בכל נסיעה לחו"ל אני כותבת יומן, כדי לזכור מה היה. לראשונה מעלה את היומן במלואו לרשת. כמו שזה, בלי ייפויים בעלילה.
נחתנו בפריז בשעה 12:15, ואמרתי לעיר שלום בפעם החמישית!
ביציאה מהטרמינל חיכו הרבה בעלי שלטים, בחרנו אחד בשם סטפן, שתמורת 30 יורו לשתינו לקח אותנו למלון. הרכב שלו היה בקומה מתחת, מכיוון שלדבריו "מאז המלחמה בעזה לא מרשים לנו לעמוד כאן עם הרכבים". במילים אחרות: לא רוצים ליצור ריכוז של יהודים וישראלים במקום אחד.
אחרי סיבוב שלם ולא הוגן ברחבי העיר, הוא הוריד אותנו אחרונות במלון קראון פלזה (לשעבר הולידיי אין) בפלאס רפובליק. בחוץ יש איזו הפגנה שקטה, ובפנים שקט גם כן. תכף נצא לחפש איזה בולנז'רי נחמד, וממנו לאיל סן לואי.
* * *
אז בסוף לא הלכנו לבולנז'רי אלא למקום נחמד של סנדביצ'ים, ולקחנו פצצת כולסטרול בדמות טוסט 3 גבינות – רוקפור, גאודה וקממבר ("גבינת עזים") – ועגבנייה. בקו 11 נסענו לאוטל דה ויל, בית העירייה, ומשם ברגל לאיל סן לואי. עוברים גשר וכמה בתים, ופונים שמאלה לרחוב הראשי של האי – סן לואי אן איל. הרבה חנויות קטנות ומקסימות, כולל Pylones שסניפים שלה ראיתי באיטליה ובניו יורק. כמובן שקנינו שם מתנות.
אחר כך ביקרנו בדוכן של גלידת ברתיון המפורסמת. אני לקחתי אפרסקים ביין (קצת חמוץ) ואגוזים. ענבל לקחה שוקולד מאוד מריר ומרוכז, וקינמון. המסקנה שלנו: השוקולד והאגוזים היו יכולים להיות שילוב מנצח. זה היה השלב שבו התחיל להיות קר ונשבה הרוח, לא אידיאלי לגלידה למען האמת. סיימנו אותה, ועזבנו את האי.
השעה הייתה בערך 17:00, ואנחנו היינו בדרך לגרנד פלאיס, שם מתקיימת התערוכה "העולם הגדול של אנדי וורהול" (עד ה-13 ביולי. פתוח עד 22:00, עולה 11 יורו למבוגר). כדאי לקחת קו 1 ולרדת בתחנת שאנז אליזה Clemenceau, שהיא ממש 20 שניות מדוכן הבידוק הביטחוני לפני הכניסה לתערוכה.
מדובר באחת התערוכות הגדולות והיפות שנערכו לוורהול. היא מתפרסת על פני שתי קומות, ויש בה עבודות ממוזיאון וורהול בפיטסבורג, מוזיאונים בניו יורק ואוסף מז'נבה (לפחות לפי מה ששמתי לב). בין העבודות שתפסו את תשומת ליבנו:
1 תמונה מהממת של בריז'יט בארדו בגוני כחול-סגול-ורוד
2 סרטוני פורטרטים של אנשים פחות ויותר מוכרים – 24 מסכים קטנים זה לצד זה
3 פורטרט מיוחד של פרנצ'סקו קלמנטה Clemente מ-1981, עם קצת נצנצים
4 תמונה מנצנצת של Georgia O'keeffe מ-1983
5 סילבסטר סטאלון הצעיר, עם זקן
6 סימן הדולר המפורסם מ-1981
7 נעלי עקב בגוונים ורודים על רקע שחור – קניתי סימניה כזו
8 ג'ורג'יו ארמני, ולנטינו, קרולינה הררה היפה (קניתי את הגלויה), הנסיכה קרוליין ממונקו
9 אסופת שערים וכתבות מהמגזין אינטרוויו
10 עבודה מוזרה שנושאת את השם Raphael Madonna – $6.99 מ-1985. מוכרים את ישו בזול?
וכל זה רק על קצה המזלג.
לקראת סוף התערוכה היינו בחדר עם טפטים של פרות צהובות על רקע כחול, ולאחר מכן פרות ורודות על רקע צהוב, עם כריות הליום תלויות מלמעלה (מזכיר מאוד את אחד החדרים בתערוכת וורהול שראיתי באדינבורו ב-2007). כמו כן, משכה את עינינו סדרת התמונות "10 פורטרטים של יהודים מהמאה ה-20", שנעשתה ב-1980 וכוללת בין היתר את פרנץ קפקא, אלברט איינשטיין, ג'ורג' גרשווין, מרטין בובר, וגם… גולדה מאיר.
ביציאה מהתערוכה ירד גשם שרק הלך והתגבר. אחד השומרים ניסה לחפף אותנו משם, ולא הסכים שנחכה עד שייפסק הגשם. אבל הוא עשה את זה בנחמדות אז בסוף נעננו לו, ורצנו אל תחנת המטרו הקרובה.
אגב, מרגע שיצאנו מהמלון (סביבות 14:30) ועד עכשיו (21:33) התקיימה ומתקיימת במרכז כיכר רפובליק הפגנה של הודים שמפגינים נגד רצח עם כלשהו, אבל אי אפשר ממש להבין. בכל אופן, מכיוון שערב יום הזיכרון + בגלל שאנחנו עייפות לאללה, אנחנו לא עושות הערב שום דבר מיוחד ולא מדליקות טלוויזיה.
מחר ורסאי + שייט בסיין ← תלוי מה יהיה מזג האוויר. נקווה שיהיה יותר טוב, ובלי גשם. ועכשיו, מקלחת ולישון.
* המלון לא כולל ארוחת בוקר (תוספת תשלום 25 יורו לאדם), אבל יש קומקום בחדר. היו גם עוגיות, שוקולדים קטנים ובקבוק מים מינרליים.
תגובות
ברוכה החוזרת לארצנו
תודה
אלייך
איזה כיף לך שנסעת
איזה כיף לחזור, ולקרוא את זה
בקרוב יתפנה זמן ואקפוץ לבלוגך, בטח מחכה לי שם הרבה…