מצעד הקינוחים 4

המצעד הנוכחי מוקדש ל-15 מסעדות ובתי קפה פרטיים בלבד – כלומר, לא רשתות גדולות. אולי מכיוון שכך, רף המחירים היה גבוה למדי: הקינוח הזול ביותר עלה 25 שקל, והיקר ביותר 49 שקל; חמישה קינוחים מתוך חמישה-עשר עלו יותר מ-40 שקל. במצעד הקודם הקינוח הכי יקר עלה 39 שקל.
הדומיננטיות של המקומות התל אביביים בולטת, אבל גם לירושלמים יש ייצוג נאה ביותר. מלבד זה הגענו לעוד ארבעה מקומות בארץ. מספר הטועמים עומד על ארבעה, מהם אחד דומיננטי (לא אני). אגב, באופן לא מכוון, שני קינוחים הם ללא קמח. לתשומת לב חולי הצליאק ובני משפחותיהם.
מצעד הקינוחים 3.
*
*

מקום ראשון
איפה: דלאל, נווה צדק, תל אביב
קינוח: מוס שוקולד אפוי
מה קיבלנו: על צלחת ארוכה מאוד קרם ברולה וגנאש שוקולד מריר, ולצדם קצפת וסורבה בירה, להיט שלא יישכח זמן רב.
מחיר: 45 שקל
אסתטיקה בהגשה: טובה מאוד
ציון סופי: 10
נימוקי השופטים: אמנם מנה יקרה, אבל שווה כל שקל, וגם הצליחה להפתיע אותנו – סורבה בירה זו פשוט הברקה בלתי מנוצחת. חוץ מזה, במהלך הכנת המצעד למדנו שקינוח יכול להיות אפילו יותר יקר מזה.
*
*

מקום שני
איפה: ניקו, תל אביב
קינוח: א לה שוקולד
מה קיבלנו: בסיס קרנץ', עוגת שוקולד ללא קמח, מוס שוקולד, גלידת שוקולד מריר וטוויל פולי קקאו וקפה. המון מרכיבים, לך תדע ממה לבחור קודם, אבל כולם בעניין אחד: שוקולד!
מחיר: 42 שקל
אסתטיקה בהגשה: טובה מאוד
ציון סופי: 10
אז למה לא מקום ראשון: כי לא היתה שום הפתעה, ולא היה שום טוויסט.
*
*

מקום שלישי
איפה: 2C, עזריאלי, תל אביב
קינוח: שוקו קוקו גוואנזה
מה קיבלנו: למרות השם האידיוטי ואינפלציית הקוקוס, היה שווה להזמין – קרם שוקולד, חלב קוקוס על מצע דקאווז קוקוס, טוויל קריסטל בשלולית רפרפת קוקוס עם קצת רוטב דובדבנים לא חמוץ.
מחיר: 42 שקל
אסתטיקה בהגשה: גבוהה
ציון סופי: 9.5
*
*

מקום רביעי
איפה: רנסטורנט, טיילת יפה נוף, חיפה
קינוח: סיינפלד רוזמרי
מה קיבלנו: אצבע קרם רוזמרי על מצע קריספי נוגט, בציפוי שוקולד חלב. מנה טעימה מאוד אבל קטנה מדי.
מחיר: 35 שקל
אסתטיקה בהגשה: מצטיינת
ציון סופי: 9.5
*
*

מקום חמישי
איפה: קיוטו, הרצליה
קינוח: אותלו
מה קיבלנו: גלילוני ופל חצי קפואים במילוי קרם קפוצ'ינו, מצופים שוקולד לבן, שוקולד חלב ושבבי קוקוס, שאותם יש לטבול ברוטב וניל חם.
מחיר: 36 שקל
אסתטיקה בהגשה: מוקפדת.
ציון סופי: 9.5
*
*

מקום שישי
איפה: תמול שלשום, ירושלים
קינוח: פאי נבו ועופרי
מה קיבלנו: פאי שוקולד בלגי וקרם אגוזים בשילוב קרם נוגט. בקערית חרס קטנה נחה לה גלידת וניל.
מחיר: 29 שקל
אסתטיקה בהגשה: טובה
ציון סופי: 9
*
*

מקום שביעי
איפה: פרינסס מרי, ירושלים
קינוח: צ'יזקולודה
מה קיבלנו: פרוסה נדיבה ומעולה ביותר של עוגת גבינה ושוקולד– ואני בכלל לא אוהבת עוגות גבינה. על הבננות אפשר היה לוותר.
מחיר: 49 שקל
אסתטיקה בהגשה: סבירה
ציון סופי: 8.5
*
*

מקום שמיני
איפה: לה גופרה, תל אביב
קינוח: ופל בלגי דמקה
מה קיבלנו: ופל עם קרם שוקולד חלב וקרם שוקולד לבן, מסודרים בריבועים
מחיר: 26 שקל
אסתטיקה בהגשה: סבירה
ציון סופי: 8.5
*
*

מקום תשיעי
איפה: טוטו, תל אביב
קינוח: קומפוט קיץ
מה קיבלנו: מיקס מוגזם של טעמים, המעיד כי כאן לא מאמינים ברעיון המיקוד או הדומיננטיות, אלא מעדיפים לבלבל את הטועם. אנחנו החלטנו לחלק את המנה לשני חלקים. החלק שלו: קרם ברולה עם שטרויזל שוקולד, ומעליו גלידת שוקולד שהייתה אמורה להיות עם וויסקי, אבל הוויסקי לא הורגש כלל. בצד השני של הצלחת היתה קצפת עם זיגוג קרמל (?). החלק שלי: סלט הפירות, שהורכב ממשמשים, אפרסקים, אגוזי מלך, דובדבנים ורוטב כלשהו שהתקשיתי לזהות בחשיכה, אבל היה מתוק בדיוק במידה הראויה.
מחיר: 42 שקל
אסתטיקה בהגשה: סבירה
ציון: 8.5
*
*

מקום עשירי
איפה: איזוגי, לאונרדו רמת חייל, תל אביב
קינוח: טארט טאטן תפוחים
מה קיבלנו: מנה טעימה, שצריך לפרק ממנה את הקישוטים. בתפריט כתוב שהיא מגיעה עם סורבה מנגו, הפעם הגיע סורבה אחר, אבל אני ממילא לא אוהבת סורבה.
מחיר: 39 שקל (מחיר אחיד לכל המנות בארוחה, קונספט חדשני)
אסתטיקה בהגשה: חביבה
ציון: 8.5
*
*

מקום 11
איפה: קולוני, ירושלים
קינוח: מוס שוקולד בזיגוג קרמל
מה קיבלנו: כוסית הגשה עם מוס שוקולד ומעליו מוס קפה (כפי הנראה), עם עלה בזיליקום מיותר.
מחיר: 32 שקל
אסתטיקה בהגשה: נמוכה
ציון סופי: 8
*
*

מקום 12
איפה: כרם זיתים, גני רמת הנדיב (ליד זכרון יעקב)
קינוח: שוקולד נמסיס
מה קיבלנו: סופלה אפוי ללא קמח. בתפריט כתוב שיש לקחת בחשבון 12 דקות אפייה – אבל לקח יותר זמן עד שהביאו את המנה. טעים, אך לא מצדיק את המחיר. למרות השם היפה, זה בסך הכל סופלה.
מחיר: 38
אסתטיקה בהגשה: חביבה
ציון: 7.5
*
*


מקום 13
איפה: קפה שוויצר, כיכר מילנו, תל אביב
קינוח: סופלה שוקולד
מה קיבלנו: בפעם הראשונה כלי אדום עם מכסה וקיווי בכוסית, בפעם השנייה כלי אדום בלי מכסה ועם בננות ותפוזים. אבל בשורה התחתונה, סתם סופלה טעים.
מחיר: 26 שקל
אסתטיקה בהגשה: ההשתדלות ניכרת
ציון סופי: 7.5
*
*

מקום 14
איפה: זינק, קרליבך, תל אביב
קינוח: פאי שוקולד
מה קיבלנו: למאפה היה מראה תעשייתי, השוקולד נפרד מהבצק כאילו הושתל במזרק אחרי האפייה, הגלידה הייתה מתוקה מדי, אבל מה – היה טעים.
אסתטיקה בהגשה: סבירה מינוס
כמה עלה: 25 שקל
ציון: 7
*
*

מקום 15
גרין קפה, צומת חבצלת השרון
קינוח: סופלה
מה קיבלנו: לפי הספר, עם כדור גלידת וניל.
אסתטיקה בהגשה: סבירה
כמה עלה: ??
ציון: 7

עושה שוק

בואו נפתח את זה: יש סיכוי מאוד גבוה שאני עוברת בקרוב לירושלים. על כל המשתמע מכך. כולל כל הירקות והפירות הטריים. הקיץ הזה, כל אבטיח מלמיליאן. מובן שאני לא אוכל לבקר במחנה יהודה עם העגלות שתכף תראו בפוסט הזה, כיוון שכל אחת מהן עשויה לסדר הרמות גבה במקרה הטוב ומטח עגבניות במקרה הרע (נו, אני מגזימה). אבל מה, הן ממש מגניבות. באנגלית קוראים להן shopping trolleys, ותודו שזה לא רק נראה יותר טוב אלא גם נשמע יותר טוב מעגלת שוק.

