כשאתה מגיע למקום חדש פותחים בפניך את הדלת, ומזמינים אותך להיכנס. אתה שמח על ההזדמנות להכיר מקרוב, וצועד קדימה אל תוך הבית. אבל קצת אחר כך, וזה לגמרי אנושי, אתה מתחיל לתהות על קנקני הבתים שאליהם לא הזמינו אותך. מה הם מציעים? מה יש שם? מה קורה פה? אין לך דרך לענות על השאלות הללו, מלבד להציץ בחלון. הלא להתדפק על דלתות זרים זה לא בדיוק מהלך חכם בימינו.
וכך אתה הולך לך ברחוב, מסתכל ימין ושמאל, ולפעמים קצת למעלה. עובר בסמטאות, ויוצא בחזרה לרחוב הראשי. בא לשכונה בחור חדש. באה בחורה חדשה. המומים מהשפע, נדהמים מהמגוון, לא יודעים מה לבדוק קודם. בית מגורים, או מלון נחשב, או מלון שייחשב, או הרחוב שבו גרה המשוררת. אז מצלמים ומצלמים, ואוספים, ובסוף משחררים קבוצה ראשונה של תמונות.
עבור חלק מהירושלמים, מדובר בתמונות כמעט בנאליות. לעיר הזו יש כל כך הרבה סמלים וסימנים, ובכל זאת הם מכירים את כולם. במובן הזה, ההיסטוריה לא כל כך משתנה. אני קוראת עכשיו את "מגע הקסם של הבל גאגין" שכתב אמנון דנקנר, ושמתרחש – איך לא – בירושלים. באחד הפרקים הוא מתאר את החורף של 1959: "עננים כבדים רבצו על חזה של העיר ונשימתה נתעתקה, ברקים צחצחו את גגותיה והסתייפו עם צמרות העצים… ואנשים נשבעו שכאשר הציצו מבעד לחלון ראו צלליות של מכשפות מפלחות במעופן את חשרת העבים, וצועקות זו לעבר זו את קריאת הברכה, יו-הו!, יו-הו! כמו היקיות הזקנות בשכונת רחביה". (עמ' 209).
מה רואים היום מבעד לחלונות של רחביה? עלינו בחדר המדרגות של בניין אחד, והצצנו מתוך החלונות העגולים למטה. ראינו קבוצה של מטיילים, ומדריכה אחת מסבירה בגרון ניחר על עלילותיה של לאה גולדברג, ועל המדינה שלא ידעה לתת לה את הכבוד הראוי. אחרי זה חטפתי דוח באדיבות עיריית ירושלים, כי הקדמתי את "כניסת השבת" של החניות. עדיף היה להישאר בעולם הסיפורים. והתמונות:
(אולי היה צריך להיות פה קישור לשיר "האור בחלוני", אבל לי מתחשק דווקא "זמן קסם", כי זה הזמן שבו הכול יכול להיות מאחורי החלון)
*
מוסררה. הבניין הזה מזכיר לי כל פעם מחדש את העבודות של כריסטיאן בולטנסקי. ולחלופין, את קיר החנוכיות במוזיאון ישראל
*
מוסררה
*
בסמטאות
*
רחוב אלפסי, שכונת רחביה
*
ימין משה
*
רח' עמק רפאים, המושבה הגרמנית
*
המושבה הגרמנית (?)
*
המושבה הגרמנית
*
וולדורף אסטוריה המשתפץ, שלא לומר: הנבנה
*
מלון המלך דוד, צולם ממרומי מגדל ימקא
*
רח' קרן קיימת בשכונת שערי חסד (השווה פוסט בפני עצמה)
*
עמק רפאים, המושבה הגרמנית
*
המושבה הגרמנית
תגובות
ממש נחמד וציורי. כמעט הצלחת לגרום לי לרצות לקרוא את דנקנר. ישקסם מיוחד בירושלים שגורם לאדם לרצות לחזור אליה. סוג דל מיסתורין
למה כמעט, לגבי דנקנר? הכוונה לבן אדם שהוא מחוץ לספרים?
בירושלים יש תמיד הפתעות. אפילו הערב היתה לי אחת.
כי מהמעט שקראתי אותו- הוא משעמם. והאיש – לא משהו.
