מצעד הקינוחים 3

שוב מתוק לנו בפה: מצעד הקינוחים השלישי יוצא לדרך. והפעם – 15 מנות מ-15 מסעדות ובתי קפה בשמונה נקודות עיקריות ברחבי הארץ, ולראשונה, גם נציגות מחו"ל. מספר הטועמים התרחב לחמישה, והדיונים היו סוערים אך מתוקים.

המנה הכי יקרה עולה 39 שקל והיא גם הכי טובה לטעמנו, כלומר מצדיקה בהחלט את המחיר. המנה הכי זולה היא באיסטנבול – רק 18 שקל, והיא ממוקמת במקום גבוה למדי. הפעם נתנו דגש גם לאסתטיקת ההגשה, ובתחום הזה אני רוצה לציין לטובה את קפה שוויצר, אחד המקומות החביבים עלינו בתל אביב.

רגע לפני שאתם עוברים לתמונות ולתוצאות המלאות, נגלה לכם בסוד שהכנת המצעד הבא כבר בעיצומה, ומסתמנים פייבוריטים כמו גם נפילה מאכזבת אחת.

זה המצעד הראשון, וזה המצעד השני, שהוקדש כולו למנות סופלה.

 

 

1

ניקו, שדרות רוטשילד, תל אביב

קינוח: לה טו'ט קפה

מה קבלנו: עוגת שוקולד ללא קמח, קרנץ' מלהיב, מוס שוקולד בייליס וקרם מסקרפונה קפה. לא ידענו מאיפה להתחיל, וזו מחמאה.

אסתטיקת הגשה: מצטיינת

כמה עלה: 39 שקל

ציון: 10

מנימוקי השופטים: מנה מעלפת. אמנם יקרה, אבל שווה כל שקל. ותודה לתמי שהמליצה לנו על המקום.

 

2

רנסטורנט, טיילת יפה נוף, חיפה

קינוח: עוגת גבינה

כמה עלה: 36 שקל

מה קיבלנו: עוגה, חמוציות עם עלי נענע ושמנת חמוצה. השילוב של השמנת מאוד מוצלח, וגם העוגה עצמה טעימה מאוד. אם זה היה דירוג מסעדות, היינו מדברים גם על הנוף המהמם שמוסיף לטעם.

אסתטיקה בהגשה: גבוהה מאוד

ציון: 9.5

 

3

טראמווי, איסתיקלל ג'דסי, איסטנבול

קינוח: סופלה

כמה עלה: 7.15 לירות טורקיות (18 שקל)

מה קיבלנו: ממש כמו בישראל, קצפת וכדור גלידה. השינוי – גלידת חלבה מעולה במקום גלידת וניל סתמית. המנה כולה טעימה ביותר. חדי העין יבחינו שסיימתי את הקפה עוד בטרם צלמנו את העוגה. זה לא בגלל שהם לא הגיעו יחד, אלא בגלל להיטותי לקפה טורקי טוב, וכמו שאמרה פעם מישהי, יש לי גרון מנירוסטה, כך שכמה שלוקים וזה נגמר.

אסתטיקה בהגשה: סבירה

ציון: 9

 

4

קפה שוויצר, כיכר מילנו, תל אביב

קינוח: שוקולטה

מה קיבלנו: אמנם משקה, אבל סמיך ועשיר כמו עוגה, ומגיע בתוספת שתי עוגיות

אסתטיקת הגשה: מצטיינת

כמה עלה: –??–

ציון: 9

 

 

5

לה פסטה פרסקה, משכית, הרצליה

קינוח: מרקיז דה סאד

מה קבלנו: תחתית נוגט, שוקולד מריר מצופה שוקולד חלב עם בונדוק באמצע. מנה מתוקה מאוד. נסיינית אחת קרסה מרוב סוכר וויתרה די מהר, השנייה החזיקה מעמד יפה אבל נשברה בסוף.

אסתטיקת הגשה: 9 (יפה מאוד, אבל בלי שום הברקה)

כמה עלה: 29 שקל

ציון: 8.5

 

 

6

קפה אשתור, רח' בזל, תל אביב

קינוח: טירמיסו

כמה עלה: 29 שקל

אסתטיקה בהגשה: נמוכה

מה קיבלנו: וריאציה טעימה מאוד על המנה המפורסמת.