לפני שנה בערך פורסמה כתבה שטענה שהמיתון הוא שעתן הגדולה של עגלות השוק, כי כולם מעדיפים לקנות איפה שזול יותר. אבל מה, הביאו תמונות של עגלות מטולמנ'ס שעולות 700 שקל. אז אני אומרת, קודם כל, מה הקשר בין טולמנ'ס לשוק? כלומר ממתי האנשים שנכנסים לטולמנ'ס הולכים לשוק? או שהם קונים את זה מתנה לעוזרת?

וחוץ מזה, נכון שיפה זה יפה, אבל לא חייבים את הכי יקר, יש משהו באמצע בין לזה לבין המשבצות המיושנות. הנה, תראו:
*
*
*
*

מותג המתנות והתיקים הצרפתי derriere la porte. מחיר: 170 שקל באירופה, 230 שקל באוסטרליה. יש גם בסוהו בתל אביב, אבל שכחתי לכתוב לעצמי מה המחיר.
*
*
*
*

עגלה של המותג tayphoon נמכרת בכ-200 שקל. פשוטה ויפה.
*
*
*
*

עגלות Smile, המיוצרות בסין, נמכרות בארץ בשני אופנים: במשביר לצרכן תמורת 120 שקל, ובחנויות פרטיות תמורת כ-680 שקל, תחת המותג הספרדי רוסלר. זאת למרות ששתי העגלות מיוצרות באותו מפעל בדיוק – פשוט תחת שמות יצרן שונים. אגב, טווח המחירים של רוסלר באנגליה עומד על 59-79 ליש"ט. אם זה נראה ונשמע הזוי, אז הנה תראו – אפילו אני נפלתי בפח הזה.

אגב, לעגלות יש גם תיקים תואמים, שומרי קור, שמתאימים למוצרים קפואים – חידוש מעניין. 40 שקל במשביר.
*
*
*
*


המותג הפריזאי decodelire נמכר גם בניו יורק. יש לו כמה קווי תיקים, אבל רק לקו "לולה גלאמור" יש כמה עגלות קניות. לקו secret יש עגלה אחת מקסימה במידות 97X37X37 ס"מ.
*
*
*
*

כעולה משמה, החנות הבריטית Trendy Trolley מוקדשת כולה לעגלות קניות מעוצבות ומדליקות, שנמכרות במחיר 45 ליש"ט (210 שקל) ועוד 5 ליש"ט דמי משלוח. גובהן של העגלות 96 ס"מ, כשמתוך זה תא האחסון עצמו בגובה 61 ס"מ. אין פירוט לאיזה מותג שייכת כל עגלה, אבל המבחר רחב, וחלקו לקוח בוודאות מ-derriere la porte. יכול להיות שזה כמו הסיפור סמייל-רוסלר?

מה שעוד מעניין הוא שאת החנות הקימו עמליה (Amalia) בוקר ואנתוני ברטון, מבוורלי שבמזרח יורקשייר. אבל יכול להיות שהקשר הישראלי נמצא רק בראש שלי.
*
*
*
*

ולסיכום, עגלה של היצרן הסיני DOO-OH, שלמעשה עובד עם חברות שרוצות לשים את שם המותג שלהן על הסטוקים הסיניים. כפי שניתן לראות, החלק המגניב כאן הוא שהעגלה הופכת לכיסא נוח. מומלץ במיוחד לקיץ הישראלי. ואני מהמרת שתראו את זה כאן בקרוב, לאור המכרז הזה. למתקשים במתמטיקה: המחיר הסיטונאי הוא 50 שקל.
*
*
*
*

טוב עכשיו זה הסיכום הסופי – כמה פשוט ככה מסובך להשגה. הדבר היחיד שגיליתי על העגלה הזו, עם כפתור המעצור, הוא שהיא נמכרת ברשת E-mart בקוריאה, רשת של 110 סניפים. אז אם במקרה אתם במזרח הרחוק, דווחו מהשטח.

מכתיבה את הקצב

הרעיון העיקרי שעומד מאחורי ענף הלייף סטייל הוא להפוך את החיים ליותר נעימים וליותר נוחים. סבל וצרות יש תמיד בשפע, וכדי לרפד אותם פה ושם, ולאפשר הטענת אנרגיה, נולד מגוון רחב של פריטים ושירותים. מה שטוב לאחד אולי פחות טוב לאחר, מה שמשמח את הראשון ישאיר את השני אדיש, אבל הענף כל כך רחב שתמיד יש מקום לכולם.

אבל יש שירות אחד שעדיין לא קיים, והיה יכול להקל מאוד על חייהם של האנשים החושבים, ואני לא מתכוונת לקוראי "הארץ" דווקא, אלא בכלל לאנשים החושבים על רעיונות. זה יכול לקרות בפקק (כך נולד הפוסט הזה), או במקלחת או בחדר הכושר או במיטה אחרי שכבר כיביתם את האור והעיניים התרגלו לחושך – פתאום בא לכם רעיון טוב, משפט מוצלח, או יותר טוב, פסקה שלמה, אבל אין אפשרות לכתוב אותו, אין אפשרות להקליט אותו (מי מסתובב עם רשמקול, ואיך מפעילים עכשיו את ה-mp3 על הקלטה), ותוך כמה דקות הרעיון צולל לתהומות הנשייה.

זה נכון שלפעמים זוכרים את הרעיון בערך, כלומר לא בדיוק את אותם משפטים מנוסחים היטב, ואז כשמגיעים הביתה ומנסים לנסח על המקלדת זה כבר בעצם לא אותו דבר, ולא ממש מגניב או מדהים כמו שחשבנו בהתחלה, כי משהו התפספס. ואני יודעת שזה לא רק אצלי ככה כי הזיכרון שלי חלש, אלא גם אצל כל מי שמוקף בגירויים ובאירועים שהם בעצם הפרעות (גם אם הפרעות נעימות).

אז אחרי שבא לי עוד רעיון כזה שדינו ללכת לאיבוד, כי הפקק היה ארוך, חשבתי לעצמי: מדוע בעצם אין שירות הקלדת רעיונות? אני אשלם על מנוי חודשי בגובה שינוע בין 50 ל-100 שקל, ובתמורה אוכל להתקשר למספר מסוים בכל שעה משעות היממה, ובצד השני יענו לי קלדן או קלדנית, אני אקריא להם את המחשבות שלי, והם ישלחו את זה ישירות למייל שלי, שיהיה אצלם קבוע במאגר. ואני אוכל להתקשר גם חמש פעמים ביום אם אני ארצה, או רק פעם ביומיים, אבל תמיד אוכל להיות בטוחה שהמחשבות שלי לא ילכו לאיבוד.

אגב אלה לא חייבים להיות רק משפטים לפוסטים או לכתבות, זה יכול להיות גם תקציר השיחה עם הבוס או עם מישהו שחשוב לי לזכור תובנות מהמפגש איתו, זה יכול להיות הרושם שלי ממרואיין מייד אחרי הראיון, וזה יכול להיות רעיון גאוני שעלה לי תוך כדי ביקור בסופרמרקט (כלומר לא לי, אני בסופר חושבת רק על חיפוש החנייה והמרחק שאצטרך לעבור עם השקיות בדרך הביתה, אבל אתם מבינים למה הכוונה).

פעם מערכות עיתונים החזיקו גדודי קלדניות כדי שכתבים יוכלו להעביר ידיעות בכל שעה. אחר כך בא האינטרנט, ובא הג'ימייל, ובא הסלולרי עם האינטרנט, ולאט לאט פחת ופחת מספר הקלדניות בכל מערכת – והן מועסקות בעיקר לצרכי תמלול ראיונות שמוקלטים על מכשירי mp3. אז במקום שהנשים הללו ייפלטו למעגל האבטלה, או ילכו למשרדי עורכי דין, למה שמישהו לא ירים את הכפפה ויקים שירות הקלדה כללי, לכולם? זה כל כך יקל על החיים שלא לדבר על כמה שזה יקדם אותם.

או שזה סתם רעיון שצריך היה להשתחרר יחד עם הפקק?

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 93 שכבר עוקבים אחריו