אני אוהבת את ירושלים.
מקסימים – הצילומים, וגם זווית הראייה המיוחדת שלך: תיירת-מקומית שכזו…
הזכרת את לאה גולדברג, וגם כתבת "וכך אתה הולך לך ברחוב", ולי זה הזכיר שיר שלה, שנפתח באופן דומה, ואפילו יש בו חלונות. אני מקווה שלא אשגה במילים, כי אני מביאה אותו מהזיכרון:
וכך אתה יוצא לרחוב
העיר שהיא תמיד עירך
לראות דברים שאין בהם
אף שמץ של חידוש
וכך אתה עובר ברחוב
על פני בתים וחיוכים
על פני… (לא זוכרת)
וקבצנים זקנים
וכל פרצוף אומר לך:
ראית כבר, ראית כבר
והקולות אומרים לך:
שמעת גם אתמול
אבל פתאום בקצה הרחוב
עומד פנס אחד כחול
אשר היה כאן גם אתמול
והוא עומד פתאום
ואין לדעת מה קרה
ואין פירוש לאור כחול
ואין פירוש לחלונות
בבית הסמוך
אבל לערב כנף יונה
והיא סוככת על העיר
על פני בתים וחיוכים
וקבצנים זקנים.
שיר מקסים שלא הכרתי – תודה שהבאת אותו כאן
התכוונתי לעשות לך לייק והסתבכתי…אוהבת מאד את הרעיון של החלונות המצולמים. היתה פעם סדרה של פוסטרים כאלה- חלונות/ דלתות/ שערים בטוסקנה.
ואני בתור אחת שמטיילת לא מעט- גרמת לי להבין שאני באמת באמת צריכה להתחיל לטייל בירושלים! לא הייתי שם כל כך הרבה זמן. והפוסט שלך מזכיר לי כמה אהבתי אותה.
מי ייתן לנו כאלה הסתבכויות כל הזמן
לא ידעתי על סדרת טוסקנה, למרות שהגיוני לעשות אותה שם. בטח היו צילומים מדהימים.
ירושלים קוראת לך, בואי!
חלונות יפים. ועכשיו – מגירות (אם אפשר להזמין פוסט…)
מגירות? היכן אצלם מגירות? (מגרדת בראשי ומתחילה לחשוב)
יפה יפה
"פעם היינו משאירים את הדלתות פתוחות" – מישהו שחי פעם.
ותראו כמה סורגים יש היום על כל חלון.
מ ק ס י ם!
תודה. אכן יש יותר מדי סורגים, גם בתמונות שטרם פורסמו כאן.
הבניין במוסררה וגם החלונות העגולים ברחוב אלפסי, בשבילי. חבל שלא צילמת ממרומי ימקא את הצד השני, מתחם המגורים שנבנה שם במקום האיצטדיון הישן ז"ל של בית"ר ירושלים. מעניין איך זה נראה שם בסוף. או אולי בעצם לא.יפה.
שמחה שאהבת את מוסררה
לגבי הצד השני של ימקא, צלמתי גם צלמתי, רק שהתמונות לא התאימו לי לשום פוסט. אולי יש לך רעיון?
איך עשית לי חשק לטיול בירושלים. לא זוכרת מתי הייתי בה בפעם האחרונה (לא כולל להגיע בערב לארוחה משפחתית ואז לנסוע בחזרה מערבה).
נו, אז בפעם הבאה תגיעי שעתיים לפני הארוחה, ותעשי סיור לקראת שקיעה. מובטחת לך חוויה מעניינת
אחלה פוסט וצילומים.
הגעתי למסקנה שצריך לחוקק חוק ולקנוס את כל ההמהנדסים והקבלנים שבונים חלונות מרובעים. אור צריך לעבור דרך משהו עגול. נקודה.
תודה על המחמאות. לי לא כ"כ חשוב שכל החלונות יהיו עגולים, חשוב יותר שיהיו מעניינים ושלא יהיו לכיוון צפון
טרקבאקים
[...] שקורה בחלונות הירושלמיים שהחלטתי להביא בפוסט הזה. הנה חלונות 1, וחלונות 2. אבל לפני התמונות, טיפים לאדריכל המתחיל, או [...]