ציון סופי: 8.5

 

7

קפה גרג, דיזנגוף סנטר, תל אביב

קינוח: טריקולד

מה קיבלנו: מנה טעימה מאוד, עם ובלי הקצפת, אבל נגמרת מהר מדי.

אסתטיקה בהגשה: סתמית ביותר.

כמה עלה: 29 שקל

ציון: 8

 

8

קפה נמרוד, נמל תל אביב

קינוח: פאי שוקולד

מה קיבלנו: עוגת שוקולד מקושטת כמו ביומולדת, וגלידה. טעים.

אסתטיקת הגשה: סבירה, מעט ילדותית.

כמה עלה: ??

ציון: 8

 

 

9

כרמא, עין כרם, ירושלים

קינוח: קרם ברולה

מה קיבלנו: מנה טעימה ביותר, במיוחד הסוכר השרוף (קרמל נוקשה).

אסתטיקת הגשה: התאמצו יותר עם הצלחת, ופחות עם המנה.

כמה עלה: 32 שקל

ציון: 8

 

 

10

ג'ויה, אריה שנקר, הרצליה

קינוח: ספומה

מה קיבלנו: שכבות של מרנג לימון קפוא וסלט פירות אקזוטיים. מנה מרעננת מאוד, לא מתוקה מדי, חמיצות במידה הנכונה בזכות מינון נכון של הלימון והפירות. לחובבי החמוץ.

כמה עלה: 32 שקל

אסתטיקה בהגשה: כושלת. ממש לא נראה כמו קינוח.

ציון: 8

 

 

11

קפה שטמפפר, רח' שטמפפר, נתניה

קינוח: סופלה

כמה עלה: 34 שקל

מה קיבלנו: מנה שוקולדית מאוד. ניתן לבחור מבין כמה טעמי גלידה.

אסתטיקה בהגשה: סבירה מינוס

ציון: 8

 

 

12

פוקצ'טה, רחוב שלומציון המלכה, ירושלים

קינוח: דואט שוקוקוס

מה קיבלנו: מוס שוקולד עטוף היטב, עם קרנץ' מלמעלה

אסתטיקת הגשה: סבירה. המנה צפה בצלחת.

כמה עלה: 32 שקל

ציון: 7.5

 

13

טל בייגלס, סינמה סיטי גלילות

קינוח: טרוף שחור

מה קיבלנו: קיפוד שוקולד מריר וברנדי, בציפוי שוקולד ואבקת קקאו.

אסתטיקת הגשה: המנה יפה, אבל ההגשה כושלת, סתמית, לא מתאמצת אפילו.

כמה עלה: 28 שקל

ציון: 7

 

14

ארקפה, צומת אלונים

קינוח: טירמיסו

מה קיבלנו: טוויסט מוגזם על המנה המקורית – ביסקוויטים וביניהם שכבות גבינה מוקצפת.

אסתטיקת הגשה: סתמית.

כמה עלה: 25 שקל (?)

ציון: 7

 

 

15

מסעדת אבו גוש, אבו גוש

קינוח: קרם קרמל

מה קיבלנו: מנה בטעם של "דני", כלומר מתאים לחובבי מעדנים. יחד עם הקפה הגיעה בקלאווה "על חשבון הבית", שהיתה טעימה מאוד (ומופיעה בתמונה גם כן).

אסתטיקת הגשה: סתמית

כמה עלה: 20 שקל

ציון: 7 (אם הציון היה לבקלאווה, כנראה שאבו גוש היתה מגיעה למיקום יותר גבוה)

 

הרכבת כבר עברה בתחנה

חנות מתנות של מבנים מנייר בתחנת גרנד סנטרל בניו יורק. במרכז: מבנה התחנה

 

אחד הדברים שהכי הרשימו אותי בנסיעה העצמאית הראשונה שלי לחו"ל, אי שם בסוף שנת 1999, היה הגילוי שתחנת רכבת לא חייבת להיות מבנה מוזנח וישן ומכוער כמו בתל אביב, חיפה או נתניה. באותו טיול ראיתי במו עיניי שאין מבנה יפה מכדי להיות תחנת רכבת, וכמה שנים אחר כך למדתי שתחנת רכבת יכולה גם להפוך למוזיאון.

הגילוי הראשוני היה בתחנת הרכבת הגרנדיוזית של מילנו, שלמראה שלה אחראי לא אחר מאשר בניטו מוסוליני. אמנם הבנייה החלה לפני שהוא הפך לראש ממשלה, ואמנם היה אדריכל למבנה, אולם מרגע שהתיישב הדוצ'ה על הכיסא, ההוראה היתה ברורה: מבנה מרשים וגדול שישקף את כוחו של המשטר הפשיסטי. כך נוספו למבנה חופות פלדה, וגובהו נקבע על 72 מטר, שיא באותם זמנים (גם היום מדובר במבנה גבוה מהסטנדרט).

כעבור יומיים ביקרנו בפורטה נואבה, תחנת הרכבת המרשימה של טורינו (נבנתה ב-1861). ההמשך, כעבור שנים אחדות, היה בתחנת הרכבת המיוחדת של אנטוורפן. את האפשרות להפוך תחנת רכבת למתחם תרבות גיליתי בביקור הראשון במטרו של הלובר בפריז, כמו גם בביקורים החוזרים ונשנים בגרנד סנטרל במנהטן, ניו יורק. האפשרות שתחנת רכבת תהפוך למוסד תרבות של ממש התממשה במוזיאון ד'אורסיי המפורסם, ובימים אלה מנסים להקים לחיים את התחנה הישנה ביפו שלנו, שהופכת למתחם קניות ותערוכות.

את הפוסט הזה התכוונתי לכתוב כבר לפני כמה חדשים, ואף פניתי לכמה וכמה חברים ובלוגרים שיספרו על התחנות האהובות עליהם. קבלתי כמה תשובות, חיכיתי לעוד כמה, ובינתיים הנושא הפך לכתבה במוסף G של גלובס. עכשיו הגיעה השעה לאוורר את הכרטיסים (סטייה קטנה למטרו: השבוע למדתי שבאיסטנבול משתמשים בז'יטונים מפלסטיק במקום בבריסטולים! זה היה גילוי מסעיר) – ולצאת לדרך. אם אתם זקוקים לפסקול, איתמר זהר בדיוק פרסם את פוסט שירי הרכבות שלו.

 

אבי בוחר ב: פדינגטון, לונדון

הנימוק: התחנה הוקמה ב-1838 (רכבת הנוסעים הומצאה עשור אחד קודם לכן). המבנה הנוכחי הוא מ-1854 ותוכנן על ידי ברונל, איל רכבות גאון שהיה מהנדס שבנה מסילות וגשרים במקומות גיאוגרפיים שאנשים אחרים נכשלו בהם. מדובר במבנה מתכת ללא תמיכה פנימית – עשרות שנים לפני מגדל אייפל – גבוה ומרווח מספיק כדי שהנוסעים לא ייחנקו בעשן קטרי הפחם. יצירת מופת.

 

צילום: בועז כהן, 1986

בועז כהן בוחר גם כן ב: פדינגטון, לונדון

הנימוק שלו: מכל תחנות הרכבת שבעולם, אני קשור לתחנת הרכבת הפתוחה בפדינגטון. שנתיים אחרי השחרור, ואני מודד את המדרכות הלונדוניות. מבזבז את הימים בהתפעמות גדולה. ימי ספרים רבים וקסטות מתחלפות, ווקמן אחד ומעיל ארוך. היא היתה נערה בהירה, רכת עיניים, שהגיעה תמיד באותה שעה ותמיד עם כלי הנגינה שלה בתיבה, ביד אחת. היא הגיעה לשם כל בוקר בשעה 10. שמיים מטאליים של העיר באפור נמתחו מעל. הייתי מדמיין לעצמי את פדי הדב יושב שם עם מזוודה ומחכה למשפחה המאמצת שלו. תמיד היה חם מאוד בתוך המחילות התת קרקעיות וברכבות. בפדינגטון, תחנת רכבת תחתית-עילית, הרוח נשבה והפיגה את החימום הכבד.

לונדון 1986, סתיו. עלים רכים נושרים על גני קנסינגטון. אני יכול להסתכל שעות על הפסל של פיטר פן. אני גר בקווינס פארק אצל חבר ומלווה אותו בבקרים לאימפריאל קולג', שם הוא לומד. אנחנו נפרדים בפדינגטון, הוא משנה קו רכבת לאוניברסיטה ואני מחכה לנערה עם הויולה. יש לי כבר מסלול קבוע שכולל חנויות ספרים בצ'רינג קרוס, פארקים ירוקים המרחיבים את דעתי ובית קפה בג'ורג' סטריט, שם תמיד אפשר לקבל סנדביץ' גבינת צ'דר וקפוצ'ינו מהחלומות.

פעם אחר פעם ישבתי, חיכיתי ודמיינתי ביני לבין עצמי איך זה יהיה להיות איתה. להיות שלה. חשבתי על משפטי פתיחה, משפטי המשך, משפטים שנונים, משפטים נוגעים ללב. כל יום המשפט השתנה. פעם קניתי תקליט אוסף של ניק דרייק וחשבתי שיהיה מעניין להשמיע לה את עיבודי הויולה והכינורות של רוברט קירבי. פעם ראיתי בחלון ראווה לא רחוק מהתחנה ספר שעל עטיפתו היתה מישהי שדמתה לה, עם צ'לו. 

אחרי חודש, בערך, החלטתי שהגיע הזמן. לבשתי גולף שחור והרגשתי יפה כמו ג'וני מאר. היא באה, כצפוי, באותה שעה בדיוק. בידה האחת הויולה. בידה השנייה הצלה על עיניה לראות טוב יותר את לוח זמני הנסיעות. אחר כך שלפה מכיסה אגס זהוב, מנומש, ונגסה בו.

הסתכלתי בה. היא הביטה דרכי. הרכבת הגיעה והיא עלתה, נעלמה, התרחקה. יצאתי מהתחנה, הלכתי לראות קצת ציורים של קונסטבל ב"ויקטוריה ואלברט".

כל יום, כל יום, איבדתי בחורה יפה ברחוב. את אותה בחורה ממש. כל יום. כל יום.

 

הדס גייפמן בוחרת ב: בודן, צפון שבדיה

הנימוק: זוהי תחנת רכבת של עיירה קטנה. היא מאוד מיוחדת כי היא נראית כמו בסרטים של וולט דיסני: בקתה מעץ חום כהה (כמעט שחור) שנראית כמו באגדות. ברוב העיירות הקטנות בחוג הקוטב יש תחנות רכבת כאלה אבל זו מצאה חן בעיניי במיוחד. לצערי לא צילמתי אותה.

יש בה קיוסק קטן לממכר ממתקים. לפעמים הם מוכרים גם סנדביצ'ים ופירות. כשהייתי ב-2006 לא היו בתי קפה או מסעדות משום שזו תחנה קטנה. היתה תחנת רכבת נוספת שמאוד מצאה חן בעיניי, אבל עצרנו שם רק לרבע שעה בדרך לכפר ריינגר שעל שפת הפיורד ריינגר.

 

אני בוחרת בשתי תחנות:

צילום: אני

Rossio, ליסבון, פורטוגל

מעבר לזה שאני מאוד אוהבת את בירת פורטוגל, אני אוהבת גם את התחנה הישנה שלה – בעבר התחנה המרכזית – שנמצאת בלב כיכר רוסיו. התחנה תוכננה בשנים 1886-7 על ידי הארכיטקט הפורטוגלי החוסה לואיס מונטריו, בסגנון גותי מתקדם (בפורטוגזית: Manueline), והכניסה אליה מזכירה שתי פרסות צמודות. כשאני ביקרתי בעיר היא היתה סגורה לשיפוצים, אבל בתחילת 2008 הם הסתיימו, ולמרות שבמהלך השנים נוספו לעיר עוד תחנות (אחת מרשימה במיוחד, בתכנונו של קלטראווה), עדיין מדובר בתחנה הכי רומנטית והכי אותנטית בעיר.

 

 צילום: עומר חתן

התחנה המרכזית של אנטוורפן, בלגיה

באיזו עוד תחנת רכבת תמצאו למעלה מ-30 חנויות יהלומים? כפי הנראה רק באנטוורפן, בירת האבנים הטובות. אבל אני התרשמתי במיוחד מהשעון הגדול ומעיטורי האבן סביבו, ובכלל, מכל ההוד וההדר שבלב התחנה הזו, שהוקמה ב-1905.

המבנה מזכיר קצת קתדרלה – כיפה אחת גבוהה, ושמונה מגדלים מסביב. ששה מהם נהרסו במהלך השנים, ושוחזרו בסדרת שיפוצים ארוכה שהסתיימה במהלך 2009. פנים התחנה מזכיר היכל של ארמון: למעלה מ-20 סוגים של שיש ואבן מפוסלים בצורות שונות, מלווים בוויטראז'ים. הרציפים מקורים בתקרת זכוכית שאורכה מגיע ל-185 מטר, וגובהה המירבי עומד על 44 מטר המתפרשים על פני שלוש קומות. בעיר שטוחה כמו אנטוורפן, המבנה הארכיטקטוני הזה בולט למרחוק.

 

אני אשמח להוסיף עוד בחירות של עוד אנשים. עיר, מדינה, ונימוק קצר יתקבלו בברכה.

יש לנו ארץ מצטלמת

 

החלטתי להקדיש למדינה פוסט תמונות, ושמחתי לגלות שלמרות הרצון הטוב, גם בגיל 34 עדיין לא הייתי בכולה ולא מיציתי אותה, ועוד יש המון מה לגלות. נכון, להגיע לכפר סבא רק בשביל שתהיה לי תמונה באות כ' זה קצת מוגזם, והאות ע' מפוצצת בזכות כל המקומות ששמם מתחיל בעין (עין כרם, עין חמד, עין השופט), ואין לי מה לשים באות ו'. אבל אין ספק שיש לנו ארץ יפהפייה, שיש בה כל מה שמטייל יכול לאחל לעצמו. ומי שאומר שאפשר לראות בשבוע את כל המדינה, לא מבין על מה הוא מדבר.

 

אילת – הישראלים ממשיכים לבוא למרות שבתורכיה יותר זול

 

 

 

בית גוברין – עוד הוכחה לכך שאנחנו אנשי המערות

 

 

 

גמלא – קן חם לנשרים, וגם הוכחה לכך שרמת הגולן היא חלק בלתי נפרד מישראל והיהודים

 

 

 

דלית אל כרמל – להיט שנות ה-80, שעדיין מושך כמה ישראלים

 

 

 

הרצליה – נו, אז הצליח להרצל? היה שווה לקבל כזו עיר על שמו?

 

 

 

זכרון יעקב – בגדול? מדרחוב שיש לו עיר

 

 

 

חיפה – העיר שהכי לא יודעת לנצל את הנכסים שלה

 

 

 

ירושלים – עיר יפה, אנשים בעייתיים. ולפעמים גם להפך

 

 

 

כסייפה – אבוי לבושה, הייתי צריכה גוגל כדי לדעת שזה אחד מיישובי הקבע שהמדינה ייעדה לבידואים. תודה לעלמה עפרונית שהוציאה אותי מהבורות

 

 

 לוד – עבור העלמה עפרונית, בדיוק כמו עבורי, זה בעיקר המיקום של נתב"ג

 

 

מטולה – השפיץ של הציפורן של ישראל נראה לגמרי חו"ל

 

 

 

נצרת – מה שטוב לאפיפיור… ולישוע!

(רציתי לשים את נתניה – בעיני תושביה: עיר היהלומים, בעיני העם: עיר הפשע. אבל הטיילת מאוד יפה! – אבל מתברר שאין לי תמונות מהעיר!)

 

 

 

עכו – הקסם הערבי משתדל לשמור על דו קיום

 

 

פלמחים, חוף – תודה לעלמה עפרונית

 

 

צפת – צריך פה תיירים. כי קבלה זה לא מספיק

 

 

 

ראשון לציון – העיר הזו בשבילי היא בעיקר המיקום של גלובס. לא מכירה בה כלום.

 

 

 

תל אביב – בירת התרבות והנהנתנות של ישראל. נקודה

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 94 שכבר עוקבים אחריו