזו.

מצד אחד נמשכתי אליה מהרגע הראשון, כי יש משהו בצבעים החזקים, ובחיוך המעושה, כנראה מתוך מרירות. האמת היא גם שבים הדימויים ששפך עלינו המערב לאורך השנים, לא נהוג היה לראות סינים צוחקים. כמעט תמיד מדובר היה באנשים חמורי סבר ו/או לובשי מדים, ופתאום לראות אותם צוחקים בצבע נראה מלאכותי ובו-זמנית מסקרן.

מצד שני, כשעברתי על העבודות של יואה לאורך השנים, נראה היה לי שהאמנות שלו הופכת לממוסחרת. שהיום מאוד קל להתלהב ממנה, כמו שהתלהבו מאנדי וורהול ומקית הרינג גם אחרי העבודה ה-20, אפילו שזה כבר לא באמת היה זה. והרי למה בכלל פתחתי את הפוסט עם רשימת עבודות ומחירים – מפני שהמסחור הוא תמצית הקשר בין אמנות ללייף סטייל. כמו שאנשים קונים ספה יפה, ומנורה מיוחדת, ושטיח מפיסות עור, ושעון קיר מדליק, הם גם קונים עבודת אמנות.

האם העבודה של יואה מונג'ין באמת שווה כמה מיליוני דולרים? לא, לא באמת. זה פשוט כדי שמישהו יוכל לומר באיזה קוקטייל פארטי "יש לי יואה מונג'ין בסלון". יכול להיות שהמישהו הזה, שהוציא מכיסו 5 מיליון דולר, באמת מבין ואוהב אמנות, אבל רוב האנשים שאוהבים ומבינים פשוט הולכים למוזיאון. כאן יש לנו עסק עם אמן שפרץ את המעגל הזה ונהיה חביב האספנים. האם בגלל זה הוא פחות אמן?

בעיניי התשובה שלילית, מסיבה עיקרית אחת: אם עבודות אמנות מצליחות לעורר כל כך הרבה מחשבות – וגם כמה חיוכים – כנראה שהן בכל זאת שוות משהו.
 

עדכון: במכירה פומבית של כריסטיס בהונג קונג, שנערכה ב-24 מאי, נמכרה עבודה של יואה מינג'ון שנקראת "Gweong-Gweong" תמורת 6.85 מיליון דולר. כלומר, הוא שוב שבר את השיא של עצמו, ובענק.

עבודות נבחרות של Yue Minjun:

 

Relationship, 2003

 

Goldfish, 1992

 

Portrait of the Artist and His Friends, 1991

 

The Pope, 1997

 

The massacre at Chios, 1994

 

Execution, 1995


NoahsArk ויואה מונג'ין

 
למי שתהה: עבודה אחת של יואה מינג'ון הוצגה בתערוכת האמנות הסינית שהסתיימה לאחרונה במוזיאון ישראל, אבל היא היתה די משעממת וממש לא ייצגה את הקו האמנותי שלו.
 
עוד אמנים סיניים שכדאי לשים לב אליהם: ואנג נינגדה (Wang Ningde), יליד 1972, דמויות מיוסרות ומדויקות; ליקין טאן (LiQin Tan), בעיקר עבודות דו ממדיות ותלת ממדיות; האחים גאו (Gao Brothers), גאו זן הוא יליד 1956, גאו קיואנג הוא יליד 1962, ושניהם גרים בבייג'ין. דוגמה לעבודה מעניינת: "How Far Can You Walk in One Day in Beijing".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענת פרי  On 15 באפריל 2008 at 10:18

    תמונות מצמררות.

    בהחלט בעלות ערך.

    קשה לי להאמין שמישהו תולה אותן בסלון בשביל הרושם כי מאד לא נעים להתבונן בהן .

  • איתמר  On 15 באפריל 2008 at 12:32

    הסיפור שלו כנראה מעניין קצת יותר מהאמנות שלו

  • מיכל  On 15 באפריל 2008 at 21:00

    רציתי להודות לך על קונספט נפלא לבלוג. נהנתי מאד גם מהרשימה הקודמת.
    ותודה על הרשימה הזו שלימדה אותי רבות.

  • יפה עוזרי  On 16 באפריל 2008 at 11:50

    שימי לב שהפרודיה היא גם על אמנות חלק מהתמונות מרפררות לתמונות ידועות של גדולי האמנים המערביים. לדוגמא, ההוצאה להורג מאזכרת את "3 במאי 1808" של הצייר גויה, ו"הטבח בכאוס 1994" מאזכר אצ"הטבח בכאוס" של דלקרואה.

  • גלית חתן  On 17 באפריל 2008 at 9:37

    תודה על התובנה. מייד יצאתי לבדוק את התמונות – אצל גויה לא כל כך מצאתי את הדמיון, נראה לי שמדובר בסיטואציה שהצטיירה כאן אחת. לגבי דלקרואה (delacroix), הרפרור ממש ברור. בהחלט מעניין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: