את השבת האחרונה העברתי בנחל שופט, כשלא רחוק ממני מאות משתתפי פסטיבל אקטיביזם, ולא רחוק מהם, מאות מנפנפי מנגלים. השילוב המוזר הזה, באחד האזורים הכי יפים בארץ, חידד אצלי את המחשבה שאנשים בעצם אוהבים לצאת מהבית, אם רק נותנים להם סיבה או מזכירים להם שיש לאן.
אמנם באופן אישי, אני תמיד מעדיפה להישאר בבית. למעשה, אני חושבת שאת רוב החוויות שלי (אם כי לא את כולן) אני חייבת לאנשים שמסביבי. אבל אחרי שגוררים החוצה, בדרך כלל אני נהנית וכלל לא מקטרת. להפך, אני רק רוצה עוד ועוד. מסתקרנת מכל עוף דורס ומכל לטאה, מכל בניין מעוצב, מכל פסיפס עתיק ומכל מוזיאון כמעט. אפילו הרצאה משולשת על התרבות ההונגרית באה בחשבון.
אז אם אתם מחפשים לדעת מהנעשה בארצנו (השם הוא מחווה לעלי מוהר, כמובן), הנה כמה אירועים מצפון ועד ירושלים, רובם מתקיימים כבר בסופ"ש הקרוב ורובם גם לאחריו. בסיכום, תוספת פריזאית אחת – אך עם מגע ישראלי.
*
איפה: יחיעם
מה: היום, ה-26 במאי, יתקיים במבצר יחיעם סיור עששיות. זוהי הזדמנות לראות את המבצר באור שונה, ולשמוע את סיפורו (ואחר כך תקראו את "היינו העתיד" של יעל נאמן, שמספר בין היתר איך שימש המבצר כבסיס למקימי קיבוץ יחיעם).
הסיור הוא חלק מהסופ"ש השלישי והאחרון של "ים של גליל מערבי", שפע פעילויות שיימשכו גם בשישי ובשבת ונועדו להפוך את הגליל המערבי לאטרקטיבי לפחות כמו הגלילי התחתון והעליון.
למשל, בשישבת ייערך פסטיבל הגדר לאמנות בגליל – שבו הגדר ההיקפית של קיבוץ גשר הזיו תהפוך לגלריה ענקית לאמנות עכשווית. במסגרת הפסטיבל יציגו כ-120 אמנים מכ-60 יישובים בגליל יצירות שהוכנו במיוחד בנושא "נקודת מפגש". בנוסף יופעל במקום שוק אמנות ענק, סדנאות יצירה לילדים, ובמה מרכזית עליה ינגנו להקות מקומיות ברצף. הכניסה חינם. עלות חניה, 10 שקלים לרכב.
שימו לב: בשישי ייפתחו רק גלריית הגדר ושוק האמנות. בשבת יהיו גם הופעות מוזיקה, סדנאות לילדים ודוכני מזון.
האתר הזה מרכז את כל פעילויות "ים של גליל מערבי". הצילום של המבצר: מעין אופיר
*
איפה: נצרת
מה: הייתי בעיר המעניינת הזו רק פעם אחת, ונדמה לי שזו טעות – שווה לחזור אליה שוב, ולהצטרף לסיור מודרך. בית ההארחה הנצרתי "אל מוטראן" מקיים בסופי שבוע סיורים בעיר. הסיורים יוצאים מרחבת אל מוטראן הממוקמת בעיר העתיקה, וכוללים הליכה בסמטאות, ביקור בכנסיות וגם במסגד הלבן (אני מכירה רק את המסגד הכחול מאיסטנבול. הלבן מצולם כאן בחושך אבל הסיור הוא באור יום), קפיצה לחנות תבלינים, והסברים על המרקם האנושי הייחודי של העיר.
מלבד טיול, המשתתפים נהנים גם מארוחת בוקר נצרתית אותנטית עשירה ביותר. על קצה המזלג אספר שיש בה – וזו ממש דגימה – גבינה ערבית מטוגנת, פיתות עם זעתר, לחמים מסורתיים, טחינה אורגנית, דבש וגם קפה אסלי. על ארוחה וסיור גם יחד תשלמו 70 שקל לאדם, ממש זול. יש להזמין מקום מראש, בטלפון: 04-6457947. אתר האינטרנט של בית ההארחה.
*
איפה: תל אביב
מה: הערב ייפתח לראשונה "מתחם האמנים" בתחנה המרכזית החדשה, בתערוכה קבוצתית שתחנוך את "הגלריה המרכזית" במתחם. הגלריה היא חלל בן כ-500 מ"ר בקומה 5 בתחנה שיארח לתערוכות מתחלפות של אמנים ישראלים.
בתערוכה הנוכחית "כשדרום וצפון נפגשים במרכז" לורחים חלק כ-12 אמנים. חלקם מתייחסים לתל אביב, חלקם לאירועים אישיים, ממשיים או אבסטרקטים. בין העבודות שיוצגו: ציורי אמנות דיגיטלית של האמן יעקב טוריס (בתמונה), שבזכוכית מגדלת יוצאת דופן הגדיל את תל אביב והפך אותה לניו יורקית כמעט; סדרת תל אביב של האמן התל אביבי רפי פרץ – סדרת ציורים נאיביםי ה"מצלמת" צמתים מרכזיים בעיר; האמנית ויויאן הירש-בירקנפלד בחרה להתייחס לדרום דרך כביש 6; ועוד.
*
איפה: תל אביב (לילנבלום 3, נווה צדק)
מה: ב-6 ביוני תיפתח התערוכה "עולם" בגלריה החדשה ארמנו טדסקי. בתערוכה מציגים 14 אמנים מאירופה, ארה"ב, המזרח הרחוק וישראל, עבודות ציור, צילום, פיסול ומיצב, העוסקות בגלובליזציה, בניידות ובהתפוררות גבולות טריטוריאליים. מי שקיבץ אותן יחדיו הוא האוצר האיטלקי לוקה ביאטריצ'ה. ומיהו טדסקי? גלריסט איטלקי המפעיל שלוש גלריות בטורינו, במילנו וברומא, החליט לפתוח גלריה בתל אביב שבה יציג אמנות עכשווית בינלאומית בשילוב אמנים ישראלים.
העבודה שבתמונה: Riccardo Gusmaroli, Mondo, 2011, barchette di carta su tela e foglia oro, 125×160 cm. בשמחה הייתי תולה את התמונה הזו בסלון שלי, אם היא רק היתה בתקציב.
*
איפה: תל אביב, בית סוקולוב
מה: "גילוי" היא תערוכה הכוללת 300 ציורים של האמן נפתלי פרקל ז"ל, שהתגלו רק לאחר מותו בעקבות הצוואה שכתב. הציורים מחולקים לסדרות – למשל, סדרת יצירות השייכות לאסכולת "ציור פעולה" שנוצרו באמצעות התזות וטפטופי צבע, כהומאז' לאמן ג'קסון פולוק (מהסדרה הזו בחרתי את העבודה המוצגת כאן, שהיא מקסימה בעיניי); סדרת "הרקדנים", שנובעת מאהבתו של פרקל לריקוד, ומניסיונו כרקדן בסגנון ייחודי. הרקדנים, המודפסים כשבלונות צבע, מזכירים את אנשי הקרקס העליזים והצבעוניים של פרננד לז'ה האהוב עליי; ויש גם סדרת רישומים בצבע שחור על גבי קרטון לבן. חלק מהעבודות הזכירו לי יצירות שראיתי בצ'לסי הוטל בניו יורק, לפני שלוש שנים.
התערוכה תינעל ב-12 ביוני.
*
איפה: תל אביב, הרצל 117
מה: בגלריה קונטמפוררי מוצגת בימים אלה התערוכה של בני אפרת "ריח בראשית", המוקדשת לאקולוגיה – וליתר דיוק, בהפרה הבוטה של האיזון בין האנושות לבין הטבע.
אפרת חזר לאחרונה לארץ, לאחר שנים ארוכות שבהן חי ופעל בחו"ל, ובין היתר הציג במוזיאון ויטני שבניו יורק ובטריאנלה לאמנות עכשווית בפראג. למעשה התערוכה הזו מבוססת על מה שהציג בפראג: הוא צבע את חלל התצוגה שלו בצבע אדום עז, ועליו הציג דימויים של חיות בר רועות. בתוך החלל הופץ ניחוח עשב ירוק קצוץ, מה שיצר חוויית צפייה הוליסטית ורב-חושית. באמצעות שימוש בצבע, טקסט, דימויים וריחות נוצר תמרור אזהרה הממחיש את היעלמות הטבע מעולמנו המתועש והאורבני, ואת "משטורו לתוך חללים מלאכותיים".
התערוכה תוצג עד ה-25 ביוני.
*
איפה: ירושלים, מוזיאון ישראל
מה: ב-31 במאי, כלומר בשבוע הבא, תיפתח התערוכה "מסדנתו של אניון", המציגה אוסף מיוחד במינו של כלי זכוכית מנופחים לתבנית מהמאה הראשונה לספירה. מה פירוש "מנופחים לתבנית"? ובכן, באמצע המאה הראשונה לפני הספירה גילו אומני הזכוכית שניתן לחקות את כלי השולחן האלגנטיים והאופנתיים, העשויים מתכת וחרס ומעוטרים בתבליט, על ידי ניפוח הזכוכית ישירות לתבניות. הטכניקה החדשה התפתחה בחוף המזרחי של הים התיכון, והתפשטה ברחבי האימפריה הרומית.
התערוכה מוקדשת לאמן הזכוכית אניון, הראשון ששמו מופיע על עבודותיו. אניון היה הבעלים של סדנת זכוכית בצידון או בסביבתה. יצירות בחתימתו ("אניון עשה") נדירות ביותר, וברוב המוזיאונים בעולם מוצגים פריטים בודדים שלו. זוהי הפעם הראשונה שלתערוכה אחת נאספו כל כך הרבה כלי אניון. לצד עבודותיו יוצגו עוד כלים מנופים לתבנית, מקצתם אף נושאים כתובות. רוב הכלים בתערוכה הם בהשאלה מהאוסף העשיר של שלמה מוסיוף, ומוצגים לראשונה לקהל.
אוצרת: נטשה כצנלסון. התערוכה תוצג עד ה-15 במרץ 2012.
*
איפה: פריז, מוזיאון הלובר
מה: קשה להפריז בכבוד שאני חולקת להישג הזה, וברושם העצום שהוא מותיר עליי. בשבוע שעבר נפתחה בפריז התערוכה "היסטוריות" של מיכל רובנר, המתפרשת על פני שלושה אתרים במוזיאון הלובר, המוזיאון החשוב והאהוב עליי בעולם.
המקום הראשון שבו תוצג התערוכה הוא רחבת נפוליאון, רחבת הכניסה סמוך לפירמידות הזכוכית, כלומר פשוט אי אפשר יהיה להתעלם – מה גם שזו פעם ראשונה שמוצגת שם תערוכה, כך שהסקרנות תהיה גדולה. המקום השני הוא אזור ימי הביניים, והשלישי הוא המחלקה של המזרח הקרוב הקדום, בחדרים שמוקדשים לסוריה ירדן וארץ ישראל.
אבל מה בעצם יש שם? נתרכז במבנה שבתמונה ובמבנה המקביל לו, הנמצאים ברחבת נפוליאון. רובנר הקימה אותם יחד עם צוות של בנאים ישראלים ופלסטינים מאבנים של בתים הרוסים. המבנה הראשון, מקום II, שוקל כ-40 טון והוא נבנה מאבנים שנאספו מירושלים, מהגליל, מחברון, מבית לחם ועוד. המבנה השני, מקום IV, שאותו אנחנו רואים כאן, שוקל כ-70 טון והוא עשוי מאבני בזלת שהובאו מגבול ישראל-סוריה, ובהן סדק אלכסוני עמוק שבוקע את הקיר לשניים.
וזה מה שכתב דויד גרוסמן, בקטלוג של התערוכה: "כאן, בלב אירופה, בלב פריז, בלובר – המשכן ששמורים בו אוצרותיה הגדולים של האנושות, עדויות של אלפי שנות קיום וכליון, שבמהלכן עברו האוצרות הללו תהליכים של עידון והסמלה – נדמה שאבני המבנים מהבילות ממש, אבל בחומה של שמש רחוקה מאוד מכאן, מזרחית ויוקדת… אפשר לחוש את זיכרונות החיים שנחיו ביניהן, את הדי המאבקים שהתנהלו סביבן – התנגשויות של שבטים, של עמים , של דתות וצבאות שנלחמו זה בזה על אדמה, על חירות, על בית. יותר מכל עולה מהן תחושת האנוש היחיד, השברירי, שנכתש בין הכוחות הללו".
אם אתם במקרה בפריז באמצע יוני, דעו לכם שב-22 ביוני בשעה 20:00 תתקיים באודיטוריום הלובר שיחה בין רובנר לסרי נוסייבה, דיקן אוניברסיטת אל-קודס ירושלים.
התערוכה תוצג עד ה-15 באוגוסט. סיכוי קלוש שאגיע לעיר האורות עד אז, אבל אין לדעת.
צילום: ארדון בן חמא
תגובות
שלום רב לכותבת הבלוג. נהנתי נורא מסיפורי הטיולים וגם מלהסתכל על התמונות ולחלום לטייל גם במקומות המדהימים הללו! אין על טבע בארץ! אין על הרים מלאים ירק ועצי זית! פשוט בלתי נתפס! השאלה היא האם טיול זה מתאים לילדים? לא מסוכן להוציא אותם לפעילות מסוג זה?
יחיעם נראה לי כמו מקום שמתאים יותר לילדים מאשר נצרת – אבל רק מבחינת רמת העניין, בלי קשר לסיכונים (שתי האופציות לא מסוכנות).